קֹרח אמנם מנופף בדגל השוויון וזכויות הפרט, אבל רק אהרן הכהן מגלה את הסוד הגנוז בנשמתו של כל יהודי
\
אהרון הכהן מגלה את הסוד הגנוז בנשמתו של היהודי. חושןהאם קרח לא צודק בטענתו ש"כל העדה כלם קדושים"? והרי בהר סיני נאמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ובפרשת קדושים נאמר לכל העדה "קדושים תהיו"!
טענתו של קרח היא שכולם קדושים באותה המידה בדיוק, כולם שווים לגמרי. ממילא אין מקום לבחירה והעדפה של אהרן הכהן מתוך העדה, "ומדוע תתנשאו על קהל ה'"?
אך האמת היא שאמנם לכל בני ישראל יש משהו משותף, כל אחד ואחת הוא חלק מאותו "גוי קדוש", לכל אחד נשמה אלוקית שהיא "חלק אלו-ה ממעל ממש", אבל הקדושה היא מעגלים-מעגלים: יש קדושה מיוחדת בכל יהודי שאין לנכרי, יש קדושה מיוחדת לכהנים שאין לישראל וללויים, ויש קדושה מיוחדת לאהרן הכהן הגדול, הנקרא "קדש קדשים".
ובכל זאת, לכאורה נראה שגישתו השוויונית של קרח דואגת יותר ל"זכויות הפרט" היהודי, כיון שלכולם יש הזדמנות שווה לגמרי. ניתן לטעון שהגישה הזו נותנת יותר אמון באדם מאשר הגישה המדברת על 'מעמדות' שונים בתוך העם. האם כך הדבר?
כולנו מכירים את התיאור המלבב של חז"ל על יחסו של אהרן הכהן לכל יהודי. אהרן הוא "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", ויש לו יכולת מופלאה ליצור קשר עם כל יהודי באשר הוא, להאזין למצוקותיו וגם לפתור את הבעיות הקשות המתעוררות בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. בפרשת בהעלותך קראנו על תפקידו של אהרן בהדלקת המנורה. נרות המנורה רומזים לנשמות ישראל – "נר ה' נשמת אדם" – ואהרן 'מדליק' את הנשמה היהודית וגורם לה להאיר ולעלות כלפי מעלה. אם כן, דווקא אהרן הכהן, שיא "העילית החברתית" כביכול, הוא שיודע יותר מכולם להגיע לאחרון הפרטים וליצור אתו חיבור פנימי ועמוק.
ההסבר נעוץ בכך שקרח רואה מול עיניו רק את הפרטים. אני אתה והוא, כולם שווים, אבל באמת כולם מנוכרים זה לזה. כי כל פרט חי לעצמו, וגם אם יש שרש ומקור משותף לכולם הרי הוא נעלם לגמרי ואין לנו שום קשר ומגע אתו. בלשון הקבלה, יש אמנם "אור אין סוף" שהוא המקור הכללי לכל הבריאה, אבל כדי להגיע למציאות העולם הנגלה לעינינו היה צורך ב'צמצום' והעלמת האור, ולפי תפיסתו של קרח הצמצום הזה יוצר נתק מוחלט שלנו מן האור האין-סופי ("צמצום כפשוטו"), כך שאנו חיים בעולם מפורד שבו יש רק פרטים ופרטי פרטים. לכן דאגתו של קרח לזכויות הפרט, כביכול, היא מאד מוגבלת. זו גישה פסימית שאינה מאמינה באפשרות של חיבור אמיתי בין הפרטים השונים, כי אין מאחוריהם שום דבר מאחד, רק חלל ריק וחשוך. ומכאן הקשר ההדוק בין דמותו של קרח למחלוקת, "איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" – לא רק מחלוקת כנגד משה ואהרן, אלא גם מחלוקת פנימית בתוך עדת קרח, כי בסופו של דבר כל אחד דואג רק לעצמו...
לעומת זאת, אהרן שנבחר מתוך העדה להיות "קדוש ה'", הוא "נשמה כללית", כלומר נשמה המבטאת את הכלל המאחד מאחורי כל הפרטים. אהרן קשור לאותו אור אלוקי אין-סופי שבו כלולים בהעלם כל הפרטים שיתגלו אחר כך, ומגלה שגם לאחר 'הצמצום' של אותו אור, נוכחותו ממשיכה להתקיים בצורה נסתרת ("הצמצום אינו כפשוטו"). כך יכול אהרן הכהן לגלות לכל נשמה פרטית מבני ישראל את הקשר שלה לקדושה הכללית הנעלמת, ובזה הוא 'מעלה' את הנשמה כמו להב הנר במנורת המקדש. מכאן היכולת של אהרן לחבר בין הפרטים השונים, כי הוא מגלה את השורש המשותף שבו כלולים כל הנשמות של בני ישראל. אם כן, הקדושה המיוחדת של אהרן היא שמאפשרת לגלות את הקדושה שיש בכל יהודי, ואכן הכהנים הם משרתי העדה ושלוחי העדה המברכים את כל ישראל בעין טובה.
ואחרי הכל, יש משהו גם בדבריו של קרח. כך אומר האר"י הקדוש שלעתיד לבוא יהיה תיקון לקרח, כרמוז בסופי התבות של הפסוק "צדיק כתמר יפרח". לעתיד לבוא תתגלה הקדושה שיש בכל פרט ופרט מבני ישראל, שכל אחד מהם משקף את הכלל כולו.
