תביעת דיבה הוגשה לאחרונה בבית המשפט בתל אביב, נגד ארבעה תושבי קיסריה ותושב פרדס חנה. הם נתבעים בידי אדם שמכר את ביתו בקיסריה לאיש העסקים באסם דבאח, וספג מהם עקב כך שלל האשמות. זהו השלב האחרון, בינתיים, בהתפתחות הסיפור שהחל לתסוס בקיסריה לפני כחצי שנה. אז נודעה ביישוב העובדה שבית בשכונת הגולף נמכר לאחד האחים הצעירים ממשפחת דבאח, אימפריית הבשר השולטת בכ-60% משוק הבשר הטרי הכשר בארץ. ההתנגדות שצמחה מקרב תושבי הישוב למכירת הבית נתקעה למבוי סתום, כאשר המכירה עברה וחלק מהמוחים מוצאים את עצמם כעת בבית המשפט.
משפחת דבאח מדיר אל אסד בגליל העליון היא מעצמה כלכלית, המחזיקה בחברת האם 'סלאח דבאח ובניו' ובמספר חברות בנות. המשפחה עוסקת ביבוא וגידול בשר, שחיטתו ושיווקו, ומפעילה גם מסעדות ואולמות אירועים. באסם דבאח עצמו הוא אחד משלושת האחים החיים (בת אחת ושני בנים נפטרו בשנים האחרונות). בבעלותו בית המטבחיים של המשפחה, וספינת משלוחים חיים בשם BAHIJAH, בעלת קבולת של אלפים רבים של ראשי בקר וצאן.
לאחרונה פרסמנו כי אחיו הבכור של באסם, אחמד, השתתף כראש מועצת דיר אל אסד בישיבות ועדת התכנון. שם הוא ניסה לכאורה לקדם תוך ניגוד עניינים אישי הקצאת קרקעות צמודות למושב לפידות להקמת מבנים לפיטום בעלי חיים.
קנית הבית בידי קונה ערבי מוסלמי ממשפחה בעלת כוח רב כל כך עוררה גל של חששות וכעס מצד תושבים בשכונה. בקבוצת ווטסאפ שכונתית התנהל דיון נלהט בנוגע למכירת הבית, וחלק מהאנשים הביעו את תרעומתם על המוכר ואת דאגותיהם לעתיד השכונה. רוב מה שיכלו לעשות השכנים של דבאח לעתיד, שלמעשה אין בידם כלים אמתיים להשפיע על הרכב היישוב שאיננו קהילתי, התמצה הבעת רגשות שליליים. אך מתוך הדיון הזה יצאו גם יוזמות מאבק פעלתניות יותר, וקריאות לחרם והפעלת לחצים. על כל האשמה שהאשימו בה את משפחת דבאח, ולכן גם את המוכר - כמי שמכניס משפחה כזו לקיסריה או כשותף לעסקה בלתי כשרה - הם נתבעים כעת כמוציאי דיבה.
השיח על הפחד מכניסת משפחה ערבית מוסלמית חזקה לשכונה לא היה יכול להתייחס בגלוי לשייכות לאומית או לחשש מהתבוללות. במקום זאת הוא נאחז בטיעונים רבים, כולם נקודתיים, רובם ללא סיכוי כמעט להוכחה - וחלקם כאלה שיביאו את המשתמשים בהם להתבע בבית במשפט.
במסגרת מאבקם של התושבים נגד מכירת הבית לבאסם דבאח, הופץ מכתב שקורא לחברה לפיתוח קיסריה לבחון את הקונה כדי 'למנוע מאוהדי טרור באשר הם לרכוש קרקע בקיסריה'.
בנוסף, נטען שמשפחת דבאח היא משפחת פשע, ושהיא לא הותירה ברירה לבעלים אלא למכור את ביתו לאחד מבניה. אחד הנתבעים כתב שהבית נמכר למעשה למשפחת אבו לטיף - משפחת פשע מוכרת שבסיסה בכפר ראמה, השוכן גם הוא, כמו דיר אל אסד, בבקעת בית הכרם. בכתב התביעה מובהר בתוקף שאין כל קשר בין משפחת אבו לטיף ומשפחת דבאח.
טענה נוספת היתה שהעסקה, בסכום 18 מיליון ש"ח, היא למעשה רק החלק שמעל לשולחן, ועוד כ-10 מיליון ש"ח משולמים בכסף מזומן, בשחור. אחת ההאשמות שהוטחו במוכר אף הרחיקה לומר שמימון לעסקה מגיע ממדינות ערביות, שפועלות כדי ליישב שטחים ישראליים בערבים.
באופן כללי יותר, ואולי המתקרב ביותר לדיבור גלוי על החשש האמתי, מספר כותבים בקבוצה הביעו את דאגתם שבעקבות באסם דבאח יבואו לקיסריה 'חמולות שלמות'.
בגלל כל החששות וההאשמות האלו הופעל לחץ על מוכר הבית, שהוא מתווך נדל"ן בעיסוקו. אחת מהנתבעות הפיצה שלטים ובהם הופיעו אמירות כגון 'נלחמים על הבית', וקריאות למנוע מכירה של בתים בקיסריה ל'גורמים זרים'. חלק מהנתבעים קראו להחרים אותו עסקית, לשכנע בעלי בתים שלא לעבוד מולו וגם להסיר שלטי פרסומת שלו. כמה שלטים של המוכר אכן הוסרו לפי עדויות בידי אחד הנתבעים, ושלט אחד הושחת בכיתוב 'זבל' שרוסס עליו. תושבים תקפו את המוכר גם ברמה האישית, והביעו צער על כך שהוא מתקבל ללא התנגדות בבית הכנסת שבו הוא נוהג להתפלל. מול ביתו של המוכר נערכו הפגנות רועשות, והנושא הגיע לפרסום בכלי תקשורת שונים.
למרות כל אלה, מכירת הבית נשלמה ובאסם דבאח הוא כיום הבעלים של הבית. גם בתביעה שהוגשה נגד המוחים על המכירה, סביר לשער שהמוכר ינצח והמוחים יפסידו, בתוצאה הצפויה מראש לנסיון לדון בנושא המתח הלאומי כשאסור לדבר על המתח הלאומי. אם בהמשך ההליכים המשפט יגיע בכל זאת לדיוני ראיות, ולא לעסקה, הנתבעים יצטרכו לנסות להוכיח את ההאשמות שהפנו כלפי משפחת דבאח. יתכן שאז יחשף לציבור מידע נוסף.
