"אינני תומך בעליית יהודים שלא כהלכה"

בעקבות פולמוס הר הבית שנוצר על רקע דברי ח"כ יהודה גליק בראיון לקול היהודי, ביקש גליק לפרסם הבהרה לעמדותיו. בראיון לקול היהודי קבע גליק כי הוא "רואה חובה גדולה לעודד את הציבור לעלות כהלכה, אך מעדיף שיעלו להר הבית בלי היטהרות מאשר שלא יעלו בכלל".

בעקבות הראיון התעורר פולמוס גדול הן בתגובות בקול היהודי והן בקרב פעילי הר הבית ותנועות המקדש. פעיל תנועת השמאל הקיצוני "עיר עמים" אביב טטרסקי, ו"חוקר הדתות" תומר פרסיקו פרסמו תגובות בדפי הפייסבוק שלהם ובהם ניתוח של הדברים. הרב דוד דודקביץ' רבה של יצהר התראיין בקול היהודי והסביר על המצב בו נתקל בהר הבית כאשר פעילים שונים מעלים קבוצות להר ללא טבילה, ואמר: "נחרדתי לשמוע שבגלל הדאגה להר הבית וחרפתו הגדולה הסוגיה הזו לא עלתה אפילו על הפרק, כנושא שניסו לפעול בו למנוע מאנשים איסור חמור כל כך".

היום (ד') הגיב ח"כ גליק בדף הפייסבוק שלו לדברים שפורסמו בשמו ולתגובות, ואנו מביאים אותם ככתבם וכלשונם.

גליק אומר כי הוא מחוייב להלכה, וכותב כי "אינני תומך בעליית יהודים שלא כהלכה". עם זאת, בנוגע לליבת הראיון כותב גליק כי: "בראייה רחבה כשאני שואל את עצמי האם אני מעדיף שההר יישאר בידי הגורמים מפיצי השנאה או שיעלו לשם יהודים שאינם מקפידים על ההלכה אמרתי שוודאי עדיף לי שההר לא יופקר בידי מחללי שמו של ה'. מה שאני כן יכול להוסיף הוא שמרגע שאני אמרתי לאנשים מה ההלכה דורשת אינני עוסק בחיטוט לבדוק כל אחד ואחד האם הוא פעל לפי ההנחיות וזאת מכיוון שאיני רואה את עצמי משגיח דת של אף אחד מלבד עצמי".

בנוגע לנקודה זו נערך הראיון לאור כרוז הרבנים שהבהיר כי על מי שמעלה קבוצה להר הבית לוודא של חבריה עולים כהלכה.

דברי ח"כ גליק בדף בפייסבוק שלו:

מקובלני מרבותי שאחד הדברים המועילים לאדם זו הביקורת הנמתחת עליו ובלבד שיקשיב לה ילמד אותה וינסה להפיק ממנה את המירב. לצערי איני מצליח לעמוד במשימה נכבדת זו תמיד אבל אני משתדל.
במסגרת הנחיה זו אני מבקש להתייחס לשלושה קטעים שנכתבו בימים האחרונים אודות פעילותי בהר הבית והכוונות העומדות מאחוריה. קראתי אותם בעיון רב ואני מבקש בעקבות כך להבהיר (בראש ובראשונה לעצמי) את נקודת מבטי ביחס לנושא זה.

אין מדובר כאן בבמה מחקרית אקדמית ועל כן ארשה לעצמי לא להתייחס לכל נקודה ונקודה שעלתה בדברי הביקורת אך אשתדל בהחלט לגעת בנקודות המרכזיות שבכל אחד מהקטעים.
אני מכוון לקטעים הבאים:

א. כתבת ראיון איתי מאתר הקול היהודי
ב. פוסט עם תובנות של אביב טטרסקי בעקבות הכתבה הנ"ל
ג. פוסט עם תובנות של תומר פרסיקו בהמשך לתובנותיו של אביב

אני מרשה לעצמי להתייחס לדברים גם מכיוון שאני רוחש כבוד רב לכל הכותבים הנ"ל וגם מכיוון שמדובר בנושא העומד בראש מעייני בלב עשייתי וניתן לומר במהות חיי.

