'הודו ראש השנה'

נחמן ברון, חסיד ברסלב,העביר את ראש השנה האחרון והימים שלפניו ואחריו בבית חב"ד שברישיקש, הודו. "זו הייתה חוויה מדהימה'", מספר ברון בשיחה עם הקול היהודי.

"בעידודה של רעייתי, החלטתי שהשנה במקום לנסוע לאומן, אני נוסע להודו לקרב יהודים לאביהם שבשמים, ולהיפגש עם עם ישראל בצורה קצת שונה", מספר ברון על הכוח שדחף אותו לנסיעה.

לדברי ברון מה שמשך אותו לבא לבית חב"ד בהודו, זו העובדה שהוא עצמו בעל תשובה, "בעבר 'עברתי' בכל המקומות האלה של מדיטציה ודברים דומים, והחלתטי לבא להתחבר לאותו סגנון, עם כלים חדשים מצד הקדושה. כלים של עבודת ה', המדיטציה של הרב יצחק גינזבורג, ועוד כל מיני עבודות פנימיות שאני עוסק בהם היום בדרך הקדושה ברוך ה', וכמובן שהשיטות של 'רבינו הקדוש' רבי נחמן מברסלב", הוא מספר.

"אמרתי לעצמי שאם הרב יצחק (גינזבורג. ט.א.) נפגש עם הרב ארוש גם אני יכול כברסלבר ללכת לבית חב"ד, וברוך ה' הרב זהר דוד (מנהל בית חב"ד ברישיקש. ט.א.) שיתף פעולה עם הרעיון ואני נסעתי לשם לבד בלי המשפחה".

|פתיחות ליהדות בהודו

"בראש השנה זכיתי להיות עם קבוצה של שבעיםחבר'ה", מספר ברון."הגיעומאתייםעשרים חבר'ה,אבל לא היה מקום, אז פיצלנו אותם לקבוצות. אני הייתי עם קבוצה קטנה שלשבעים חבר'הוהרב יוסי היה עם כל השאר", מסביר ברון."ראש השנה היה מאוד עצמתי וחזק. רוב האנשים היו חבר'ה בלירקע דתי בכלל, אבל כולם שיתפו פעולה, ראינו את עם ישראל בשמחה ובחיבור, וזה היה מאוד חזק", מספר ברון בהתרגשות.

"מה שמשך אותי ליסוע, זה שבהודו אנשים מאוד מעוניינים לקבל", מסביר ברון."רישיקש זה מקום שאנשים באים אליו לחיפוש רוחני, זה מקום מלא בטומאה ועבודה זרה, עם כל מיני גורואים למיניהם, וכל מיני אשראמים ושיטות טמאות של יוגה. אנחנו שם כדי להביא את הגישה היהודית ממקום טהור ואמיתי, ולאנשים זה היה מאוד חזק ועצמתי. יש גם חבר'ה דתייים שמכירים את היהדות רק מהצד היבש שלה, והיה להם חידוש גדול להכיר שיש בכלל דבר כזה מדיטציה יהודית,ועבודה רוחנית יהודית", אמר ברון.

"אחד הדברים היפים שקרו, זה שבראש השנה עצמו עשינו סדנה אחרי הסעודה, לא כולם רצו להישאר. בדיוק כשבאו לצאת התחיל גשם חזק בחוץ. ועשינו איזושהיא מדיטציה ואחריה סדנה יפה. ראינושיש 'סייעתא דשמיא', כי בלי הגשם רובם היו יוצאים", מספר ברון.

ברון מספר על תופעה שהעלתה אצלו רגשות מעורבים. "ישבתי עם קבוצה ועשינו מדיטציה. לאחר מכן עשינו סיבוב היכרות, והתברר ששנים מהגברים שישבו שם, שגם הניחו תפילין לפני כן, הם זוג של להטבי"ם. אתה רואה שבעם ישראל יש תופעות קשות וכואבות, אבל הלב היהודי והנשמה היהודית, תמיד קשורים אל ה' יתברך", מספר ברון.

| התפילין פותחות את הלב

ברון מציין כי כחסיד ברסלב הוא לא כל כך רגיל לתופעה החב"דית של הנחת תפילין ליהודים ברחוב, אך הוא מספר על מקרה ש"לימד אותי המון" כלשונו. "כשנחתתי בהודו הייתי בדלהי עם השליח של פושקר ביחד עם כמה מטיילים. השליח פנה אל אחד המטיילים וביקש ממנו להניח תפילין", מספר ברון. "בהתחלה היהודי סרב, אבל השליח לא הרפה, בדרך נעימה וכיפית עם הרבה בדיחות, הוא נדנד לו קצת, ובסוף היהודי הסכים". ברון מספר שבהתחלה חשב שהבחור'אנטי' באופן מיוחד והוא בכלל לא הבין למההחב"דניק לא עוזב אותו. "אבל אחרי שהוא הניח הצעתי לו ללמוד איתי קצת ליקוטי מוהר"ן ופתאום הוא מאוד התלהב", מספר ברון. "הבחורישב ולמד איתי בהתלהבות איזה ארבעים דקות. לי זה הראה שתפילין זה משהו שפותח ליהודי את הלב", מספר ברון.

