הכבשים מדבאח, ההגנה מש"ס

הכתבה מתפרסמת השבוע בעולם קטן. 

כשמספרים את הסיפור של מסע וידוא ההריגה שנעשה בענף הצאן בישראל, הדבר הראשון שבא לדבר עליו הוא ערכים: חקלאות, אדמות מדינה, ציונות וכאלה. אבל מאחר שהסיפור הזה מתרחש בבית המחוקקים הישראלי, נספר אותו לפי הכללים הנהוגים בו, וכל הרשימה של נימוקים ערכיים היא מחוץ לתחום כרגע. איך אמר לנו אחד האנשים שעוסקים בדחיפת הסוגיה במסדרונות הכנסת בנימה הכי פרקטית ולא צינית? "אנחנו במצב שבו אם אתה רוצה לקדם בכנסת נושאים שחשובים לך, אסור לך להזכיר ציונות. נימקת ציונות? החוק שלך ייפול. אתה מדבר על צער בלי חיים ויוקר המחיה? יש על מה לדבר".

שתיקת הכבשים

ישראל היא אחת המדינות האחרונות בעולם שממשיכה לאפשר ייבוא צאן חי באוניות דרך הים. נכון להיום חוץ מישראל ומדינות כמו תימן וסומליה, אין בעולם מדינות המשתמשות בפרקטיקה של ייבוא צאן חי לשחיטה באוניות ענק עמוסות עשרות אלפי כבשים דחוסות. למעשה, רוב הייבוא של בשר טלה לישראל, שמונים אחוזים, הוא ייבוא של מטען חי, ולא מצונן או קפוא. אפילו בכוויית, בסעודיה ובבחרין הפרקטיקה הזאת כבר אינה קיימת, שלא לדבר על מדינות מערביות, ששם פרקטיקת ייבוא בעלי חיים באוניות דרך הים נחשבת פשע מוסרי.

אתם שואלים למה? הרי ההסבר: אנחנו מדברים על לא פחות ממסעות אימים ומוות של עשרות אלפי טלאים שמפליגים שבועות, מאוכלסים במכלאות, שלושה טלאים במטר רבוע. הטלאים מועמסים על האוניות מנמלים באוסטרליה ובפורטוגל. החישוב הכלכלי של המסע הזה מביא בחשבון שיעור תמותה גבוה והטלת מומים בטלאים. יש טלאים רכים שמתעוורים בדרך בשל אדי השתן של הטלאים הדחוסים, בעיקר אלה שמאוכסנים בקומות התחתונות.

תוך כדי המסע הזה מושלכים לים פגרי טלאים שלא שרדו. חלק מהפגרים אוכלים כרישים, חלק גם מגיע לחופי הארץ. הפגרים שאוכלים הכרישים פוגעים פגיעה חמורה באיזון האקולוגי. כמו כן במהלך כל מסע כזה מושלכות לים בלא פיקוח מאות טונות של צואה ושתן. מגדל צאן ישראלי שישליך או יזרים לים שפכי צאן, צפוי לעונש מאסר ולקנסות כבדים.

כשהטלאים האלה מגיעים לארץ הם מועברים למפטמות לתהליך שיקום לפני שיגיעו לבית המטבחיים, ומשם הם עוברים לשווקים בהכשרים הכי טובים שרק תבקשו.

הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

 דבאח ובניו, נעים מאוד

פרקטיקת ייבוא הצאן לישראל בת כעשרים שנה בלבד. את ההליך העצום הזה שצמח היום לממדי ענק, הכולל גם אוניית ענק שנרכשה ונבנתה במיוחד לשם לכך, מפטמות שיקום, שינוע ושיווק, בנו לאורך השנים בתחכום רב ובהשקעה ענקית רשת חברות שכותרתן 'סלאח דבאח ובניו'. אף אחד משחקני המשנה בסיפור הזה, כולל תנובה, אינו מתקרב לקרסוליו של דבאח.

משפחת דבאח היא משפחה מוסלמית מדיר אל-אסד. החברה התחילה את דרכה בסופרמרקט מקומי המתמחה בשיווק בשר וצמחה לסדרי גודל בלתי נתפסים. קניון הענק הראשון שבנתה החברה שוכן בדיר אל-אסד, השני במעלות-תרשיחא, והשלישי במתחם עין המפרץ. ויש עוד מסעדה ועוד אולם אירועים ועוד רכישה של איטליז ואפילו רכישת מותג לשווק בשר ששמה 'הכהנים'.