לפני ההתייחסות העניינית לכל אחד מהקטעים חשוב לדעתי לדעת בראש ובראשונה מהם מניעיהם של הכותבים כפי שהם מעידים על עצמם (אני משתדל לתת אמון באנשים ולהאמין שמה שהם כותבים זה מה שמשקף את אמונותיהם ואינני מהמחפשים אינטרסים נסתרים מתחת לאדמה). זאת משום שכדי להוכיח את טענתו הבסיסית הרי ייתכן וכל אחד מהכותבים מושך מתוך הדברים לכיוון הרצוי לו כדי "להוכיח" את התיזה שלו.

הקול היהודי – אתר חדשות מבית מדרשו של הרב גינזבורג ביצהר אשר מטרתו "לייצר תקשורת עם אג'נדה יהודית ברורה, על רקע טשטוש הזהות הקיים היום בישראל". כאשר האתר הזה מביא את דבריי בביקורתיות הוא מנסה להציג לקוראיו דוגמא של אדם שזהותו היהודית (בלשונם אני מניח שהכוונה דתית וימנית) מטושטשת. כלומר איש שמחפף או שמנסה להלך בין הטיפות אבל לא אדם שבאמת מייצג את היהדות הנאמנה דהיינו את ההלכה של הרבנים האמתיים.

אביב טטרסקי – פעיל "עיר עמים" שעוסק רבות בהר הבית כחלק מפעילותו במזרח ירושלים – כותב במפורש בדברי הסיכום שלו ש "אין באמת תירוץ להמשיך לקנות את מצג השווא של גליק.". כלומר טטרסקי יוצא במסע להסרת המסכה מעל פניי ולהציג לציבור את "יהודה גליק האמתי". ומהו אותו "מצג שווא"? אז טטרסקי מסביר שם "השאלה הגדולה היא כיצד גליק הצליח לזכות בכינויים כגון ליברל ואיש זכויות אדם גם מפי אנשים רבים שחלוקים עליו פוליטית ולשכנע רבים וטובים שתנועות המקדש נאבקות בעצם למען חופש פולחן ותו לא." כלומר לטענתו של טטרסקי אני בסך הכל אדם שהצליח בתחכומו לגרום לכך שאנשים יחשבו שאני ליברל ואיש זכויות אדם אך לא היא "הגישה של גליק מבוססת על השגת לגיטימציה רחבה ככל האפשר... ההתמקדות בדרישה לתפילה מנטרלת את ההתנגדות משמאל ומאפשרת ליצור מסווה שמאחוריו מסתתרות מטרות אחרות לגמרי." ומהן אותן מטרות המפחידות כל כך את טטרסקי – בין השאר הוא מונה אותן : גליק הוא חבר של כל מיני אנשים נוראיים, ו"גליק רוצה הרבה יותר מתפילת יהודים. הוא רוצה ליטול את השליטה בהר הבית מידי ירדן, הואקף והציבור המוסלמי. "
" חבר הכנסת גליק – חבר במפלגתו של ראש הממשלה – קורא לגוף חשוב של ממשלת ירדן שמנהל את הר הבית על פי הסכמות עם ממשלת ישראל, גוף שמקדם טרור" והדברים שלי הם בעצם "תמונת מראה של דברים שראאד סלאח אומר"

תומר פרסיקו – חוקר דתות עמית מחקר במכון הרטמן – בעניין הליברלי קצת חולק על דברי חברו אביב ומסכם את דבריו כך : "אני די משוכנע שיש בתפיסת העולם של גליק קו ליברלי מובהק. שפת זכויות האדם עבורו אינה רק מהפה אל החוץ, והוא גם אינו גזען. מצד שני, יש גם הצהרות כאלה. ועוד: מצד אחד צריך להיות ברור שגליק מעוניין בבניית בית המקדש השלישי בקרוב. מצד שני נדמה לי, אני מקווה, שיאמר שייתכן שהדבר יתאפשר ללא הרס כיפת הסלע. נראה ששני גויים שמתרוצצים בבטנו של האיש. יש להיזהר מאחד ולברך על השני. אולי השאלה המרכזית היא מי מהם החזק ומי החלש, והחשש שמא ברגע האמת האחד יקום על אחיו להרגו." אך אם היותי אדם ליברלי או לא פחות מפריע לפרסיקו הרי שהדבר המטריד את מנוחתו של חוקר הדתות פרסיקו הוא שהוא סופסוף הצליח להראות ש גליק מודה בפה מלא שעבורי "העליה להר הבית היא עניין פוליטי בעיקרו, ולא דתי" וכדי לקדם את האג'נדה הפוליטית שלי אני מוכן לקרוץ בפן ההלכתי כי הרי אני מודה ש"העליה להר הבית היא חידוש הלכתי/מינהגי גדול".

