לא מתנצל שניצחנו • דעה

שומרון: ארץ יפה, פראית, מלאת רוצחים.\n\n \n\nבהיותי בן שש חטפנו את האבן הראשונה, הבקת"ב הראשון, ואני עוד זוכר ולעולם לא אשכח - את הבזק-האש במוצאי שבת מעל חלון הוולוו, את זעקות הפחד ואת אבא המנסה להדהיר את הרכב ולהרגיע.\n\nומאז מה היה לנו? חדירות לבתים ושחיטות של משפחות, פחד של אבות אמהות וילדים ונכד קצין בצה"ל שנורה בגבו בליל פסח יחד עם סבו ושני הוריו.\n\nהשואה הקטנה, השקטה, של משפחת גביש, של משפחת שבו, של משפחת פוגל, ואלה רק דוגמאות: אנשים המהלכים בינינו כשעולמם חרב עליהם, בעוד שבתל אביב יושבים שאננים במסעדותיהם הללו שכל מה שיש להם הוא קצת כסף והמון ביקורת מתחנחנת.\n\nואנחנו נשמנו לרווחה בלילות בהם קרו נסים: מחבל נתפס על הגדר, מחבל נכשל והסתבך בדרך, מחבל נדקר בסכין של עצמו או התפוצץ מהמטען שהכין: ניצלנו.\n\n[caption id="attachment_33493" align="aligncenter" width="500" caption="הלווית בני משפחת פוגל (שמוליק סופר col)"]\n\nאז זכיתי, אני מודה. זכיתי לגור בישוב היחיד ביש"ע שהחליט להפוך את התמונה.\n\nהישוב היחיד שהחליט לרדוף במקום להירדף. להגיב במקום לזעוק. לפעול במקום להיות פאסיבי. ולפגוע בפוגעיו לא רק כאשר יעמדו עם הסכין מעל צווארו בסמוך למיטתו, אלא בשניה שהם זוחלים החוצה ממאורותיהם האפלות.\n\nתפיסת הבטחון של יצהר שונה מהרגיל - אני מבין ואני מודה!! בעוד שבכל הישובים מצטנפים בגדרות ומנסים רק להגן, בקושי, כאשר ערבי מחבל מגיע עד אליהן - ביצהר אין נותנים לערבים לצאת מכפרם: שיישארו שם - הם אינם יכולים ואין להם רשות לעשות צעד לכיווננו. זאת כמובן משום שצעדים אלה לא נועדו לטיול תמים אלא תמיד - במאה אחוז של המקרים - למלחמה.\n\nויצהר אכן שולטת במרחב וההר שלה. הערבים נדרשים לשמור על שקט מופתי; איננו מחכים לרובים ולסכינים, אנחנו יוצאים מגדרנו גם כאשר מדובר על סמלים. אנחנו רודפים גם את מי שבא לתקוע דגל של החמאס. כי אנחנו יודעים היטב את מה שמדינתנו שכחה כבר מזמן - (והאזרחים לדאבוני משלמים על כך בחייהם) - שמי שתקע היום את דגל הארגון שתורתו רצח, מחר יתקע את הסכין בגב.\n\n[caption id="attachment_15403" align="aligncenter" width="510" caption=""יצהר שולטת במרחב" (רוטרנט)"]\n\n \n\nופעם אחת כשבאמת חדר לשטח שלנו מישהו עם סכין, חשב: אעשה מה שעשו למשפחות ההן באיתמר. היה זה שבת בבוקר, האנשים ישנים, והוא ניגש אל חלונו של בית במטרה לחדור אליו ולשחוט את ההורים והילדים במיטותיהם, להרוס חיים שלמים כמו שהם יודעים כל כך טוב לעשות.\n\nהאישה ניעורה והבחינה בו בזמן: תוך שהיא צורחת ומעירה את בעלה, סגרה את התריס בחוזקה על ידו של המחבל שהתעוות מכאב.\nפנה המחבל לאחור והנה לפניו ילד בן תשע: ללא אומר ודברים דקר אותו בגבו וזרק אותו מהמרפסת, גובה שלושה מטרים ומעלה, אל הסלעים. בנס הילד חי היום. אחר כך פנה אל בית השכנים והצִיתוֹ באש: הבית נשרף עד היסוד, אבל בנס שני לא היו נפגעים - המשפחה לא היתה בבית באותה שבת. אחר כך ברח הצעיר ואנחנו קמנו אל בוקר של זוועות.\n\n[caption id="attachment_7649" align="aligncenter" width="493" caption="הבית שהוצת ביצהר (יצהר)"]\n\nאלא שלא כמו כל הישובים האחרים, אנחנו בחלנו בבכי ובשתיקה. המקום שבו אמג'ד וחכים עוואד נשלחים ליהנות מקייטנה במקום לאכול שיני-דחפורים הדשים בבשרם, איננו המקום שבכיות יעזרו בו. ירדנו, גברים נשים וטף, להראות לכפר מהי משמעותה של חדירה חבלנית לשטחנו. חטפנו הכפשות בתקשורת, אבל אין אנחנו חפצים ממנה במחמאות: מחמאות מקבלים שם בני-עמנו רק כשהם שחוטים ומבכים על גוויות יקיריהם. תודה רבה, אבל אנחנו מוותרים.\n\nפתחו סוג של טרור חדש, בלעדי ליצהר: אם להתקרב אי אפשר, נצית אש.\n\nוככה כל קיץ - כל הקיץ, כל גברי הישוב מגוייסים יומם ולילה: שריפות מכל כיוון משתוללות ללא מעצור עד פתחי-הבתים, וכשהחבר'ה יורדים לכבותן הם נתקלים במטרי-אבנים.\n\nזה קרה גם השבת, אלא שמעט נמאס: השריפה גם היא מסכנת חיים, האבנים לא כל שכן.\n\nבסרטון שהופץ השבוע נראו מראות הנדירים באיזורינו: המתנחלים רודפים את הערבים אל תוך כפרם, כופים עליהם את השקט ואת ההפרדה. מסתכנים ונעמדים ישירות אל מול האבנים, שהוכחו כבר ככלי-רצח ראשון במעלה.\n\n[caption id="attachment_32897" align="aligncenter" width="450" caption=""שוב פעם ניצלנו" הערבי שזרק אבנים ונפגע (פייסבוק)"]\n\nבסרטון נראה בחור ערבי רץ נלהב לזרוק אבן - אחת מני רבות - אל עבר אנשינו, ונענה ביריות. לאחר מכן הוא מובהל לאחור כשראשו פצוע. חיות האדם נבהלות ותוך כדי זעקות מתקפלות חזרה לכפרן: שוב פעם ניצלנו.\n\nאבל בתקשורת לא אוהבים את זה. בתקשורת היהודים יפים רק כשהם מתים, ורוצחיהם מצחקים מול המצלמה בזמן שהאבלים יושבים ובוכים.