הכוח הכלכלי הגדול שהפך את קבוצת דבאח לטייקון כלכלי מרכזי בישראל היה עסקי הבשר. כיום שישים אחוזים מהבשר בארץ משווקים על ידי דבאח. זאת אומרת, כנראה גם האטליז המקומי שלכם צורך את הבשר שלו מהם. כמוהו גם רוב רשתות המזון. כדי להבין את הפרופורציה, מספר שתיים בשוק היא תנובה, שהמותג שלה, 'אדום אדום', מחזיק נתח של כשלושים אחוזים מהשוק הישראלי.

שנים ארוכות ויתר דבאח על מתח הרווחים ושבר את השוק במחירים נמוכים בשניים עד ארבעה שקלים ממחיר כל קילו בשר שגדל בגבעות הגליל, הנגב והשומרון. כך עוד ועוד מגדלים ירדו מנכסיהם ועזבו את השוק, ובהדרגה נעשה השוק תלוי בדבאח

כדי להחזיק את שוק הבשר הזה גייס דבאח לשורותיו עשרות עד מאות שוחטים ומשגיחי כשרות, תעשייה שלמה שמפיקה איזו רמת כשרות שרק תרצו, בית יוסף ואפילו בד"ץ העדה החרדית ירושלים. מה שלא כשר הולך לשווקים במגזר הערבי.

לא מעט שערוריות תקשורתיות של צער בעלי חיים עוררו בתי המטבחיים הענקיים של דבאח, אבל כולן הסתיימו בקול ענות חלושה בשל העוצמות הכלכליות ובעיקר בשל העוצמות הפוליטיות של דבאח. מערך הקשרים הכלכליים והפוליטיים של דבאח רחב ועמוק. אחמד דבאח, בנו של סאלח האב, הוא ראש מועצת דיר אל-אסד. בעבר היה חבר כנסת מטעם מפלגת קדימה. שם התגלו לראשונה הקשרים העסקיים העמוקים של המשפחה המוסלמית מדיר אל-אסד עם לא אחר משר הביטחון וראש הממשלה לשעבר אריאל שרון ז"ל ובניו עומרי וגלעד שרון.

וכדי שלא תרגישו שהכול ביזנס, דעו שיש גם פלז'ר: בנו של דבאח הוא כוכב עולה ברשתות החברתיות בזכות אוסף השעשועים של מכוניות הפאר שלו.

קורס מזורז בהשתלטות על שוק

נגיד שאנחנו מניחים לאידאולוגיה ולציונות ורוצים לדבר באמת אך ורק על יוקר המחיה. המשוואה הקרה הייתה אמורה להניב את המסקנה הזאת: תביאו בשר בייבוא כמה שרק אפשר, העיקר שהצרכן בארץ יקבל מחירים נמוכים. ובכן, באורח פלא התגלה כי המשוואה בסיפור של הצאן בישראל הפוכה. לפי נתוני הלמ"ס, מחירי בשר הכבש עלו בחמש השנים האחרונות בעשרים אחוזים ויותר. איך קורה שהצפת השוק בטלאים חיים גרמה לעליית מחירים?

מאז החלו דבאח בשטף הייבוא עבר השוק טלטלה שהיה קשה להבינה בתחילת הדרך. כמויות הצאן שיובאו בלא בקרה שטפו את השוק. בתוך עשור נוצר גידול מטאורי וחסר בקרה במספר הכבשים שיובאו לארץ. מ-40,000 כבשים בשנת 2014 עלתה הכמות ל-500,000 ב-2023. פי 11! שנים ארוכות ויתר דבאח על מתח הרווחים ושבר את השוק במחירים נמוכים בשניים עד ארבעה שקלים ממחיר כל קילו בשר שגדל בגבעות הגליל, הנגב והשומרון. כך עוד ועוד מגדלים ירדו מנכסיהם ועזבו את השוק, ובהדרגה נעשה השוק תלוי בדבאח. בשלב שבו יש יבואן שמסוגל להביא כמות עצומה כל כך עד כדי הצפת השוק ואין לו מתחרים בייבוא, הוא למעשה שולט בשוק שליטה לא-רשמית. בשלב הזה כלי הייבוא, שהיה אמור לעודד את התחרותיות בשוק, הפך לכלי שסוגר את התחרות.

