ממסמך שפרסמה הוועדה לביקורת המדינה עולה כי מתוך כ-1,600 משפחות שפונו מגוש קטיף, כ-350 טרם נכנסו לבתי קבע, ועדיין מתגוררים במבנים זמניים. לדברי יו"ר הוועדה "במבחן התוצאה המדינה הפקירה את המתיישבים".
במהלך דיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה במלאת עשור לעקירה מגוש קטיף, התעלפה אחת העקורות, כבת 60, לאחר שאמרה כי "אני כבר עשר שנים מהגירוש קמה כל יום עם כדור הרגעה. אני רוצה לדעת שמדינת ישראל שגירשה אותי מהבית - תדע גם לתת לי בית". חובשים ומאבטחים טיפלו בה והדיון נקטע באיבו.
לפני כארבע שנים נחתם הסכם בין נציגי המגורשים לבין נציגי חברי הכנסת, הסכם שלדברי וועד המתישבים "לא היווה צדק מושלם, אלא בגדר תקון חלקי בלבד ביחס לנתוני הפתיחה של החוק המקורי". במסגרת ההסכם הוחלט על סגירתה של מנהלת תנופה בשנת תשע"ג, תוך הערכה שעד אז מרבית הנושאים יטופלו. לאחר שהערכה זו הוכחה כשגויה נדתחתה הסגירה לחודש תשרי תשע"ו.
ממנהלת "תנופה" נמסר כי לפני כארבע שנים נחתם הסכם עם הנהגת הקהילות, התעשיינים והחקלאים, במסגרתו נפתרו חלק מהבעיות. מועד סגירת המנהלת נועד להאיץ קבלת ההחלטות גם מצד העקורים, ובשנה האחרונה קיבלה כל משפחה יועצים כלכליים ומשפטיים. "המינהלת היא שתדלנית והגופים המבצעים הם המשרדים הרלוונטיים, לשאלה על מהות הפערים בין התקציבים שניתנו לבין מעשים שנעשו בפועל, השיבו במנהלת כי"הפער בין התקצוב לביצוע קיים כיוון שהתקצוב מועבר בעת החתימה, בעוד שהביצוע תלוי בהתקדמות משרדי הממשלה".
לדברי אבי בורשטיין, יו"ר קהילת באר גנים, "לפני עשור היה פרויקט ביזוי לאומי - ועתה צריך פרויקט שיקום לאומי, אחרת גלגלי הבירוקרטיה שוחקים אותנו. מבני ציבור מתעכבים ביישובי העקורים, וצריך לתת לשר החקלאות את כל הסמכויות לשיקום, ולהרחיב תכניות תעסוקה למבוגרים".
עידית קאפח, שנעקרה ממושב קטיף ומתגוררת כיום באמציה, אמרה כי "המדינה הבטיחה לנו מפורשות שיבנו לנו ישוב חלופי מייד אחרי הגירוש, והבירוקרטיה מעכבת זאת כבר עשר שנים בתירוצים שונים. הילדים שלי כבר משוכנעים שלעולם לא נגיע לבית".
בחוברת שפרסם וועד מתישבי גוש קטיף נכתב "אם את הגירוש ניתן לתאר כפינוי שבוצע בדחפורי ענק, הרי שבבניית הישובים החדשים ישנה התנהלות של מריצה"
