מלחמת השלום בגן השלום ● סיפור מהשטח על הצביון היהודי

הסיפר קרה לפני שבועיים בגן השלום, כך נקרא גן שעשועים בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים. השם הזה ניתן לגן ככל הנראה במטרה לעטוף את המציאות ולהחביא את הבעיות הקיימות בין יהודים לערבים.
בגן השעשועים התנדנדו להנאתם מספר ילדים יהודים תושבי השכונה. אלא, שלפתע הגיעו כשבעה-שמונה ילדים ערבים מהכפר עיסוויא, בגילאי 10-11, הורידו את הילדים היהודים מהנדנדות והחלו להתנדנד במקומם.
אני ושני חברים נוספים התארחנו אצל חברנו המתגורר בסמוך לאותו גן ה"שלום". אחד מילדי השכונה נכנס לבית וביקש שנעזור להם, "הערבים הורידו אותנו מהנדנדות ועכשיו הם מתנדנדים שם".
כאן שאלתי את עצמי שאלה מתבקשת. למה אני, יהודי, לא יכול להסתובב או להתנדנד בנדנדות בשכונת אבו טור או בשכונת בית חנינא בירושלים? התשובה פשוטה, הערבים במקומות הללו גורמים לי להרגיש שלא בנוח.
החלטתנו לגרום לערבים להרגיש שלא בנוח. כאשר אורח נכנס אליך הביתה ואתה אומר "הביקור נגמר, צא לי מהבית", הוא ירגיש לא בנוח ויצא. כך היה גם אצלנו.
פשוט הרגשנו בבית
התקרבו לילדים הערבים שהתנדנדו בנדנדות ופשוט עמדנו והסתכלנו עליהם. זהו, פשוט וקל, כל אחד הסתכל על ילד אחר. הילד הראשון שעמדתי על ידו היה נראה מפוחד, הפרצוף שלו אמר "אני לא רצוי פה? סליחה, אני כבר הולך", ואכן, הוא כבר הלך.
ילד ערבי נוסף שהתנדנד חשב כי הוא יחזיק יותר זמן מעמד ויוכל להתנדנד למרות המבטים האומרים לו "לך הביתה! הביקור הסתיים". אך "רבות מחשבות... ועצת ה' היא תקום". לאחר שקרא לחבריו הערבים שיתקרבו אליו (ואולי בכל זאת ירגיש קצת בבית) ולא נענע בקריאותיו, עזב גם הוא את המקום.
כך עזבו הילדים הערבים בתוך שתים-שלוש דקות את גן השעשועים וחזרו לכפר עיסוויא, והילדים היהודים חזרו להתנדנד בכיף... והכל, ללא אלימות מילולית או פיזית כלל.
הסיפור עוד לא נגמר. משפחה של ערבים נוספת הגיעה לגן השעשועים והתיישבה על אחד הספסלים. התקרבנו אל אותה משפחה לא רצויה וללא מילים, גם הערבים ההם עזבו ישר את המקום.
ערבי נוסף הגיעה עם אשתו והילדים והחל לנדנד את ילדיו על הנדנדות הפנויות בגן. עמדנו על ידו מספר שניות וזה הספיק. הערבי שאל בפחד "מה אתה רוצה?", משלא נענה הוא נלחץ יותר והוריד את ילדיו מהנדנדות.
אנו, לאחר סיום המלאכה של סילוק הערבים מגן השעשועים והחזרתו לבעליו, חזרנו לסעוד את סעודת השבת.
אחד הערבים שגורש מהגן בצורה שקטה ועדינה, אמר ליהודי שהיה במקום "אני יגרום לך שלא יהיה לך נוח כמו שגרמתם לי לא נוח".
לאחר מספר דקות נכנס לבית בו התארחנו יהודי תושב השכונה ואמר בשמחה "תודה רבה, ממש תודה שהוצאתם את הערבים מגן השעשועים". הוא לא היה היחיד, אחריו הגיעו עוד מספר תושבים שהודו על המעשה.
לאחר דיבור קצר עם התושבים החליטו גם הם, כי להסתכל על הערבים זו אינה מלאכה קשה. "אנחנו יכולים לעשות את זה גם בעצמינו, ובכך לשמור על צביון שכונתנו" אמרו התושבים.
אכן, זוהי מלחמת שלום ולא רק בגן השלום אלא בשכונות נוספות בירושלים ובערים אחרות. לא צריך אלימות, לא צריך להסתכן מפציעה או ממעצר, צריך פשוט להרגיש בבית.

 

הערבים כובשים את הערים בצורה שקטה
למי שלא מכיר כל כך את המצב בשכונות יהודיות בערים רבות נסביר בקצרה.
ירושלים היא רק אחת מהערים שמאבדות אט אט את צביונה היהודי. בשנים האחרונות ישנה תופעה בה ערבים רבים באים לעבוד בעיר ואף לגור ולהשתקע בשכונות היהודיות שבה. בערים רבות אחרות כגון רמלה, לוד, חיפה, נתניה ועוד ערים רבות, המראה ממש לא חדש.
הבעיה היא לא רק הפשיעה אותה מביאים איתם הערבים וההתבוללות עם בנות ישראל (מדובר בממדים גדולים מאוד. על פי הנתונים, כ20,000 בנות יהודיות מתגוררות כעת עם ערבים). הבעיה היא גם בעורכי הדין והרופאים הערבים הבאים להשתקע בעיר. הערבים גורמים לפירוק הגוש היהודי ומאבדים את הזהות היהודית של שכונות בערים רבות בארץ.
הערבים באים עם הילדים להתנדנד בגינה הציבורית, לקנות במכולת או לנסוע ברכבת הקלה ובאוטובוס וכך למעשה כובשים את השכונה בדרך שקטה. אפשר לקרוא לזה 'הכיבוש השקט'. הסיפור בשבת לפני שבועיים ממחיש את הבעיה ומנגד גם את הפתרון המוצלח והמושלם, פשוט להרגיש בעל הבית.
עוד בנושא:

• המאבק על הגבעה – גם בירושלים
• חשבתם שחיפה היא מופת ל"דו קיום"? תשכחו מזה
• "מוחמד ותהילה, תעמדו בפינה!"
• פשיעה בחסות השב"כ ● המשת"פים בישראל – כתבה שנייה בסדרה
• המשת"פים בישראל – 'אוסלו' או הבגידה הגדולה ● כתבה ראשונה בסדרה
• כתב אישום ליהודי: ערבים ניזוקו ונטשו שכונה יהודית בעכו ● וידאו