כוחו של הפקק • סיפור

"בשביל אבא לא היו אלו רק בקבוקי יין, ואפילו לא בקבוקי יין מישראל. אלה היו בקבוקי יין שנקנו בכדי לתמוך במוסרי הנפש על ארץ ישראל. אבא שלי נתן לבקבוקים האלה חשיבות וממש אהבה מהלב" • סיפור
 
[caption id="attachment_81760" align="aligncenter" width="300"] בעריש ז"ל (במרכז) במצפה יוסף על פני שכם
בעריש (ישכר) שרייבר, נולד לפני 67 שנה במדינת ניו ג'רזי. הוא גדל והתגורר רוב ימיו במדינה, בעיר הילנד פארק, אותה נהג לכנות "רמת גן", על פי התרגום...
שרייבר, רואה חשבון במקצועו, היה שנים רבות בעל קורא ושליח ציבור בימים נוראים בבתי כנסת. מדי פעם היה מגיע לביקורים בארץ ישראל אותה אהב מאוד. לפני כחודש וחצי הגיע בעריש יחד עם אחיו לחתונה משפחתית בישראל, ובפעם הראשונה בחייו החליט לבקר בשומרון. האחים התלוו לאבי מורי, חברם הטוב, והגיעו לגב ההר.
הם ביקרו במצפה יוסף הצופה על פני שכם והתרגשו לראות את ציונו של יוסף הצדיק. בנוסף הגיעו ליצהר, שם התפעלו מהעובדים היהודים הבונים בעצמם את בתי הישוב, וקנו בקבוקי יין 'תרצה' המופק מכרם תקומה של בעז אלברט השוהה במעצר.
לאחר שחזר לארצות הברית לא פסק בעריש מלספר בהתרגשות על הביקור בארץ הקודש, אליה לא ידע כי הוא עתיד לחזור בתוך זמן קצר, אך בנסיבות אחרות לחלוטין. בעריש, שהבין היטב ביינות, טעם מהיין שקנה בשומרון, והתלהב בצורה יוצאת דופן. הוא החליט לשמור שני בקבוקי יין לחנוכה, אז יגיעו לביקור כל בני המשפחה. אולם מחשבות האדם ותכניות הקב"ה לא תמיד תואמות.
בי"ט בכסלו, ערב שבת 'וישב' בה מסופר על יוסף הצדיק, סמוך לכניסת השבת, נפטר בעריש בפתאומיות בביתו והוא בן 67 שנה. כעבור שלשה ימים, ארונו הובא לארץ ישראל, פחות מחודש לאחר שעזב אותה.
"אבא נתן לבקבוקים האלה אהבה מהלב"
בשבוע שעבר ערכו בני המשפחה אירוע בארצות הברית לציון ה-30 לפטירתו. הביקור המרגש בארץ ישראל, סמוך כל כך לפטירה הפתאומית, ובמיוחד קניית היין, הותירו על בני המשפחה רושם חזק במיוחד.
"אבא שלי אהב להפוך מעשים של יום יום למעשים ערכיים עם משמעות", סיפרה נחמה, בתו של בעריש לבני המשפחה ולחברים שהתכנסו. "כידוע לכם, כאשר היה בארץ ישראל הוא קנה ארבעה בקבוקי יין והביא שניים חזרה הביתה. בשבילו, כפי שהסביר לכולנו, לא היו אלה רק בקבוקי יין, ואפילו לא בקבוקי יין מישראל. אלה היו בקבוקי יין שנקנו בכדי לתמוך באלו המוסרים את הנפש על ארץ ישראל הגרים בשטחים שנכבשו אחרי מלחמת ששת הימים. מייצר היין הוא אחד מיוחד שנמצא במעצר כי אינו מוכן לצאת מביתו ביצהר. הוא מפרנס את משפחתו במכירת יין שהוא מייצר מענבים של הכרם שלו ביצהר. אבא שלי נתן לבקבוקים האלה חשיבות וממש אהבה מהלב", סיפרה הבת.
[caption id="attachment_81762" align="aligncenter" width="225"] פקק בקבוק היין על המצבה
"המפגש האחרון שהיה לי עם אבא היה ביום חמישי ערב לפני שנפטר. הייתי אצלו בבית והוא אמר לי לבחור בקבוק יין לקחת לשבת כפי שעשיתי כל שבוע. אך מיד הרים את הבקבוקים שהביא מישראל ואמר: 'את אלה את לא יכולה לקחת. את הבקבוקים המיוחדים האלה נפתח בחנוכה כאשר כל המשפחה תהיה ביחד. כאשר חזרתי הביתה קבלתי ממנו רשימת יינות ועוד שתיה לקנות מחנות לידי שבבעלות של ישראלים. זאת היתה המצווה האחרונה שמילאתי לאבי. הערב הבאתי כמה בקבוקים שקניתי, וכמובן את שני הבקבוקים שהביא מהארץ, שלא שתינו בחנוכה כי ישבנו שבעה. אני מבקשת מכולכם לטעום מהיין ולהתפלל לעילוי נשמתו".
"כאשר אהיה בקבר של אבא בשבוע הבא", הוסיפה הבת, "אניח על המצבה אבן יחד עם הפקק של היין מיצהר". ואכן, ביום ראשון לפני כשבועיים עלו בני משפחת שרייבר לקברו של בעריש, קראו תהילים והניחו על המצבה הטריה, את פקק השעם, שעשה את הדרך מגבעות השומרון לארצות הברית, ובחזרה.