אם כן לסיכום קצר מה שהיה לנו עד כה:
הקול היהודי ותומר פרסיקו מסכימים שאני לא מקפיד על ההלכה 
תומר פרסיקו וביתר שאת אביב טטרסקי מציבים סימני שאלה על הליברליות שלי.
כמובן שפרסיקו ואביב היו שמחים שאהיה רק ליברלי בלי הלכתי והקול היהודי היה מעדיף שאוותר על הליברליות לטובת הדתי.

מכאן אני מבקש להציג את תפיסת עולמי כפי שאני רואה אותה (כפי שנתגבשה בבתי המדרש בהם למדתי ומפי רבותיי מהם למדתי ולא אפרט כי רבים הם) ויבחן הקורא את הדברים כפי שהם.
בראש ובראשונה אני מבקש לטעון כי אני אדם המחוייב לתורה (לא מתלהב מהמושג הפרסי "דתי") הן זו שבכתב והן זו שבעל פה באופן מוחלט. הן בהשקפותיי בעולם האמוני והן בעשייתי בעולם ההלכתי. אני מחוייב להלכה לחלוטין. ( כמובן שלצערי גם אני נכשל מפעם לפעם יותר ממה שהייתי רוצה אבל אני מדבר על רמת השאיפה). מעבר לכך הבדרים אמורים בהתנהלותי האישית הפרטית בד' אמותיי אבל ביתר שאת בכל עשייתי הציבורית בכלל ובזו הקשורה לציון הלא היא הר בית ה' בפרט!

אינני מחפש פשרות או הקלות אינני מחפש קיצורי דרך אני פועל בהתאם לאמונתי המחוברת לעולם התורה ולמחוייבותי להלכה כפי שנתבררה במהלך הדורות מפי חז"ל ובעקבותיהם הגאונים הראשונים והאחרונים. כל זאת כמובן בהתאם למציאות דורנו המיוחד שזכינו לחיות בה – דבר שלא זכה אף דור לפנינו מעולם – דור שבו עם ישראל שב למולדתו לאחר קרוב לאלפיים שנות גלות.

כאמור זכינו לחיות בתוככי מהלך שיבת ציון כפי שניבאו לנו נביאינו. דומני שמי שאינו רואה במה שמתרחש לנגד עינינו מימוש חזונות הנביאים מוטב שיקנה לעצמו משקפיים חדשות. זכינו לשוב לארצנו, לחדש את השפה לבנות בה מערכות כלכלה ותרבות חינוך וביטחון התיישבות ורווחה. בנינו מוסדות לתפארת תורה ואקדמיה במגוון רחב במיוחד. זכינו להתיישב בחלקי הארץ בגליל ובנגב ביהודה ובגולן בשפלה ובשומרון בבקעה ובעמק. זכינו לשוב לירושלים – משאת הנפש של העם היהודי אלפי שנים ולהקים בה את בירת מדינתנו ובה מוסדות השלטון והמשפט.

בכל השלבים ניתן לראות את העשייה האנושית אך בה בזמן יד ה' שרויה בכל שלב ושלב בתהליך.

על פי יד ההשגחה כל שלב נעשה בזמנו הראוי ובתהליך מדורג תוך התנגדויות בראשית הדרך שהלכה ונחלשה בהמשך הדרך.

כל אדם שיודע ספר תורני מכיר את המצווה לעלות לארץ ישראל ואף על פי כן יד ההשגחה רצתה שרבנים יתנגדו מנימוקים הלכתיים לתהליך שיבת ציון בראשיתו ועד היום הזה בעוצמות חלשות יותר. כל אדם שיודע ספר תורני מכיר את המצוה להתיישב ברחבי ארץ ישראל ואף על פי כן שמע נו התנגדות גם רבנית להתיישבות היהודית בחלקים מסויימים של הארץ.

והנה זכינו למתנה הנפלאה של הר בית ה' – המקום הקדוש בעולם על פי ספר הספרים ועל כן מקום קדוש לכל מילארדים של מאמיני התנ"ך בעולם כולו יהודים ושאינם יהודים.
על פי נבואת הנביאים הרי שהר הבית מיועד להפוך למרכז עולמי לשלום ולקריאה בשם ה' אחד ושמו אחד.  שמו של ה' הוא שלום – לא רק במובן הצר של peace. אלא במובנו העמוק יותר – הרמוניה, רב-גווניות. הקב"ה איננו א-להים בלעדי שמשוייך רק לעם ישראל אלא הוא א-להי העולם הוא א-ל מכיל ועל כן רצונו שביתו יהיה בית תפילה לכל העמים ויהיה בו מסר של שלום.

הר הבית בתורה הוא המקום היחיד בעולם שכל יהודי מצווה לעלות אליו "לשכנו תדרשו ובאת שמה" על כן בבסיסו אינו יכול להיות מקום האסור לעלייה. גם כל פוסקי ההלכה לאורך כל הדורות כותבים מפורשות ולא ברמז שחור על גבי לבן שהעלייה להר הבית מותרת גם לאנשים בדורנו (המכונים "טמאי מתים") זאת, מלבד באיזור מצומצם מאד בה עמדו המקדש והעזרה אשר לגביו יש מחלוקת ראשונים האם איסור הכרת בעלייה למקומו עדיין קיים או לא. לרוב הראשונים האיסור עדיין קיים ועל כן העולים להר הבית מקפידים שלא להיכנס לשם. מלבד זאת העלייה להר הבית מחייבת היטהרות במקוה מטומאות היוצאות מהגוף (לגברים טומאת קרי וזיבה ולנשים טומאת יולדת נידה וזיבה). כאדם המחוייב להלכה אני מורה לכל המודרכים על ידי בלי יוצא מן הכלל את כללי ההלכה הללו ואני מחוייב אליהם לחלוטין.

בדורות האחרונים (סדר גודל של כ200 שנה ) התקבע מנהג שלא לעלות להר הבית. תלמידי החכמים התומכים באיסור זה והם עד לאחרונה כמעט כל רבני ישראל ידעו שהלכה מפורשת היא שמותר ולכן חיפשו כל מיני נימוקים רטרואקטיבית למנהג. רבנים הם מטבעם (וכך ראוי שיהיה) אנשים מאד שמרנים ולכן אם יש מנהג הם יעדיפו למצוא לו הסבר במקום לבטלו.

כל הנימוקים שניתנו אינם בגדר איסור הלכתי אלא חששות (מה שמכונה בפי חז"ל גזרות). זאת למרות הכלל המקובל שאיננו גוזרים גזרות חדשות על הציבור. 

לאור זאת הרי שביטול המנהג הזה וחזרה להלכה המקורית בוודאי שאין בה משום פגיעה בהלכה להיפך יש בה משום פעילות בתוך תחומי ההלכה ובלבד שיש לכך נימוק ראוי. כשהתחלתי לעלות להר הבית לפני כשלושים שנה אכן רבנים שתמכו בעליה להר היו מתי מעט - כאלו שניתן לספור באצבעות כף יד אחת.

אני עולה להר הבית מזה קרוב ל-30 שנה. תחילה עליתי בתדירות של פעמיים- שלוש בשנה כאדם פרטי ומתוך הבנה שהלכתית מותר. 

בקצת יותר מהעשור האחרון אני עוסק בעלייה להר הבית כחלק מעשייה ציבורית. עשייה זו רחוקה מלהיות עשייה פוליטית. העשייה הזו החלה כפי שסיפרתי פעמים רבות לאחר שהתחלתי לעבוד בעיר העתיקה בירושלים ונוכחותי בהר הבית נהיתה לעתים תכופות יותר ואז נתגלה לעיניי מציאות קשה מנשוא שלא הייתי מודע אליה מספיק ונחשפה לנגד עיניי במלוא כיעורה. כאן נכנס מושג הלכתי משמעותי הרבה יותר מושג של "חילול השם". המושג הזה הוא רחוק מלהיות מושג פוליטי הוא מושג הלכתי במלוא מובן המילה.

