הרי את מקודשת לי - בניית הארץ בידיים יהודיות • דעה

הקשר של העם היהודי עם ארץ ישראל הוא קשר של זוגיות. העסקת גוי בבניית הארץ פוגעת בקשר שלנו עם הארץ הרבה יותר ממה שהיא מחזקת. רוצים לקיים בהידור את ישוב הארץ ? מצויין, אך לא לשכוח את העיקר.

סוגיית העבודה העברית, ובפרט בנושא הבניה בא"י, זוכה למגוון התייחסויות. מצוות העדפת יהודי על פני גוי ("או קנה מיד עמיתך"), הסיכונים הביטחוניים, תוצאות ההתבוללות, ועוד.

מול כל אלו עולות מדי פעם אמירות ולפיהן הבניה וההתבססות של יהודים בא"י, ובפרט בישובים החלוצים, חשובות יותר. הואיל והדרך להגדיל באופן מסיבי את הישובים עובר דרך בניה זולה, הרי שהעסקת ערבים בבניית הארץ היא הדרך הנכונה.

ברצוני לגשת לענין ממקום לא הלכתי, לא בטחוני ולא ביצועי.

ידוע שהקשר שלנו לארץ הוא בחינת קשר זוגי, ברית נישואין.

בקשר זוגי אמיתי, העיקר הוא קודם כל הנאמנות. המקום בלב.

הקשר הראשון, המהותי והמחייב בין איש לאישה על פי התורה הוא קשר הקידושין, "הרי את מקודשת לי", כלומר: מיוחדת לי ואסורה על כולם.

בתיאוריה, וכך נהגו ישראל דורות רבים, רק אחרי הקידושין מתחילים להתכונן לחתונה. ייתכן שיעבור זמן רב עד החתונה. ייתכן שהחתן לא יצליח לעמוד בהתחייבויות הכלכליות. יתכן שיתגלו קשיים והחתונה תתעכב. אבל בכל תנאי, גם אם תתרחש חתונה וגם אם לא, מרגע הקידושין האשה מקודשת לאיש באופן מחייב וטוטאלי.

זה יסוד הבית היהודי. הקשר הזוגי בנוי קודם כל על מחוייבות  להיות האשה נאמנת לזה שקידש אותה בכל תנאי, ולא ליצור קשר חלופי עם מישהו אחר. כל מה שיבוא אח"כ, נישואים מאושרים, ילדים וכו' יהיה בבחינת קומות שבאות על בסיס יסוד הנאמנות הזו.

הקשר המקודש שלנו אל הארץ, קיים ועומד. הברית על הארץ נתנה לאבות האומה, ואין לכל החטאים והגלויות יכולת למעט אותה אפילו כמלוא הנימה. על כן, גם כשגלינו מארצנו היא שמרה לנו אמונים "ושממו עליה אויביכם", ואנו לה בתפילות ובכיסופים.

כיום, כשיהודים צדיקים רוצים לחזור ולחדש את הקשר עם הארץ, לגאול שממותיה וליישבה, חובה להזכיר ולהיזכר מה היסוד והעיקר, ומה מגיע רק בעקבותיו.

העסקת גוי בבניית הארץ, ובכך מתן יכולת להמשך ביסוסו בארץ, דומה למי שכדי להשקיע בזוגיות שלו החליט לשפץ את הבית בהידור, אך בתנאי השכר הוגדר שהעובד רשאי לנהוג בבעלת הבית כאילו היא אשתו.

בהלכה זה נקרא "מצווה הבאה בעברה". מי שנוטל לולב גזול יכול לטעון שהוא מקיים מצוה, ואת החשבון על עברת הגזל נא לחשבן אחר כך. התורה אומרת לנו שזו גישה לא נכונה. אי אפשר לשרת את המלך תוך כדי שיורקים עליו. אם אין לך לולב, אל תיטול. לגזול ? זה לירוק על המלך.

לבנות את ארץ ישראל בעזרת גוי שבכסף שמשלמים לו מגדל דור חדש של גויים בא"י, זה לירוק עליה, על הנאמנות לה, על זה שהיא חכתה לנו אלפיים שנה בנאמנות. זה לא לחזק את הקשר, זה להחליש אותו.

קשה לך לבנות ביוקר? אל תבנה. הארץ חיכתה כל כך הרבה, היא תחכה עוד קצת. לא עליך המלאכה לגמור. אנוס פטור מהמצוה, ובפרט שלבנות בתים ביו"ש, במצב המלחמה והקשיים, ובנוסף, מול כל הטרדות שהמדינה טורדת אותנו, זו מידת חסידות מופלגת ולא חיוב מצד הדין.

מרוב הדבקות המבורכת בהידור המצוה הזו, שוכחים לפעמים מהי המטרה, ובשביל מה בכלל יצאנו לדרך.

הנאמנות שלנו לארץ לא תבוא לידי ביטוי בכמות הבתים שנבנה בה אלא באיכות הקשר איתה.

"אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו".