"חז"ל כבר אמרו - 'תחילת נפילה ניסה'"

הסכמים מול הממשלה מלווים את מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון מיום הקמתו. כבר העליות החוזרות ונשנות לנקודה הראשונה בשומרון שהובילה תנועת גוש אמונים היו קשורות בהצעות פשרה של הממשלה מול גרעין המתיישבים.

שאלת קבלת ההסכם שהתגבש לפינוי מרצון של בית הכנסת "איילת השחר" בגבעת זאב יכולה, אם כן, להיבחן על רקע הפעילות הוותיקה של אנשי ההתיישבות והעיסוק שלהם בשאלות דומות לאורך ההסיטוריה של ההתיישבות.

אין מתאימה יותר מאשר דניאלה וויס, מראשי 'גוש אמונים' של פעם ומי שעומדת מאחורי נקודות התיישבות רבות ברחבי יהודה ושומרון גם היום, לשמוע את דעתה ביחס להסכמים מול הממשלה לפינוי מרצון של נקודות התיישבות בתמורה להקצאת נקודות התיישבות ומשאבים מצד המדינה.

"אם היית יכול לשלוח עכשיו אזהרה להנהגה של בית הכנסת – ברגע שהם מגיעים להסכם, בית הכנסת ייהרס והסיכוי שהוא ייבנה קלוש ביותר", השיבה דניאלה בנחרצות.

"תמיד תמיד זה היה כך. הויתור הוא המפלה. יש ביטוי גם בחז"ל – 'תחילת מפלה ניסה'. ברגע שאתה נסוג מעמדתך האידיאולוגית הצודקת אתה שובר את כל המערכה. זו המטרה של הממשלה ובשביל זה היא שלחה שליחים".

"האסון הכי גדול היה בגוש קטיף שבא בעקבות הסכם המאחזים של מועצת יש"ע עם אהוד ברק. זה היה בתשנ"ט ואחרי שש שנים היה הגירוש", טוענת דניאלה.

"אם אתה עומד כחומה בצורה זה אומר שאתה הולך על פי הדרך המקורית של תנועת 'גוש אמונים' שינקה מגישתו של הרב קוק שלא מתפשרים על ארץ ישראל. אם אתה מתפשר אז בא נראה מה התנאים המדיניים, בא נראה בכלל מה התנאים?".

המצדדים בהסכמי 'פשרה' מול הממשלה מזכירים תמיד את ההסכם בזמנו להקמת אלון מורה כראיה לכך שהסכמים הם דבר שתורם להתיישבות ולא צריך לפסול אותם על הסף.

"בא נדייק. כאשר נחתם 'הסכם סבסטיה' לא היה שום יישוב יהודי ביהודה ושומרון מלבד כפר עציון וקרית ארבע. כל מה שאתה מכיר בשומרון לא היה קיים. הייתה אפשרות, בפעם הראשונה, להקמת התיישבות יהודית בשומרון. זו הייתה התקדמות. הרב צבי יהודה קוק אמר שאם יש אפשרות להתחיל את ההתיישבות בנקודה זו ולא בנקודה אחרת אז לא משנה באיזו גבעה זה מתחיל.

לכן הסיכום של ההסכם הזה היה שעם ישראל מתקדם. מה קרה בחוות מעון? נהרס העיקרון שלא מוותרים על יישוב ומייד נפרץ סכר בחומה האידיאולוגית שלא מוותרים על אף יישוב. דרך הסכר הזה נכנסה האפשרות להחריב את גוש קטיף.

השאלה היא אם זה מרים את עם ישראל או מוריד את עם ישראל", מסכמת דניאלה ומביאה המחשה לדבריה: "ההסכם בסבסטיה היה הסכם שהרים את עם ישראל. נשאו על כתפיים את הרב לוינגר ואת חנן פורת. הרב פליקס אמר 'נשתה לחיים. זאת פריצת דרך גדולה'. כשגירשו אותנו מחוות מעון וגררו אותנו על האדמה עם ישראל התבייש במנהיגים של המתנחלים, הם התחבאו. בסבסטיה נישאו על כתפיים".

ניצלנו את השיחה עם דניאלה לשמוע ממנה על היבט נוסף במאבק הנוכחי, סביב בית הכנסת בגבעת זאב.

כיוון שמדובר בבית כנסת, ההרס נגע בשאלה הלכתית מלבד הבעיה העקורנית להחריב נקודות התיישבות בארץ ישראל. כתוצאה מכך נוצרו שיתופי פעולה עם גורמים רבים שלא היו קשורים למאבקים קודמים בנושא יישוב הארץ. איך את רואה את העניין הזה?

"אני רואה בזה דבר נכון. אני חושבת שכאן יש להוסיף נופך. אני רואה בזה יד ההשגחה. יש כאן מיקוד על בית כנסת. הנושא של בית כנסת מעורר הרבה מאוד רגשות. כמו שהפגיעה בזמנו של גרבוז בנושא של המזוזות עורר זעם רב בימין. זה אמנם נושא משני מבחינה פוליטית אבל זה נושא שממחיש את ההאחזות של עם ישראל בקודשים. גם כאן, אם יש אנשים שהנושא של ההאחזות בארץ ישראל זה לא בראש האג'נדה שלהם הם מתעוררים לנקודת הקדושה דרך הנושא של בית כנסת, של ספרי תורה. זו עוד נקודה של התעוררות.

כמו שתינוק מעורר את החמימות של התא המשפחתי. יש את הזוגיות ואת המשפחתיות והכל מתחבר לאווירה של משפחה. זה מאוד שימח אותי".