הר בית ה' – המקום שה' מעיד שהוא בחר לשכן שמו שם. שמו של הקב"ה שלום והוא רוצה שמהמקום הזה ייצא מסר של שלום והכלה. והנה לנגד עיניי נחשפתי למציאות שהר בית ה' הפך לאט לאט יותר ויותר לכל מה שמסמל ההיפך הגמור מקידוש שמו של ה'. המקום הפך למרכז שיטנה ושינאה מקום שבו יש מידיי יום הסתה חמורה ועידוד לאלימות וטרור. כל זאת מתרחש לא בעזה הרחוקה ממרכז מדינת ישראל אלא מתרחש כאן במרכז בירתנו וללא כל הפרעה בריש גלי. זאת מסיבה אחת בלבד משום שיהודים מדירים רגליהם מהמקום והגורמים האיסלמיים הקיצוניים הרשו לעצמם להשתלט על המקום ולפעול באמצעים אלימים במיוחד.
מכאן הבנתי שאם אנו מפקירים את הר הבית לגורמים הללו הרי שזו תהיה בכיה לדורות וזה יעודד אלימות. במשך השנים הדבר החמיר והגורמים הללו הצליחו מהר הבית להביא את דברי השינאה והשיטנה שלהם לציבור רחב בעיקר בקרב האוכלוסיה הערבית בירושלים.

מכאן התחלתי לפעול במלוא המרץ לעודד יהודים לבוא ולעלות להר הבית מתוך מחוייבות יהודית דתית הלכתית למנוע שפך דם וחילול השם. בכל פעילותי תמיד הבהרתי שהעלייה להר הבית צריכה להיעשות על פי ההלכה. כמובן שזכיתי ולא פעלתי לבדי ובמשך הזמן מצאתי לי חברים רבים. חלקם בעלי השקפות עולם זהות לשלי וחלק בעלי השקפות עולם רחוקות משלי מאד. ובכל זאת ראיתי צורך ציבורי דחוף למנוע מהפיכת הר בית ה' למרכז שנאה הסתה אלימות וטרור.

את מחוייבותי להלכה הבהרתי גם למראיין מהקול היהודי. יתירה מזאת סיפרתי לו שלפני כמה שנים היה עיתונאי דתי שניסה לעודד עליה להר הבית ללא טבילה ואני חלקתי על דבריו מכל וכל. 

יחד עם זאת אמרתי לו שבראייה רחבה כשאני שואל את עצמי האם אני מעדיף שההר יישאר בידי הגורמים מפיצי השנאה או שיעלו לשם יהודים שאינם מקפידים על ההלכה אמרתי שוודאי עדיף לי שההר לא יופקר בידי מחללי שמו של ה'. מה שאני כן יכול להוסיף הוא שמרגע שאני אמרתי לאנשים מה ההלכה דורשת אינני עוסק בחיטוט לבדוק כל אחד ואחד האם הוא פעל לפי ההנחיות וזאת מכיוון שאיני רואה את עצמי משגיח דת של אף אחד מלבד עצמי.

ומכאן לתפיסותיי באופן כללי ולגמרי שלא במנותק מחזון הנביאים שהובא לעיל. אני מאמין באמונה שלמה שעלינו לפעול לתיקון עולם, להפוך את העולם להיות עולם טוב יותר מזוקק יותר מחובר יותר לרבונו של עולם בתור האינסוף המאחד את העולם. אני מאמין שהקב"ה הוא א-ל מכיל ולכן רוצה שכל אחד מאיתנו יעבוד אותו בהתאם למה שמתאים לו ומתוך כבוד הדדי. הדבר נכון ליהודים וגם לשאר העמים. 

אמונתי היהודית מחייבת אותי לפעול למען שלום ולמען כבוד הדדי ולמען החופש של כל אדם לעבוד את א-להיו כפי שהוא מבין אותה.

