"בעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל"

הרב יעקב משה חרל"פ, רבן של שכונות שערי חסד ורחביה בירושלים, היה תלמיד-חבר של הראי"ה קוק זצ"ל, ושימש כראש ישיבת מרכז הרב וישיבת 'בית זבול'. היום, ז' כסלו, מלאו 61 שנים לפטירתו.

נולד בירושלים בשנת התרמ"ב ולמד ב'עץ חיים', תלמוד התורה הירושלמי המפורסם. כשהיה בגיל 16 בלבד, נשא לאשה את אחייניתו של ר' דוד מקרלין, מגדולי הפוסקים בליטא לפני כמאה וחמישים שנה. כשהיה הרב חרל"פ בן 22 שנים, נפגש לראשונה ברב אברהם יצחק הכהן קוק, שעלה באותם ימים ארצה והתיישב ביפו, ומאז דבק בו וראה בו מורו ורבו המובהק.

את המפגש המיוחד שהתקיים בחג השבועות תיאר הרב חרל"פ בזיכרונותיו. "לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכייה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים".

לאחר פטירת הרב קוק, התמנה הרב חרל"פ לראשות ישיבת 'מרכז הרב'. הרב חרל"פ היה אהוב ומקובל על כל החוגים והקהילות בירושלים, שנהגו בו כבוד רב.

בחייו האישיים נוהג היה הרב חרל"פ במידה מסוימת של סגפנות שכללה צומות, טבילה במקווה קר בלילות חורף, והתמסרות מוחלטת לתפילת ותיקין ולימוד תורה.

שיעוריו והשקפתו כונסו בסדרת כתביו "מי מרום" המונה 12 כרכים. חידושי תורתו בענייני הלכה והשו"ת ההלכתי כונסו בשישה כרכים בסדרת "בית זבול". שמות הספרים מנציחים את שמות הוריו, זבולון ומרים.

בשנה שעברה הוציא נינו, יאיר חרל"פ את תולדות חייו של הרב בספר שירת הי"ם.

יפים הדברים שכתב על שנאת הגוים לישראל, בימים אלו בהם מרימים אויבי ישראל ראשם נגד עם ישראל.

השנאה לישראל

האהבה שאומות העולם מראים לישראל היא פגם בקדושתם, ולעומת זה השנאה לישראל היא להם לשבח ועילוי, על ידי האהבה שלהם מתערבים כחות זרים בנפש הישראלית וממילא אינו מובדל כל כך ההבדל האמיתי שבין ישראל לעמים, אולם על ידי השנאה מבדילים כל כחות הזרים מישראל, וההבדל שבין ישראל לעמים מתגלה ומתבלט בכל שלמותו.

בעקבתא דמשיחא, שהוא הזמן שבו צריך להתגלות ההבדל התהומי שבין ישראל לעמים בכל פרטיו ובכל דקדוקיו, מתגברת השנאה על עם ישראל מכל העמים השונים, וכאשר תושלם השנאה הזאת השלמותה, שלא תשאר שום אומה בעולם שתהיה מוקירה את ישראל, יתגלה ההבדל הזה בכל מלואו ואז תהיה הגאולה, שכן כל הבדל שבין ישראל לעמים – גאולת ישראל ושחרורם מן העמים הוא, והמילוי הגמור של ההבדל הזה הוא המילוי של הגאולה השלימה".  (מעיני הישועה פרק נ"ב).