גיבורים או מטומטמים? • דעה

זה שנעשתה כאן טעות זה ברור, אבל זה לא צריך להפחיד, כי מטעויות לומדים. מה שישאר הרבה זמן בראש, זו התמונה של אותו קומץ נערים שנלחם מול כמות עצומה של ערבים, בחירוף נפש וגבורה בלתי נתפשת • דעה
[caption id="attachment_81609" align="aligncenter" width="403"] הנערים בבית בג'אלוד (זכרייה סדה)
כולנו ראינו את המראות הקשים של הפצועים היהודים בכפר ג'אלוד ביום שלישי. יהודים הולכים לטייל בהרי בנימין כשלפתע מתקיפים אותם עשרות ערבים באבנים. המתיישבים לא ממהרים להיכנע או לברוח אלא מחזירים מלחמה שערה, עם הדבר היחיד שיש ברשותם, קרי: אבנים. זאת מול מאות ערבים שממשיכים להתקדם לכיוונם ולאגף אותם אט-אט מכל ההרים הסוגרים על העמק. ארבעה עשר יהודים מול מאות ערבים חמושים באלות ופטישים, והיהודים ממשיכים להתאזר בגבורה למרות כל ההמון שמזנב בהם, עד שהם נופלים אחד אחד ומוכנסים על ידי ההמון הערבי ימ"ש לתוך אתר בניה. משם הכל ידוע לנו, מכות חבלות וכו'... לא עלינו.
כשמסתכלים על הסיפור בצורה יבשה ושטחית התמונה היא שיהודים הולכים לטייל אחרי פינוי, ללא נשק, באיזור מסוכן יחסית וערבים עושים להם לינץ. פשוט בושה הגובלת בטמטום. ובנוסף מי שמצטייר כאן בתור הגיבור המושיע הוא הצבא שבא ו"חילץ את המתיישבים ממוות".
אבל כשמתחילים להעמיק ולחשוב על אותו אירוע, יוצאת תמונה אחרת.
ביום שלישי בבוקר מגיעים כוחות צבא ומג"ב לישוב אש קודש ועוקרים מטעים השייכים לשניים מתושבי המקום. התושבים מחליטים שהתגובה הכי טובה להרס היא לצאת לטייל באיזור. למה הם החליטו כך? זה לא משנה. מה שמשנה זה שיהודים החליטו שהם עושים מעשה כדי למנוע מקרים של הרס בעתיד.
הטיול נעשה במקום שלא נחשב למסוכן ברמה משמעותית ולכן לא נלקחו מספיק כלי הגנה. (על כלי נשק אין מה לדבר כי כאלה הצבא נותן רק לאנשים שלא ישתמשו בהם לעולם. וכשאלה יאלצו להשתמש בנשק אזי הם כבר לא יראו יותר נשק בחייהם...).
יוצאים לטייל בשטח ומכאן מתחיל הסיפור. המון ערבי, קרבות אבנים לינץ ביהודים וכו', אלא שהמסקנה שיוצאת פה היא אחרת.
זה שנעשתה פה טעות זה ברור, אבל זה לא צריך להפחיד, כי מטעויות לומדים. אבל מה שכן נשאר, וישאר הרבה זמן בראש, זו התמונה של אותו קומץ נערים שנלחם במשך יותר משעה מול כמות עצומה של ערבים, בחירוף נפש וגבורה בלתי נתפשת ללא אמצעים.
דווקא הצבא שהצטייר בהסתכלות הקודמת כמושיע, יצא מושפל הרבה יותר, כשכוחות צבא גדולים חמושים בנשקים, בחרו לנהל משא ומתן משפיל מול ה'שבאב' של הכפר, כיצד להוציא את ה'שבויים', כל זאת תוך כדי שגם החיילים חוטפים מכות וגידופים יחד עם המתיישבים.
אותו צבא שלא מסוגל לעשות כלום לילדים בגיל בית ספר שזורקים עליו אבנים, גם הפעם לא נמנע מלהשפיל את עצמו מול אותו המון ערבי.