ואז מגדל הצאן העברי שלנו נמצא בתסבוכת: מולו יש יבואן שעלות הייצור שלו נמוכה בעשרות אחוזים כי הוא אינו מתעסק במרעה עונתי וברכישת מזון חלופי בעונות שאין בהן מרעה. מגדל הצאן מבין שמחיר הבשר יכול לרדת בכל רגע על ידי הצפת השוק בעוד 50,000 או 100,000 כבשים שיגיעו לכאן, והוא מבין שאין לו יכולת לגבש לעצמו תוכניות צמיחה והשקעות לטווח ארוך. מהר מאוד הוא עובר מצמיחה להישרדות וצמצום הפסדים. המהלך הראשון לצמצום הפסדים בתחום הצאן הוא הקטנת העדר.

לאט-לאט נותרים בשוק רק מגדלים שמוכנים להתאבד ולשרוד למען הקשר הנפשי-אידאולוגי שלהם לענף הצאן, וכך היבואן המרכזי שלנו נותר כמעט לבדו בשוק, והמחיר עובר בהדרגה לשליטתו הבלעדית. כך ייבוא חופשי מחסל את השוק החופשי.

"עדיין יש לי אמונה שלא יכול להיות שהם באמת ימוטטו את המפעל שבנינו"

בצד השני של המתרס נמצאת חבורה הפוכה לחלוטין. הכירו את מגדלי הצאן העברים של ישראל. יש כ-400 מגדלי צאן יהודים בסך הכול. מקצתם בחוות הבודדים שפיזרה המדינה כדי לבלום את ההשתלטות הערבי, ואחרים ביישובים חקלאיים.

רעיית צאן נשמעת לנו משלח יד ארכאי ורומנטי, אבל למעשה מדובר בענף שאף שהוא עתיק כימי התנ"ך, ובמובנים רבים עד היום לא נמצאה לו חלופה מודרנית. בדיוק כפי שבימי האבות רועי הצאן היו כאן, שמרו על השטחים והכריעו מאבקי קרקעות, כך קורה גם היום.

"חקלאי שמגדל צאן או בקר ואפילו מטעים מסוגל להחזיק ולשמר שטחים עצומים עשרות מונים מכל יישוב", אומר לנו ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית, מוביל הצעת החוק. "אנחנו מנסים לחזק כמה שיותר את המגזר החקלאי, זאת תפיסת העולם, משם זה בא. ניקח לדוגמה שכן שלי, שמחזיק 10,000 דונם של שטחי מרעה. זה שטח בגודל של עיר שמישהו שומר בשביל עם ישראל. זאת עובדה שבמקום שיש חקלאי עברי, הפשיעה הלאומנית יורדת פלאים, וכמוה גם הפשיעה הפלילית. אין פרוטקשן, יש משילות על אדמות המדינה, יש שמירה על הטבע, ומובן שבסוף יש גם תוצרת מקומית".

הנה לדוגמה סיפורו של בני זית, מגדל צאן זה ארבעים שנה באלון הגליל שבמועצה האזורית עמק יזרעאל, ממש לא אוכלוסייה ימנית ובטח לא דתית. ההתעצמות ודרכי הפעולה של דבאח גרמו לזית להקטין את העדר שלו מ-450 ראש לפחות מ-150 כבשים. לפני ארבעים שנה החכירה המדינה למשפחת זית 2,500 דונמים של מרעה במטרה ברורה: התמודדות עם ניסיונות ההשתלטות של הכפרים על האדמות שמסביב לאלון הגליל. השיטה הזאת, שעבדה לאורך כל ההיסטוריה, עובדת גם היום. "אין ואקום", אומר זית בכאב, "ברגע שאנחנו לא נהיה כאן, ייכנסו לכאן השכנים שלנו. לא יהיה אף יהודי שייכנס לכאן.

"אשתי ואני מחזיקים את העסק הזה בקושי רב. אני מדבר על עדר שעובד לאורך כל השנים לפי הספר. אתה שומר את השטח הזה לאורך כל השנים, בלי קומבינות. לחשוב שבסוף העסק הזה ייפול כי המדינה מעדיפה לייבא את הטלאים מאוסטרליה ומפורטוגל ולא לאפשר למגדלים להתפרנס בכבוד?! והכול בשביל כלום, אפילו המחיר לצרכן לא יורד"

"במקום שתהיה תחרות חופשית הענף הפך לקרטל לא רשמי", הוא מספר בכאב. "לא כל אחד יכול לייבא כבשים. זה סיפור של לוגיסטיקה של מיליונרים, וכך הפך דבאח לשולט הכי חזק בשוק. יש כאן חוק שמחזיר סוף-סוף לישראל ולצרכנים את הבשר המקומי האיכותי בגידול המוסרי והאנושי, אבל אז באה ש"ס ועוצרת את זה.

