לאחר דיון בעתירת בני משפחה ערבית מחברון שדרשו לפנות את המתיישבים מבית רחל ובית לאה בחברון פסק בית המשפט העליון כי הנכסים ישארו בידי המתיישבים.
משפחתם של העותרים הערבים החזיקה בבעלות על שני הנכסים לפני כשבעים ושש שנים כאשר במהלך העשור האחרון בוצעה עסקה בין יורשי בעלי הבית לבין חברה יהודית לגאולת קרקעות. כעת הגיעו מספר בני משפחה וטענו כי המשטרה צריכה היתה לפנות את המתיישבים שפלשו לנכסיהם על פי "נוהל פלישה טרייה".
הורידו עכשיו את אפליקציית הקול היהודי לטלפון הנייד >>
עוד טענו הערבים כי המכירה לא הייתה תקפה והנכס עדיין בבעלות משפחתם. על פי נתונים שונים שהוצגו בפני בית המשפט, ובהתייחס לעובדה כי לא כל בני המשפחה הצטרפו לעתירה, קבע בית המשפט כי הוא אינו מתייחס לסוגיית חוקיות המכירה.
השופטים, סולברג, אלרון וברק ארז ביקשו בפסק הדין להתייחס לנושא פינוי המתיישבים.
בפסק הדין הובהר, כי העותרים לא הוכיחו כי הם אלו אשר החזיקו בפועל בנכס ערב כניסת המתיישבים למקום, ועל כן החלטת גורמי הביטחון שלא לפנות את הנכס היתה מוצדקת.
"די בעצם קיומה של אי-בהירות זו כדי להצדיק את החלטת המשטרה למשוך ידיה מבלי להתערב ולסייע בפינוי הנכסים. אין זה מתפקידה, בגדרי ההליך שמטרתו 'השבת המצב לקדמותו', לבצע בירור בשאלות סבוכות אלו, מקום שלא הוכח מי היה המחזיק בנכסים – בדין או בפועל – עובר ל'פלישה'", כתבו השופטים בפסק הדין.
"בעניינים מעין אלו, שב ואל תעשה – עדיף. גורמי הבטחון נדרשו לראיות המנהליות הצריכות לעניין, והחליטו כי במצב דברים זה, לא הוכחו היסודות הנדרשים לשם מתן סיוע בסילוק פלישה. לפיכך, יתכן שיהא במתן הסיוע המבוקש על-ידי העותרים כדי לשרת צד שאינו המחזיק כדין בקרקע, ולא היה כזה גם עובר ל'פלישה'".
ביישוב היהודי בחברון בירכו על ההחלטה והביעו שביעות רצון מפסק הדין.
בשבוע שעבר נכנסו יהודים לבית שנרכש מערבים בעיר העתיקה בירושלים על ידי עמותת עטרת כהנים.
