דברים לזכרו ולדמותו המופלאה של הקדוש אריה אגרניוני הי"ד

[caption id="attachment_31776" align="alignleft" width="100%" caption="הקדוש אריה אגרניוני הי"ד (מוא"ז שומרון)"]

הקדוש אריה אגרניוניק הי"ד, נרצח על קידוש ה' בליל ט"ו אייר התשס"א, עת שמר על גבעת 777 הסמוכה לאיתמר, אותה הקים במו ידיו בעבודה עברית יחד עם גבעות נוספות. ומת מות קדושים על גאולתה וסגולתה של ארצנו הקדושה.
הקדוש אריה (ארנלדו) בן דוד ומרים אגרניוניק ה' יקום דמו. עלה בסערה השמימה על קידוש ה' בגבעות איתמר - ט"ו אייר התשס"א. קדוש נעלם וטמיר אשר נקבר בחלקת הקדושים בבית העלמין ביצהר.
אריה אגרניוניק (במקור, ככל הנראה, השם היה 'אהרון'; זוהי משפחת לוויים), נולד בח' בכסלו תשי"ג בכפר בברזיל, ושם גדל והתחנך. בגיל 22 הוא הותיר מאחור את משפחתו, חוות בקר ענקית בת אלפי דונמים ושפע גשמי רב, ולבדו שם פעמיו לארץ ישראל של אחר מלחמת יום הכיפורים.
הוא התגייס לצבא (ולימים השתתף במלחמת 'שלום הגליל') ואחר כך, בחיפושיו אחר מקום לגאול בארץ ישראל ולהקים חווה חקלאית הגיע לג'בל אל מג'נון בין הכפרים סלפית למרדה בשומרון ושם הקים החווה לבדו.
לימים הגיע אליו לביקור אריאל שרון עם רון נחמן שהקים את 'גרעין תל אביב' להתישבות בשומרון והשאר היסטוריה... על גבעה זו קמה לתפארת העיר אריאל. כנציג הגרעין עבד אריה עם אנשי הקרן הקיימת לישראל בבניית האשקוביות הראשונות באריאל, ועבד כקבלן פיצוצים ועפר בבניין העיר.
אריה נשא לאשה את ציפי ובנה את ביתו הראשון ב'מעלה ישראל', ה'גבעה' הראשונה בשומרון (ובכלל...). שלושה ילדים נולדו להם: אורן, דוד ואחר כך אוריין.
כעבור זמן, נקלע אריה לקשיים גדולים, ועקב אכזבה מהממסד הביורוקרטי בישראל חזר לברזיל; אך הוא הרגיש כזר בתוך משפחתו שם ולא חש בנוח בנכר. כעבור שנתיים שב ארצה, ועבר בשנת ה'תשנ"ט לגור במגדלים; כך החל להתוודע ולהכיר את איזור נחלת יוסף בגב ההר.
כקבלן הוא הקים ברחבי השומרון בתי כנסת, מגדלי שמירה, בקתות עץ ובתי מגורים, והיה שותף בהקמתן וביסוסן של כל הגבעות בשומרון ומחוצה לה - למן הנקודות ביצהר ובאיתמר ועד להרצחו על קידוש שמו יתברך, בגבעה 777 באיתמר מזרח.
אריה החל להעסיק יהודים בלבד, והיה מראשוני צוותי העבודה ובעלי המקצוע שהתייחדו בעבודה עברית. הוא היה אדם בעל אישיות מדהימה, וניצל כל דקה מזמנו לבניין הארץ במו ידיו וכשרונו. כל חייו עסק אריה בבניית בתים בשומרון.
בשנת ה'תשנ"ג קיבל על עצמו לבנות את בניין הישיבה הגבוהה באיתמר, בעבודה עברית, ועמד בכך במסירות ובנאמנות, מהמסד ועד הטפחות. גם כאשר סבל מכאבי גב קשים, בא יום יום להמשיך ולבנות מתוך תחושת שליחות.
[caption id="attachment_31777" align="alignleft" width="244" caption="מקום הירצחו של אריה אגרניוני הי"ד"]
אחר כך בנה את בית הכנסת ב'נקודה' באיתמר, והכיר את אברי רן; כך התוודע לדרך התורה והמצוות. מעצמו הוא החל לחפש את הדרך לא-לקיו, ונכנס לתהליך של חזרה בתשובה; הוא הפסיק לעבוד בשבתות ובחגים, ובהשפעת הקשר לבניין הארץ, גאולתה וסגולתה היה מתחזק והולך. לאשתו היה קשה, והם התגרשו.
אריה היה "יהודי של תהילים" כהגדרת הבעש"ט. בכל מאודו חיפש לעזור לכל יהודי מתוך שמחת חיים גדולה; בתמימות ובפשיטות היה מודה לה', מתפלל ומברך בכל לבבו ובכל נפשו, וזאת בלא שידע כמעט לקרוא בעברית. 'שמע יזראל' היה שגור על לשונו... היתה בו מין שמחה אמיתית של יהודי שזכה בכוחות עצמו לגלות את א-להיו. לאט ומעומק הלב היה מתקשר לקונו.
לאחר יציקה מוצלחת של בית משפחת עייש ביצהר, ברך בקול רם, בשם ומלכות, ברכת הודאה מיוחדת לה' על שברא את הבטון...
בכל יהודי קיים את דברי התורה "ואהבת לרעך כמוך", באומרו תדיר "אם לך יהיה טוב, גם לי יהיה טוב". הדאגה והכבוד לזולת עד אין קץ, וההסתפקות במועט לעצמו - יצוקים היו בכל מעשיו.
בשנת ה'תש"ס הוא נישא בשנית, לשרה טל (טילינגר) מאלון מורה, ובאותה תקופה גם החליט להקים חווה ובית בישוב איתמר.
בגבעות הדרומיות של הישוב, צופה לבקעת הירדן, הוקמה חווה לתפארת עם כבשים, תרנגולות, סוסים – וגם פינת חי לילדים (אריה אהב מאד ילדים, והצליח לרתק אותם בסיפוריו על החיים בברזיל).
בסמוך למאחז החדש והשביעי במספר, שהוקם ממזרח לאיתמר, המאחז השביעי שנקרא על שמו של הרב בנימין הרלינג הי"ד שנרצח על הר עיבל, עמד אריה לקבל מהמוסדות המיישבים של איתמר 30 דונם 'אדמות מדינה' ולהקים שם את ביתו וחלומו.
בלילות האחרונים שמר אריה לבדו על מכולה בודדה ובה ציוד חקלאי שהוצבה בשטח, מפני הגניבות התכופות של הערבים. ביום הוא בנה, ובלילה הוא שמר.
אחר חצות ליל יום שלישי, ליל ט"ו אייר התשס"א, עת שמר על המקום לבדו, התגנבו אל הקרוואן והרכב שני ערבים וירו בו ברובה קלצ'ניקוב מטווח קצר. אריה נפל על משמרתו, משמרת הקודש, במקום אותו איווה לו לשבתו, ומת מות קדושים על גאולתה וסגולתה של ארצנו הקדושה.
בט"ו באייר, ערב קרבן פסח שני ה'תשס"א, עלתה נשמתו הגדולה והטהורה של אריה הי"ד לישיבה של מעלה. בן 48 היה במותו, והניח אחריו אשה, שלושה ילדים, אם ואחים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ביצהר.
"רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה". "א-לקים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת"
עוד יוודע לעיננו נקמת דם עבדיך השפוך אמן.