"אשתי ואני מחזיקים את העסק הזה בקושי רב. אני מדבר על עדר שעובד לאורך כל השנים לפי הספר. אתה שומר את השטח הזה לאורך כל השנים, בלי קומבינות, הכול מתועד ומשולם ומדווח לפי החוק. לחשוב שבסוף העסק הזה ייפול כי המדינה מעדיפה לייבא את הטלאים מאוסטרליה ומפורטוגל ולא לאפשר למגדלים להתפרנס בכבוד?! והכול בשביל כלום, אפילו המחיר לצרכן לא יורד".

מה מחזיק אותך בכל זאת?

"בשורה האחרונה, אני אגיד לך את האמת, יש לי איזו שריטה, תקרא לזה אמונה, שאם יצליחו למוטט אותי סופית, זה כמו להרים את הידיים ולברוח מהמדינה. עדיין יש לי אמונה שלא יכול להיות שמדינת ישראל, ששירתי אותה עד לדרגת סגן אלוף, תמוטט לנו את מה שבנינו והחזקנו לאורך כל כך הרבה שנים, ולמעשה תמוטט את מנגנון השמירה על אדמות הלאום".

כמו כל מגדל צאן ובקר, גם זית מתמודד עם חיתוכי גדרות של עבריינים פליליים ולאומניים מהכפרים הסמוכים, שמנסים לשבור אותו או סתם לבחון את מצב הדריכות של היישוב אלון הגליל. "היחסים שלי היום עם הבדווים הם יחסים של כבוד. הם מבינים שאני לא מוותר ולא אוותר להם, אבל בוא נהיה אמיתיים, ברגע הראשון שאני מוריד את העיניים הכול מתהפך".

כל התיקונים בחוק אחד

דו"ח כלכלי מקצועי שהוגש לחברי הכנסת מפריך בזה אחר זה את טיעוני יתרונות הייבוא על המלחמה ביוקר המחיה, מאחר שהצעת החוק לאיסור ייבוא צאן חי לשחיטה דרך הים דנה אך ורק בפרקטיקת הייבוא החי באוניות. הצעת החוק אינה אוסרת ייבוא בשר טלה קפוא או מצונן, והמגדלים העברים מבינים בהחלט ומביאים בחשבון גידול ניכר בייבוא בשר קפוא ומצונן אם תיכנס הצעת החוק לספר החוקים של מדינת ישראל.

כיום מיובאים לישראל באוניות 540,000 טלאים חיים לשחיטה. על פי הצעת החוק, בכל שנה ייובאו לישראל 100,000 טלאים פחות מבשנה הקודמת עד לעצירה מוחלטת של פרקטיקת ייבוא צאן לשחיטה דרך הים.

המגדלים הישראלים, עבריים ובדווים כאחד, יצטרכו להוכיח כי הם מסוגלים לספק את הביקוש לצאן חי לשחיטה, ולפיכך צפויים מגדלים עברים רבים להגדיל את העדרים ואף לגייס דור חדש של חקלאים עבריים לענף הצאן.

הבשורה הטובה היא שגברת כבשה (רחלה) היא בעל חיים פורה מאוד לעומת אחותה הפרה: יש לה שתי עונות ייחום בכל שנה, והיא מסוגלת להמליט לפעמים גם שניים-שלושה טלאים בשנה. כך ישמרו המגדלים על ההיצע בהדרגה, והתחרות תחזור על כנה. "נקבל גם בשר כבש טרי איכותי ומקומי, וגם מסעות צער בעלי החיים המזעזעות יפחתו בהדרגה", אומר ח"כ קרויזר. "התחרות תחזור, ונראה שאיתה יחזרו גם המחירים השפויים. אבל חשוב אולי יותר מכל אלה: שומרי אדמות הלאום, מגדלי הצאן, יקבלו בחזרה חמצן מחיה".

הסלטה לאחור של ש"ס

הכול נשמע טוב כל כך. צמחונים וקרניבורים אוהבי בשר, רגישי צער בעלי חיים וימנים קפיטליסטים כבר ישבו לחגוג במנגל משותף של ירקות וצלעות כבש בציפייה לחוק החדש שיעבירו ביחד. ואז הגיע הבלם.

