היהודי הוא יודע ומאמין, שזה רק עניין של זמן, שיבוא מי שעתיד לחולל ברגע אחד קטן שינוי, שהכל יתהפך לטובה • דעה
\
תפילה בכותל לשחרור החטופים (סוכנות תצפית)מאז אותו יום חמישי, יש מתח חשמלי באוויר, מתח חיובי שגורם לכולנו להיות יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו.
גורם לנו להכיר את עצמנו מחדש, משהו שלא נמצא כל יום על פני השטח של התודעה שלנו ובתוך עולם העשייה השוטף השוצף שלנו.
באמצע תקופה עמוסה בשנה, סוף שנת הלימודים והכנות לחופש הגדול.
פתאם אין אני אין אתה כולנו בשם אחד נקראים עם ישראל. חוצה מגזרים חוצה מגדרים כולם משייכים את עצמם לדבר שמקשר את כולנו – יהודים.
כולנו מרותקים ומחפשים לשמוע עוד ועוד על שלושה אלמונים עד ליום חמישי בלילה והכי מדוברים מאז ועד היום יעקב נפתלי אייל וגיל עד. הם שלוחי ציבור של כולנו. יהודי הוא מי שיודע להגיד את השמות המלאים של החטופים.
ציפייה דרוכה, חיכיון שהולכים איתו לאורך היום, שמשהו יקרה. שיהיה משהו חדש, שהכל יתהפך לטובה.. בלילה.. בבקר.. בעבודה עם חברים, כשנפגשים ברחוב השפתיים רוחשות בשורות טובות שיהיו בשורות טובות..!
בהפרשת חלה, בתהילים ,נסיעות לעצרות תפילה, הפגנות.. מחכים..מחכים...
מזכיר משהו רדום עמוק עמוק בתוכנו...
אחכה.. בלילה הארוך...
'אף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא..'
משהו שם חיכה תמיד, שיהיה הכל אחר, שנגיע לעולם טוב יותר, שהכל ישתנה בצורה, שאנו אפילו לא יכולים לדמיין ולומר איך לעשות את זה.
רק הידיעה העמוקה שהכל היה צריך להיות אחרת ויותר ממה שישנו עכשיו, הרבה יותר..
לכל תודעה ששייכת לעולם הנפש יש משל בעולם שלנו. מה הכוונה משל? כשמחפשים אמת, אמת מופשטת, פנימית. הדרך היא להתבונן, לחפש. הדרך לחזק מודעות אלוקית היא על ידי משלים.
בלי משל אין שום אחיזה להתקרב להדבק בנמשל, משל חי שממנו אפשר לקבל כלים איך בדיוק למחשבה הזו יש אחיזה במציאות.
המשל לתודעה הזו שמבקשת להפוך את הכל, שצמאה לשינוי שיתחולל, הוא האטום.
גרעין האטום הוא מציאות זעירה בלתי נראית לעין האדם, שבתוכה אצורה כמות גדולה של אנרגיה שיש בכוחה להפוך ולהחריב ברגע אחד קטן אזורים נרחבים. בגלל הסכנה הגדולה שכרוכה בשימוש בנשק זה, הוקמו מנגנונים בינלאומיים לפיקוח. ואף נכתבו אמנות מטעם האו"ם, שמוחתמות עליהם מדינות רבות בעולם: האמנה לאי הפצת נשק גרעיני, והאמנה נגד ניסויים גרעיניים.
כיום המשל החי של עוצמת האטום, הוא רק בכיוון של הרס וחורבן (ודי שרק יעלה לנו במחשבה כמו מצוות שלעולם לא מתבצעות בפועל דין בן סורר ומורה ועיר נידחת) המחשבה על האטום מתמתקת בשרשה על ידי המחשבה של משיח - למרות שהוא דמות של יחיד מול כל באי עולם – הוא יכול לפעול שינוי דרמטי ולהפוך את העולם מן הקצה אל הקצה. היהודי הוא יודע ומאמין, שזה רק עניין של זמן, שיבוא מי שעתיד לחולל ברגע אחד קטן שינוי, שהכל יתהפך לטובה.
התפילה, למען החטופים בשם כל ישראל, מלאה בתקווה, שזה לא יגמר רק בכך שהחטופים ישובו בשלום. ואז נשוב לעסוק במחלוקות במרדפים אחד אחרי השני מי אשם ומי פחות אשם. ובחיטוט מעייף אחר איזה סקופ מעניין.
אלא, שמה שישנו עכשיו ימשך ויגדל –
זה שישנו שם שכולל את כולנו – יהודים.
התחושה הדחופה למלא את היום במעשים טובים והעשייה למען מישהו אחר. התחושה הברורה שגם אחרי המחלוקות והחילוקים יש משהו שהוא מעבר לכל זה. ואנו מסוגלים לשלב ידיים זה עם זה.
שלא יגמר לעולם..
ושימשיך!!! לשינויים נוספים של מלכות יהודית מתוקנת, של חיים יהודיים שלמים על פי תורת ישראל על כל שטחי ארץ ישראל. שיהיה כבוד לאומי. שינויים כאלה, שמחוללים מהפך אמיתי במציאות ובוודאי לא מאפשרים לסיטואציה מעין זו לחזור על עצמה.
תפילה בלב, בקשה, שאיכשהו השחרור המהיר של הנערים היקרים (שיהיה עוד היום הלילה..!!)
שיעשה בצורה אחרת. לא בידי אדם או קבוצה ספציפית, שיוכל בסוף העניין לטפוח לעצמו על השכם, או לחילופין לעסוק בביקורת חריפה כלפי צד אחר.
לא על ידי התפילות שלנו והמעשים הטובים, לא על ידי החילים היקרים שעושים ימים כלילות ולא על ידי הממשלה והמדינאים שיושבים לדון באריכות בכל הפרטים.
מישהו שהוא מחוץ למעגל הזה, מעל כולנו, שיראה לעין כל בשר שהכתר שייך רק לאחד, אל אחד.