נקודה נוספת שהתבררה לברון בבית חב"ד. היא ההבנה שצריך ללכת עם האמת שלך בלי לפחד. "היה לי קטע שלמדנו תורה בליקוטי מוהר"ן, על איך שה' מחיה את הקליפות, והייתה לי תחושה שהחבר'ה קשה להם עם זה שאני אומר שכל מה שהם עושים עכשיו זה קליפות", מספר ברון. "אבל בסופו של דבר, אחת הבנות אמרה שבהתחלה זה הרתיע אותה, אבל בסוף האיר לה 'שבאמת יש פה איזו נקודה של אמת'. אני השתדלתי מאוד ללכת עם האמת שלי. כן להתאים את עצמי לקהל בחביבות וכו', אבל לא לטשטש את הגבולות, ולא להיות מישהו אחר. בסופו של דבר ראיתי, שכמו שכתוב באחת התורות שלמדתי שם עם החבר'ה, אם אתה הולך עם האמת שלך בלי לעגל פינות,אז נקודת האמת זה מה שמחיה את הדברים, ואנשים דווקא יותר מתחברים אליך".

ברון מציין שלדעתו הרווח הרוחני מהנסיעה הרבה יותר גדול ממהשקעה. "אני מימנתי לעצמי את הנסיעה ואני חושב שקיבלתי הרבה יותר ממה שנתתי. זה שאתה יכול להיפגש עם אנשים בלי שיהיה להם 'אנטי' אליך, לאיך שאתה נראה עם הפאות והזקן, זה משהו שאתה פוגש רק פה בבתי חב"ד", מספר ברון."זו תופעה מדהימה. שמעתי על זה מחברים ומאוד השתוקקתי לפגוש את זה, ועכשיו שפגשתי אני יכול להגידשבאמת זה משהו מדהים, כמובן שהכל בזכות הרבי מליובאביץ'", אומר ברון, שלדבריו אף על פי שהוא חסיד ברסלב הוא "מאוד מחובר לרבי".

|לאחד את השורות

ברון מספר כי החיבור שנוצר אצלו בין ברסלב לחב"ד "היה מאוד מחיה" כלשונו. "אנשים שאלו אותי איך מישהו מברסלב נמצא בבית חב"ד, ועוד מלמד שם", מספר ברון, "ואז הבנתי כמה נחוץ שנאחד את השורות, ונבין שיש לנו מה לקבל אחד מהשני. חשובלדעת שיש מה לקבל מכל עולם של תורה וקדושה, אסור לחשוב שיש קבוצות טובות וקבוצות לא טובות", אומר ברון ומציין בהקשר את מעמד ההקהל'של הרב גינזבורג מחב"ד עם הרב ארוש מברסלב ואומר שלדעתו "זה מה שיביא את הגאולה".

ברון אף טוען כי האחדות בין שומרי המצוות משפיעה גם על היהודים שעוד לא זכו לשמור תורה ומצוות. "משפיע עליהם מאוד מה שקורה בתוך הציבור הדתי", אומר ברון."כל יראי ה' צריכים לפעול יחד תחת כיפה אחת, ולהבין שכל מי שהוא ירא שמים יש לו מקום ביהדות", אומר ברון ומצייןאת דבריושל הרבגינזבורג על כךשכל דרך ביהדות מתאימה לספירה מסויימת וביחד יוצרות הדרכיםאת ה'פרצוף' השלם של עם ישראל.

לקראת סוף הראיון מזכיר ברון את מנהל בית חב"ד ברישיקש הרב זהר דוד "שעובד במסירות נפש עצומה". "הרב זהר מנהל את הבית חב"ד כבר למעלה מעשר שנים ומתייעצים איתו על כל דבר שקורה. אני הייתי רק בא כוחו של הרב זהר", אומר ברון.

לסיום מספר ברון על תובנה חשובה שעלתה לו מהעיסוק במדיטציה. "כשיושבים במעגל במדיטציה, נופלים כל המסכות ואתה רואה שלכל אחד יש נשמה יהודית קדושה ונקודה שהוא יכול להאיר את העולם הזה", אומר ברון. "צריך לזכורשכל יהודי הוא תחנת כח אדירה וכל יהודי יכול להפוך את העולם", מסיים ברון.