האם תעודת כשרות המתנוססת על קיר מסעדה או עסק מספיקה בכדי לאכול בה בשלווה? בארגון כושרות מביאים עמדה חדשנית וטוענים שלמעט כשרויות מהודרות במיוחד התשובה היא שלילית וכי על הלקוח לערוך בדיקה מקיפה.
במאמר שפורסם בגליון תמוז של כתב העת 'אמונת עתיך' היוצא לאור ע"י מכון 'התורה והארץ', מביא הרב יצחק דביר מ'כושרות', עמדה חדשנית לפיה אין לאדם לסמוך על תעודת הכשרות אלא לערוך בירור משל עצמו.
האפשרות לסמוך על השגחת כשרות נסמכת על הכלל ההלכתי 'עד אחד נאמן באיסורים', שפירושו הוא שניתן לסמוך על אדם נאמן בכדי לקבוע האם דבר מסוים כשר או אסור.
בנוגע לכשרות המאכלים, נאמנות זו שייכת כאשר הנאמן מעיד בפנינו, בעל פה או בכתב, שהוא ראה את תהליך הכנתו של המאכל המוגש לפנינו, והוא נעשה בכשרות כדין.
זוהי הסיבה המרכזית שניתן לסמוך על משגיח כשרות הנמצא במקום העסק ומשגיח על נהלי הכשרות.
אולם בארגון 'כושרות' טוענים כי בשל הפרצות הרבות בנושא כיום, גם במציאות בה אנו אמונים על כך שהמשגיח עושה את עבודתו כראוי, מכל מקום ישנה חובה לברר את הכשרות לפרטיה, כאשר הבירור אינו דורש טרחה רבה.
הרב דביר מבהיר במאמר כי כלל זה - 'עד אחד נאמן באיסורים' בגינו מסתמכים על נאמנותו של המשגיח, אינו תקף במציאות של חותמות כשרות ותעודות כשרות, וזאת בשל העובדה שהחותמות שעל גבי האריזות מודפסות באלפיהן עוד קודם ייצור המאכל, וכן תעודות הכשרות נחתמות עוד קודם הכנת המאכלים.
לדבריו, על חותמות ותעודות אלו לא ניתן להסתמך מכוח עדות הנאמן, משום שאין אדם יכול להעיד אלא על מה שראה ולא על מה שיראה בעתיד.
לאור זאת ההסתמכות היא על מהימנותן של מערכות הכשרות, נותני התעודות, ולכן מסקנת המאמר היא שמלבד מערכות כשרות המוחזקות כנאמנות מעבר לכל ספק ושהאדם מכיר את כללי הפסיקה שעל פיהם הן פועלות, ישנה חובה על כל אדם להשתדל ולברר על כשרות המאכל גם כאשר ישנה חותמת או תעודת כשרות המעידה על כך.
הרב יהודה עמיחי, ראש המחלקה ההלכתית במכון 'התורה והארץ', הגיב למסקנות אלא וחלק עליהן. הרב עמיחי כתב כי במקום שיש רבנות או וועד כשרות שמשגיחיהם נבחרו בקפידא והם יראי שמים ויודעי הלכות - אין צורך לחזור ולבדוק את המשגיחים, אלא אם כן נודעו והתעוררו ספיקות הלכתיים.