במסגרת זאת אני פועל גם במסגרות הפוליטיות בכנסת אבל הבסיס לכל זה הוא אמונה גדולה שזה רצון ה'. תקראו לזה איך שתרצו מי שירצה לקרוא לזה ליברליות, זכויות אדם ודמוקרטיה רשאי ובלבד לדעת שאצלי זה יונק מאמונה בה' השלום האינסופי.

השאיפה שלי שהר הבית יהפוך למרכז עולמי לקריאה בשם ה' אחד ושמו אחד. במסגרת זאת אני רואה חובה לשתף פעולה גם עם בעלי אמונה לא יהודים מכל הדתות. כשאני רואה מוסלמי או נוצרי מתפללים בהר הבית זה משמח אותי ביותר – זו הגשמת נבואת הנביאים. כל זאת עד שזה מגיע להפרעה לאחר לעבוד את בוראו כהבנתו.

ההאשמה שלי כאילו התעסקתי בשאלות מי בעל הבית בהר הבית מי בעל הכח ומי הריבון באה מכיוון אנשים שרחוקים מלהכיר אותי כשאני אומר שהר הבית שלנו זה לא מלשון בעלות (הספר שלי, המכונית שלי) אלא מלשון שייכות (האימא שלי, הא-להים שלי). אני בעד לשתף פעולה עם כל גורם שיכול להיות שותף בהר הבית.

במהלך המהומות האחרונות בהר הבית הואשמתי בידי חברי ארנון סגל כי העזתי לדבר על שיתוף פעולה עם הוואקף והינה אביב טטרסקי מאשים אותי שאני מתייחס אל הוואקף כאוייב. מי שמוכן לשתף פעולה לקדם התנהלות מכובדת בהר הבית הוא שותף שלי ומי שרוצה להילחם בנו הוא אוייב ולא משנה איך קוראים לו. 

הניסיון המכוער להשוות בין פעילי הר הבית הפועלים בשלום לראאד סאלח הקורא פעם אחר פעם לאלימות הוא בלתי נסלח כי הוא בא מפיהם של אנשים שנותנים צידוק לאלימות כשהוא בא מהכיוון המוסלמי כלפי יהודים ולדעתי עלינו לשלב ידיים במאבק משותף נגד כל אלימות מכל כיוון שהוא. בהר הבית כמו בכל רחבי הארץ האלימות בשם האיסלם הוא למעלה מ99% של האלימות והוא כולו מבית מדרשו של ראאד סאלח וזאת בזמן שאנחנו פועלים כל הזמן בדרכי שלום ומגנים כל רבב של אלימות וזאת למרות שהמשטרה אוסרת עלינו אפילו את הדבר הפעוט של נענוע שפתיים.

לסיכום – בניגוד לכותרת הבומבסטית של הקול היהודי אינני תומך העליית יהודים שלא כהלכה (ייאמר לזכותו של עורך הקול היהודי שהוא הציע לשלוח תגובה מתקנת אך לא הייתי במקום שיכולתי להרשות לעצמי זאת באותו זמן). בניגוד לטענותיו של טטרסקי הליברליות אינה נחלתה שלו ושל חבריו בלבד ויתירה מזאת הפעילות שלהם כנגד פעילי הר הבית לא פעם מעבירה מסר ברור שהם אינם מכירים מושגים של סובלנות כבוד הדדי וליברליות ואף חשים שאנחנו חצופים כי אנחנו מעיזים להשתמש במושגים שלדעתם בלעדיים שלהם והיאך נעיז פנינו לחטוף אותה מהם. ובניגוד לטענותיו של פרסיקו העשייה שלי כולה אמונית תורנית הלכתית גם אם לצורך כך אני משתמש בכלים תקשורתיים משפטיים ציבוריים או פוליטיים. תורת ישראל כוללת תפיסות עולם ממלכתיות וציבוריות ואינה עוסקת רק בשבת כשר טהור וטמא בלבד היא רחבה מיני ים.

