דעה: אצל מי באמת נמצאים כוחות הביטחון

לאחרונה, החל הצבא לשלוח גם הוא סיורים מסביב לגבעה. ממש מרתק היה לגלות את ההבדלים בין הסיורים:
א. החיילים, מתים משעמום מטיילים במשך שעות ארוכות הלוך ושוב ומנסים כמה שאפשר להיצמד אל המבנים שבגבעה. זה נוח להם ונעים ומשרה תחושה חמימה של קרבה לישוב יהודי ולא לכפר ערבי (הגבעה נמצאת 300 מטר מהכפר עצירה אל קבליה).  אחד החיילים הודה בפני שתכל'ס, הם די מפחדים להתקרב לכפר. את הסיורים שלנו לעומת זאת, אנו עושים מתי שנוח לנו, לאן שמתחשק באותו זמן ומשתדלים לטייל בכל השטחים הסובבים קרובים כרחוקים.
ב. לפעמים, שני סיורים כאלו נפגשים. כשזה קורה, בדרך כלל החיילים מבקשים, דורשים או מתחננים שלא נמשיך ללכת, שזה מסוכן וכו'.  מבחינתנו אלו שטחים שברור שאנו הולכים לשם. גם עם ילדים קטנים. כשניסיתי לברר מה אכפת להם שאנו הולכים שם? ענו לי שאם משהו יסתבך, הם יצטרכו לטפל בזה והם מפחדים!
בתחילה, חוסר הביטחון המופרז שלהם, אליו הם מנסים גם להכניס אותי (תחזור, אל תטייל , זה מסוכן וכו') ממש  הרגיז אותי! מה זאת אומרת? הם, כוחות הביטחון, יסתובבו לי ליד הבית ויפחידו אותי?
ואז עצרתי וחשבתי: למה אני מתרגז? בגלל שאני חושב ומרגיש שהם אמורים לתת לי ביטחון.  והבנתי שכדאי לי לשנות את הראש ולהבין: ראיתי חייל דואג ולחוץ? זה מפני שהוא מבולבל על כל הראש והוא ממש מסכן. בלי, שמחה ובלי חיות, בלי שמץ של הבנה של מה הוא עושה כאן בכלל. ברור שהוא מת מפחד! ואני זה שיכול ואמור לתת לו ביטחון! לשדר לו רגיעה, שלוה ואמונה פשוטה. לשדר לו שזו הגיזרה שלי ואין לו מה לדאוג כשהוא מתארח אצלי בגבעה. הכל תחת שליטה. לדבר אליו בלי עצבנות ובלי תסכול. רצוי עם חיוך גדול מאד. השמחה, והביטחון האמיתי הפנימי, הם דברים מדבקים. ויש סיכוי לא רע, שאחרי כמה פגישות כאלו, בהן איראה לו מוזר ולא שפוי, משהו מהם יחלחל אליו, הוא יתחיל  דווקא ליהנות מהקטע ולחוש בעצמו קצת ביטחון פנימי. ללכת בארץ כבשלו ולהילחם באויב באופן ברור.
ובניסוח יותר כללי: צריך לקלוט שלכוחות הביטחון של מדינת ישראל, אין כמעט שום כוחות אמיתיים של ביטחון פנימי. הם אכולי דאגה ופחד מבפנים. ברור שהם לא יכולים לדאוג כך לביטחון עם ישראל.  רק יהודים שמחים ובטוחים בטחון אמיתי של יהודי הבוטח בא-לוקיו, יהודים  הדואגים לביטחון ישראל בדרכים של שמחה ולא של דאגה וייאוש, הם כוחות הביטחון האמיתיים של עם ישראל כיום.
ככל שנבין זאת טוב יותר ומהר יותר, נהיה יותר משוחררים לפעול פעולות בטחוניות נכונות ומועילות בעצמנו בלי לסמוך על מי שהתרגלנו שהוא דואג לביטחוננו.
אם נפנים זאת באמת, גם לא נרגיש בפעולות כאלו עימות מול החיילים (היהודים, הפועלים בכוונות טובות כמובן) אלא להיפך. נרגיש שאנו נותנים גם להם דוגמא ומופת לדרך שונה שאם כי בתחילה, צפוי שיתנגדו אליה, בסופו של דבר, היא עתידה למשוך אחריה בעזרת השם, את מרבית החיילים היהודים שכוונתם אחרי הכל היא לטובת היהודים.