תורה ומדע: איך האור רואה אותנו?

אחד הכלים המרכזיים לחקר חלקיקים הוא מאיץ החלקיקים. מאיץ חלקיקים הוא מכשיר המסוגל לקחת חלקיק (או קבוצה של חלקיקים) ולהניע אותו במהירות גוברת והולכת. ככל שמצליחים להניע אותו למהירות גבוהה יותר – ניתן לגלות בעזרתו תופעות מפתיעות יותר. ככל שהחלקיק מתקרב למהירות האור (שאליה הוא לא יכול להגיע, וכל שכן שלא לעבור אותה), העולם שלו הופך להיות עולם אחר לגמרי, שלא מוכר לנו כלל. בעולם השונה הזה, ככל שהמהירות מתקרבת למהירות האור – המרחקים מתחילים להתכווץ.

נסביר את זה יותר בהרחבה. נניח שלוקחים מכונית ומתחילים להסיע אותה במהירות. בתחילת הנסיעה, אורך המכונית גדול בהרבה מרוחבה – כמו כל מכונית רגילה. כשהמכונית מגיעה למהירויות של אלפי קילומטרים בשניה – אמורים לראות, על פי המדע, שהמכונית הולכת ונעשית כמו ריבוע. האורך שלה פשוט מתכווץ. בשלב מסויים, כשהמכונית תמשיך להגביר מהירות, היא תחזור שוב להיות מלבנית, אבל מה שהיה אורך – עכשיו הוא כבר רוחב.

נמשיך שלב נוסף. למהירות האור המכונית לא יכולה להגיע, אך מה היה קורה אילו היא היתה מגיעה? האורך שלה היה יורד עד אפס ממש. במילים אחרות – היא היתה הופכת למשטח, שלא תופס נפח כלל.כעת נדמה לעצמנו שלפני המכונית ואחריה נוסעות-מרחפות עוד מכוניות כמותה, במהירות שלה. ככל שמאיצים את מהירותה (ואת מהירותן) – המרחק בינה לבין המכוניות שלפניה ושלאחריה גם הוא הולך וקטן (כשם שהמרחק בין קידמת המכונית לאחוריה קטן). כשהגענו למהירות האור לא רק גודל המכונית 'התאפס' – כל המכוניות האחרות התכווצו לגמרי (גם הן נוסעות במהירות האור), וגם המרחק בין המכוניות התכווץ לאפס. נשים לב מה קרה פה: כשהגענו למהירות האור, כל העולם, על כל אורכו (מיליארדי שנות אור) התכווץ למקום אחד!

אמנם, שום גוף חומרי לא יוכל להגיע לעולם למהירות האור, אבל למהירות האור קוראים כך כי האור נע במהירות זו, כמובן. כשאנחנו מסתכלים על האור, אנו רואים איך הוא עובר מרחקים עצומים במהירות אדירה, אך הוא מבחינתו – לא זז אפילו מטר. מזוית המבט שלנו, הוא מגיע מכוכבים מרוחקים, נע לעברנו במשך שנים רבות, עד שבסוף יכול להיראות לעינינו. הוא, לעומת זה, רואה אותנו ואת הכוכב ממנו יצא (לפי תפיסתנו) באותו מקום ממש!

בעל התניא מסביר בספרו שלא לחינם בחרו המקובלים את האור כמשל המרכזי להתגלות האלוקית. יש משהו באור – כך הוא מסביר – שמשקף מציאות שלמעלה מתפיסת עולמנו הפשוטה, ומסוגל ללמד אותנו על הקב"ה. ההבדל המהותי הזה בין איך שאנחנו רואים את העולם לבין איך שהאור רואה את העולם הוא אחת הנקודות המרכזיות שיש ללמוד מהאור.

אנו חיים בעולם הזה, הגשמי והמוגבל, ואנחנו לומדים בתורה על הקב"ה. הקב"ה מתגלה אלינו בתורה כמי שהפער בינו לבינינו הוא אינסופי, פער מהותי בין בורא לנברא בין כל יכול לבן תמותה. אולם כיצד רואה הקב"ה את הדברים?

בהלכות תשובה מתאר הרמב"ם בדיוק את מה שהסברנו קודם לגבי האור הגשמי. הוא מסביר שהקב"ה לא רואה את העולם כמונו, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", אלא הוא רואה אותנו 'באותו מקום' איתו, "אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו" כלשונו. כשם שאנחנו וקרן אור מסתכלים על אותו עולם ורואים דברים שונים לגמרי – כך אנחנו והקב"ה רואים באופן שונה לגמרי את היחס בין האדם לבוראו.