רק לפני שנה נראה שגם ש"ס תהיה חלק מההרמוניה, שכן חבריה הביעו תמיכה נלהבת בחוק. דני סיידא, ח"כ לשעבר מטעם ש"ס ומי שממונה מטעמה כיום על תחום החקלאות, שלח אז מכתב לכל הגורמים הרלוונטיים בש"ס ומחוצה לה: "הצעת החוק הינה נבונה, מידתית, מדרגית ומתונה ובמידה ותתקבל תיתן אופק ותקווה למגדלי הצאן בישראל ולצמיחת הענף... כמו כן חשוב לציין שענף הצאן בישראל תורם רבות לאחיזה בקרקע ולמניעת שריפות, לאיזון אקולוגי וממשיך מסורות יהודית בת אלפי שנים של גידול ורעיית צאן. מימוש הצעת החוק ברוח מסמך 'שיקום ענף הצאן' יביא ברכה לנוקדים הישראליים ולעם ישראל כולו. לאור זאת אני תומך בקווים המנחים להצעות החוק לצמצום יבוא טלאים חיים כפי שנוסח במסמך זה".

התנגדות מוחלטת של סיעת ש"ס לחוק, אבל לא התנגדות ברמת הדיונים אלא עוד הרבה לפני כן. מישהו התעורר שם בש"ס, הבין כנראה משהו שממונה תחום החקלאות בש"ס אולי החמיץ, אולי עניין או סוגיה שאינם קשורים כלל לחקלאות או ליוקר המחיה, בטח לא לצער בעלי חיים או לשמירה על אדמות המדינה, ובלם את החוק בוועדת השרים לחקיקה

אלא שרגע לפני הגשת הצעת החוק לוועדת שרים לחקיקה אירע מהפך לא צפוי. התנגדות מוחלטת של סיעת ש"ס לחוק, אבל לא התנגדות ברמת הדיונים אלא עוד הרבה לפני כן. מישהו התעורר שם בש"ס, הבין כנראה משהו שממונה תחום החקלאות בש"ס אולי החמיץ, אולי עניין או סוגיה שאינם קשורים כלל לחקלאות או ליוקר המחיה, בטח לא לצער בעלי חיים או לשמירה על אדמות המדינה, ובלם את החוק בוועדת השרים לחקיקה.

במצב נורמלי הייתה אמורה ההצעה הזאת לעבור בקלות את ועדת השרים לחקיקה, שנותנת אור ראשון לעבודה. אנשי דבאח ויבואנים אחרים היו מתכבדים להגיע לוועדה ולפרוס את משנתם ולהסביר את הסבריהם, ומהצד השני היו נשמעים טיעוני מגדלי הצאן העברים. אבל כלום. ש"ס בולמת את האירוע בלימה חריגה בהחלט.

בהיעדר הסברים לבלם האגרסיבי של ש"ס לחוק שברור שהנפגעים העיקריים שלו הם חברת דבאח צריך להזכיר שלפחות פעמיים בשמונה השנים האחרונות פורסמו תחקירים על קשרים לכאורה בין נציגי ש"ס ומקורבי אריה דרעי לחברת דבאח.

פנינו ליו"ר הסיעה ינון אזולאי כדי להבין מדוע שינתה ש"ס את עמדתה שינוי קיצוני כל כך. ביקשנו התייחסות לטענות שעלו מפי כמה וכמה גורמים על קשרים בין משפחת דבאח לאריה דרעי. ח"כ אזולאי הבטיח לנו בירור מקיף ותשובות. אחרי המתנה ארוכה זאת לשון התגובה שקיבלנו: "חה"כ אזולאי נפגש באופן אישי עם נציגים המקדמים את הצעת החוק. ברגע שהצעת החוק תגיע לכנסת, היא תידון בוועדת השרים לענייני חקיקה, בה חברים ממפלגת ש"ס השר יואב בן צור והשר חיים ביטון".

ניסינו להבין שוב מה עמדת המפלגה ושאלנו מפורשות: (1) האם פעלה ש"ס לבלימת החוק בוועדת השרים לחקיקה? (2) האם ש"ס תתמוך בחוק או תתנגד אליו בוועדת השרים לענייני חקיקה? (3) האם תמשיך ש"ס את הקו שהוביל ח"כ לשעבר דני סיידא, מרכז תחום חקלאות של הסיעה, לתמוך ולדחוף את החוק או תשנה את גישתה?

נכון לרגע זה לא קיבלנו הסבר מניח את הדעת כיצד קורה שמכל מפלגות הכנסת היחידה שלמעשה משרתת כרגע את האינטרסים של חברת דבאח היא מפלגת ש"ס.