"החלום שלי שתהיה תרבות של תורה ויצירה"

תיאטרון 'אספקלריה' חתם לאחרונה על חוזה לשכירת מבנה בירושלים. לאחר חמש עשרה שנה שהתיאטרון פועל ללא בית קבע, מתכוננים באספקלריה למעבר למבנה החדש.

תיאטרון אספקלריה הוקם על ידי חגי לובר לפני כחמש עשרה שנה והוא פועל בתחום התיאטרון היהודי עם הצגות ומופעים לכל הגילאים, ילדים נוער ומבוגרים ברחבי הארץ ויש אפילו סניף של התיאטרון בטורונטו. בנוסף מפעיל התיאטרון בית ספר למשחק. בשיחה עם הקול היהודי מספר לובר על התיאטרון ועל משמעות הכניסה למבנה החדש.

לובר מספר כי בשנים האחרונות פנה התיאטרון מספר פעמים לעירייה בבקשה לקבלת מבנה. לדבריו מדובר בתיאטרון שמוכר על ידי המדינה, והוא מספר כי תיאטרונים אחרים הנושאים אופי חילוני כבר קיבלו מהעירייה מבנים בהם הם מעלים את הצגותיהם.

לאחר שפניות התיאטרון נדחו החליטו באספקלריה שלא לחכות לעיירה ופנו באופן פרטי לאנשי בית הרופא בבקשה לשכור אולם כנסים ברחוב הנביאים. כאמור לאחרונה נחתם חוזה להשכרת הבניין אך מאחר והאולם היה מוזנח בשנים האחרונות הוא נדרש לשיפוץ והכניסה אליו עוד עתידה להתעכב.

לובר מספר כי כעת מצפים באספקלריה שמדינת ישראל שמשקיעה מאות מיליוני שקלים בתיאטראות שאינם מיועדים לציבור הדתי, תסייע גם בשיפוץ המבנה של אספקלריה, שעלויותיו מסתכמות על פי ההערכות בכשבעה מילון שקלים.

| הציבור הדתי יותר ויותר מתעניין באומנות

לובר מספר כי בשנים האחרונות הוא רואה התפתחות גדולה של ענף התיאטרון בציבור הדתי, הן בתחום הצריכה והן בתחום ההיצע - יותר ויותר דתיים מתעניינים בלימודי משחק. "קיימת הבנה בציבור הדתי שקריאה, כתיבה ודיבור אינם מספיקים ובשנת תשע"ו כבר אפשר להתחיל לבטא מסרים גם בצורה אומנותית שיכולה להביע יותר", אומר לובר.

לובר טוען כי ישנה צריכה גדולה של תיאטרון בציבור הדתי ולדבריו "הביקוש גדול מההיצע". תיאטרון אספקלריה בלבד מבצע כחמש מאות הצגות בשנה ומלבדו ישנם עוד תיאטראות רבים המפיקים הצגות לילדים ומבוגרים.

"אין הצגה שאין בה אמירה. תאטרון, ואומנות בכלל, היא תמיד דרך להעביר מסרים כל שהם. לצערינו רוב התיאטראות הקיימים היום בישראל בדרך כלל לא עוסקים ביהדות וכשהם עוסקים ביהדות בדרך כלל זה באופן מאוד מנוכר".

לובר מאמין כי ישנה חשיבות גדולה לתיאטרון יהודי שמפיק הצגות על פי ערכי היהדות. והוא מספר כי ישנה צריכה של תיאטרון יהודי גם אצל יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות.

לסיום, פורס לפנינו לובר את ציפיותיו מהתיאטרון היהודי. "החלום הוא שתהיה תרבות של תורה ויצירה. שכמו שכל ילד נער ובחור בציבור הדתי נחשף אל ערכי היהדות בדרך של לימוד מתוך ספרים שתיהיה גם חשיפה של ערכי היהדות בדרכים אומניתיות. שכל בוגר או בוגרת של מוסדות הציבור הדתי יכיר וייפתח אל העולם הזה של יצירה יהודית".

"כתוב במדרש שבשעת מתן תורה כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשון. בעיני לשון זה לא דווקא רוסית, צרפתית ואנגלית. לשון זה גם משחק, זה קולנוע, מוזיקה ואפילו אומנות פלסטית. לא יתכן שהתורה שהיא אוצר הרוח הגדול ביותר לא תתורגם לשפות האומנותיות האלו".