"השמועה עשתה לה כנפיים: יש רבי שמורד בגרמנים"

מקובל לומר, שמרבית אדמו"רי החסידות שמו לדגש את תפקידם בתחום של חיזוק היהדות והרוחניות ונמנעו מהצטרפות לתנועת גאולה זו או אחרת בדורנו.

לכאורה – פשרנות יש כאן, ישיבה על הגדר בענייני הגאולה ותחיית ישראל.

אך כמי שלמד תורת החסידות, ההפך הוא הנכון. יסודות אי ההסכמה לכל סוג של גלות, יותר אפילו מן הציונות, טמונים וצפונים כקודים גנטים בתורת ממשיכי הבעל שם טוב.

ראו את התנגדותו הנחרצת של הרבי מלובביץ' לכל פשרה. "אף שעל", התנגדות שראש ממשלתנו החדש-ישן מעיד שהוא שואב ממנה כוחות.

השנה אספר לילדי על סיפור ההתנגדות הלא נתפסת של הרבי האחרון מרדזין, לכל סוג של עול גלות. סיפורו של הקדוש רבי שלמה שמואל ליינר הי"ד.

רבי שלמה שמואל היה אחד האדמו"רים הצעירים ביותר בפולין של אחרי מלחמת העולם הראשונה. אביו נפטר כשהיה בגיל עשרים, בשנת תרפ"ט. מתחילת ממלכתו הוא היה יוצא דופן בתקיפותו ובמקוריותו.

ככלל, שושלת האדמו"רים ממנה בא, איזביצא-רדזין, הצטיינה בעשיית מלחמות וב"סטרט-אפים" הקשורים בחידוש מצוות הקשורות בבית המקדש (סבו גילה את פתיל התכלת וערך גמרא חדשה על סדר קדשים), אך הוא הוסיף מלחמות נוספות תוך כדי שאינו נושא פנים לאיש.

כמה שנים לאחר תחילת כהונתו, הוא עוזב את עיר הבירה וורשא, בו נולדו ופעלו אדמורי פולין של אז, ומעביר את מרכז החסידות חזרה לעיירה רדזין – בגלל סלידתו מפוליטיקה ומחיי העיר הגדולה.

כאדמו"ר הוא ממשיך ללבוש בגדים של יהודי פשוט וקסקט עם שפיץ באומרו: עם שטריימל עגול – אפשר לסובב את האמת מפני השררה.

הוא היה עממי וכאבותיו מסר נפש לדאוג לכל יהודי. לחתונה של אחייניתו הגיע הרבי הריי"צ מחבד שנאלץ לחכות עד בוש, כי רבי שלמה היה עסוק בסיוע לאלמנה. רק לאחר שעות, כשהרבי מחב"ד עזב, הגיע רבי שלמה והחלה החתונה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשנכסו הגרמנים הנאצים ימ"ש לעיירות פולין, הרבה לפני החלת הפתרון הסופי, הבין מיד הרבי הצעיר את המגמה. הוא אסף את יהודי עיירתו ועיירות נוספות וקרא להם: אל תכנעו לגלות! אל תשתפו פעולה עם הגרמנים אויבכם, בין כך ובין כך הם ישמידו אותנו. צריך להרים את נס המרד. הבה נברח ליערות, ומשם נילחם עד טיפת דמנו האחרונה בהם.

לאחר גירוש יהודי לובלין בניסן תש"ב הוא קרא ליושבי הגטו להימלט ליערות ולהתנגד לגרמנים בכוח על ידי פיצוץ גשרים ורכבות. הוא עצמו טרח רבות להביא לקבר ישראל את גופות החללים שנרצחו ביערות הסביבה.

בכ"ד אייר תש"ב גזר תענית של שלושה ימים, שאחריה תוכנן להצית את בתי הגטו ולברוח ליער.

רוב היהודים לא שעו לקריאות הרבי. כשהגרמנים החלו ברישום מסודר של כל יהודי, תוך הקמת משטרה יהודית המסייעת להם, שוב זועק הרבי: אל תלכו למשרדיהם. אל תנקפו אצבע כדי להכנע לצוררים. היו גאים!

השמועה עשתה לה כנפיים: יש רבי שמורד בגרמנים. הדבר נודע לגרמנים. הם חיפשו אותו בכל דרך ואיימו על היהודים שיהרגו בם עד שימצאוהו.

לבסוף, נתגלה הרבי במקום מסתור. מספרים, שרגע לפני שתלו אותו, ביום השבת ער"ח סיוון תש"ב, לעיני אלפי יהודים, קרא האדמו"ר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד וראו את הרבי יורק לעבר הגרמני שאוחז בו וצועק: "יהודים - תברחו ליערות וננצח!

העובדה היסטורית היא, שגיסו של רבי שלמה, הצדיק רבי אברהם ישכר אנגלרד, שמע לקול הרבי, ברח אל היערות ונלחם כפרטיזן עד לניצחון בעלות הברית על גרמניה. לאחר מלחמת העולם השניה עלה לארץ והתיישב בבני ברק. הכתירו שרידי חסידי רדזין את הגיס לרבי מרדזין במקומו. הקדוש ברוך הוא גומל לחסידו גיבורי כוח עושי דברו. רבי יששכר האריך ימים. אני, רן, זכיתי לפגוש את רבי ישכר על ערש דווי כשהיה קרוב למאה שנים, ולהגיש לו ספר שכתבתי על משנת אדמורי רדזין.

סיפר הרב הכרמי: "כשהציעו לרבי שלמה מראדזין להימלט מהתופת לארץ ישראל, סירב להצעה. וזה היה נימוקו: מצאנו, שהמבול לא ירד בארץ ישראל, שנאמר – "ארץ לא גושמה ביום זעם:. אם כך – מדוע נח הצטווה לבנות תיבה ולהיזקק לנס, והרי יכול היה לעלות לארצנו הקדושה ולהינצל בדרך הטבע? אלא, שלארץ ישראל לא עולים כדי להימלט מסכנה. לארץ ישראל עולים להידבק בקדושתה וטובה.

***

נכתב על ידי רן שריד ופורסם בגיליון קרוב אליך