למכת חשך יש תפקיד כפול, ואותו פרעה כבר לא מבין. החשך מחשיך למצרים, מראה להם שאין הם מבינים את העולם. מהצד השני אותו חשך מאיר לישראל, קורא להם לבוא ולמשוך את הטבע וההרגל אל תוך עולמה של האמונה בבורא.
בסיפור עשרת המכות חוזר הביטוי המציג את מטרת המכות – "למען תדע כי אני הוי'" באופנים שונים. נראה כי המריבה בין משה ופרעה אינה על חירות לעומת שיעבוד אלא המתח ביניהם גולש אל תחומים רוחניים יותר. פרעה מתעקש ש"לא ידעתי את הוי'" ומוכן להודות רק ב"אצבע אלקים": שם אלקים – כן, שם הוי' – לא.
שם אלקים מזוהה עם מדת הדין. פרעה רוצה עולם שעובד בדיוק לפי הכללים (ולמי שלא מכיר את הרמז – אלקים שוה בגימטריא הטבע בדיוק!). הכל ברור, הכל ידוע, וכך הוא יכול לשלוט בכל, להיות מלך העולם. משה רבינו בא כדי להסביר לפרעה את המצב: יש מישהו מלמעלה ששולט בעסק. ברצונו מנהל לפי הכללים וברצונו משנה אותם. באפשרות זו של הנהגה נסית (והחודש שלנו, ניסן, הוא כולו נסים) לא מוכן פרעה להודות. על כך הוא מקבל מכות, והרבה.
תפקידן של המכות הוא להוכיח. להוכיח את פרעה על רשעותו ולהוכיח לפרעה מי שולט בעולם. כל מכה היא תוכחה, אך בפרט היא מוכיחה עוד פרצה ועוד סדק בתפיסת עולמו של פרעה. יש מכות המופנות אל עושרו, חלקן מכוונות אל יכולות הכישוף המיסטיות שלו, ואחרות מיועדות לערער את יציבות שלטונו.
מכת החשך באה להתמודד עם 'האקדמיה' המצרית – האמונה של פרעה בעולם המדעי. הבנה טובה של חוקי הטבע משדרת התמצאות בסביבה. מי שאינו מבין את המתרחש סביבו ואינו מסוגל לזהות בה חוקיות – ירגיש כסומא הנתקל בכל מכשול. הכאת מצרים בחשך היא העברת מסר לפרעה. אתה בטוח שאתה מבין את הטבע? באמת אין אתה מבין כלום! ותוכיח על כך מכת החשך עצמה. בעוד פרעה והמצרים בטוחים שמדובר בעוד מכה בסדרת השכנועים, מאחורי הקלעים יש למכת החשך תפקיד חשוב הרבה יותר.
יושבים המצרים במקומם במשך שלשה (ולפי חז"ל ששה) ימים, ותוהים להם על החשך שפקד אותם. החכמים שבהם אולי מנסים לחבר איזה תיאוריה חדשה או מודל שיצליח להסביר את הופעתו הפתאומית. ובלי שהם יכולים להרגיש בכך, מסתובבים ביניהם היהודים תוך שהם עסוקים בהכנות נמרצות לקראת היציאה ממצרים. עליהם לבלוש בכל פינה בבית ולהכיר את כל מטמוניו. בהמשך, הם יקחו עמם הכל אל המדבר – הרי הובטח לאברהם אבינו "רכוש גדול".
לאוצרות אלו שעלו עם ישראל ממצרים תפקיד חשוב. משה רבינו מסביר לפרעה שעליו לתת צאן ביד ישראל "כי ממנו נקח לעבוד את הוי' אלקינו". כשם שהשעבוד הגשמי מזכה אותנו ברכוש, כך גם השעבוד הרוחני לתפיסת עולמו של פרעה מספק לנו רכוש רוחני כשלל. חז"ל מלמדים אותנו ש"חכמה בגוים תאמין". אומות העולם עשויים להחזיק בחכמת אמת, ותפקידנו להוציאה מהם ולחברה לאמונה הטהורה – תאמין. גם מ'האקדמיה' המצרית יש לנו, אם כן, כמה 'כבשים' לקחת לדרך.
פרעה מאמין בחוזקו של הטבע. המילה טבע פירושה 'הרגל'. חוקי הטבע מתארים את הרגליו של העולם, או למעשה את הרגליו של בורא העולם. כך הוא רגיל להנהיג את עולמו. פרעה הינו כאדם הרואה את שכנו יוצא כל בוקר ב7:00 לעבודה, ומסיק מכך שזוהי המציאות ולא יכול להיות אחרת. אולם יהודים מאמינים בני מאמינים, ויודעים שהטבע נובע מבחירה רצונית. היום רצה כך ואולי מחר ירצה אחרת. ועדיין, היום הוא רוצה כך. הבורא ברא את עולמו, והטביע בו את הטבע המוכר לנו דווקא.
למכת חשך יש תפקיד כפול, ואותו פרעה כבר לא מבין. החשך מחשיך למצרים, מראה להם שאין הם מבינים את העולם. מהצד השני אותו חשך מאיר לישראל, קורא להם לבוא ולמשוך את הטבע וההרגל אל תוך עולמה של האמונה בבורא.