ולוואי שנזכה להגשים עוד בימינו הקרובים את חזון הנביאים ונהרו אליו כל העמים כי מציון תצא תורה וממילא לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה – ומתוך ההר תצא קריאה לה' אחד ושמו אחד כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים ואז ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

תגובת אלחנן גרונר עורך אתר הקול היהודי לטענות ח"כ גליק בדף הפייסבוק של גליק:

לא אתייחס לכל תפיסת עולמך שעם חלקה כמובן אני מסכים ועם חלקה כמובן לא, אלא לנקודות שהעלת מולי. 

א. לגבי הסיפור שהתנגדת לעיתונאי שקרא לעלות שלא בטהרה. סיפרת לי אותו לאחר הכתבה. אם היית מספר לפני הרי שודאי שהיה נכנס אליה. 

ב. "בניגוד לכותרת הבומבסטית של הקול היהודי אינני תומך העליית יהודים שלא כהלכה". אז זהו שזו לא היתה הכותרת, הכותרת הוסיפה את המילה גם, וזו בעיני כל הנקודה. 

בפירוש אמרת וגם חזרת לאחר מכן והבהרת מולי, שאתה תומך בכך שיהודים יעלו גם אם הם עולים בניגוד להלכה. בדיעבד כמובן, אבל תומך. בפוסט כאן לא הכחשת נקודה זו אלא כתבת ש"אמרתי שוודאי עדיף לי שההר לא יופקר בידי מחללי שמו של ה'" - נוסח מעט מתחמק מהשאלה העקרונית אליה התייחסו הרבנים בכרוז שפרסמו והוביל לראיון. 

בראיון אמרת בצורה ברורה את הציטוט הבא: "אם שואלים אותי הכי חשוב שיעלו בקדושה ובטהרה אבל עדיף שאנשים יעלו שלא בטהרה מאשר שלא תהיה נוכחות יהודית בהר".

על נקודה זו ישנה מחלוקת גדולה עליך בקרב הרבנים ופעילים רבים למען הר הבית, והיא נקודת קצה בפולמוס גדול ומעניין בנושא העלייה להר הבית - וודאי שתסכים איתי שגם חשוב - שכולל בתוכו שאלות של עליית נשים, המקומות המותרים, ומאחוריו ודאי גם את תפיסת העולם העומדת מאחורי כל אחד מהעוסקים בתחום הר הבית, איש איש ותפיסתו הוא.

כפי שכתבתי לך, בכמה שעות הראשונות שהכתבה היתה באוויר כותרת המשנה אכן לא שיקפה את מלוא עמדתך הדוגלת לכתחילה בעלייה בטהרה, ועל כך התנצלתי, היא שונתה באופן מיידי, ובכותרת המשנה הנוכחית מובא הציטוט שלך: "רואים חובה גדולה לעודד את הציבור לעלות כהלכה, אך מעדיף שיעלו להר הבית בלי היטהרות מאשר שלא יעלו בכלל" - כאמור זו נקודת הפולמוס בעיני.

לגבי מחוייבות להלכה/רבנים, זו סוגיה בפני עצמה שכמדומני שהבאתי בכתבה את עמדתך לגביה בצורה משקפת ומורחבת לפי מה שאמרת בראיון, ואיש איש ודעתו על הנושא ומה בדיוק זה אומר להיות מחויב להלכה ומה זה מחויב לרבנים.

ניתן לחפש מניעים נסתרים כביכול יש איזו מטרה להכפיש את שמך או רצון שתוותר על עולמך הליברלי עבור הדתי (נושא לשיחה ארוכה ולא לפוסט - בעיני אין סתירה בין השניים, אך המושגים עצמם ומה עושים איתם כמובן נתונים לפרשנות וטעם אישי). באופן אישי אני מעריך ואוהב את ח"כ גליק מאוד, ומטרת העיסוק בנושא היא עריכת בירור ציבורי בסוגיה חשובה ולא ניגוח שלו.

לפני דבריך יצא כרוז הרבנים שמבהיר בצורה ברורה כי על מי שמעלה קבוצה להר הבית לוודא שחבריה עולים בטהרה, ועל רקע הדברים הללו נערך הראיון.

שנזכה לביאת המשיח בקרוב, בניין המקדש, ושלום אמת בינינו ועם כל העולם.