"הוכח שלציבור יש כוח"

בשבועות האחרונים הגיעו אלפי פעילים לבית הכנסת "איילת השחר" בגבעת זאב בעקבות ההחלטה להחריב את בית הכנסת בשל עתירה שהגישה עמותת שמאל קיצוני הטוענת לבעלות של ערבי על הקרקע.

לבסוף נענו נציגי בית הכנסת ליוזמת נציגי הממשלה להגיע להסכם "פשרה" לפיו משרד הביטחון יקציב למעלה מחמישה מיליון שקלים לבנייה של בית כנסת חדש ויספק מבנה יביל חלופי שישמש את המתפללים עד שיושלם הליך הבנייה.

אמש הבאנו בקול היהודיאת ההודעה ששלחו ממטה המאבק בה הם מתנערים מההסכם שנחתם בין הצדדים, אך בשטח המציאות כבר השתנתה. הלילה (ב') הוצב המבנה היביל על ידי משרד הביטחון והבוקר (ג') בג"ץ אישר את הדחייה שביקשה המדינה ובכך אפשר, למעשה, את ביצוע ההסכם.

בשיחה עם הקול היהודי מבהיר הרב אלישמע כהן, ראש ישיבת חומש שנטלה חלק פעיל במאבק, כי על אף התנגדותו לכל סוג של מגעים לקידום הסכם כלשהו שיכלול הריסה של בית הכנסת או כל מקום האחזות בארץ ישראל, הרי שהמאבק שהובילו הפעילים בשטח היה משמעותי ביותר.

"בסופו של דבר, למרות כל המילים היפות של 'פירוק בעדינות' ולא ע"י בולדוזרים, צריך לדעת שמדובר פה בהרס. הרס זה הרס. נקודה. לכן אנחנו מתנגדים לו מכל וכל. עד הרגע האחרון עשיתי כל שביכולתי בשביל לשכנע את נציגי בית הכנסת שלא לשתף פעולה במגעים מול הממשלה", מבהיר הרב אלישמע.

"אך יחד עם זה צריך להבין איזה מאבק אדיר התנהל פה. אילו 'חידושים' היו בו על פני מאבקים קודמים שהתנהלו בהתיישבות.

"הצלחנו לעבוד יחד, פעילים מגוונים שונים מאוד של הציבור ולהוביל אמירה לא מתפשרת שאנחנו לא מוותרים על המקום. אחת הפעילויות החשובות שהרמנו הייתה החתמה של רבנים מכיוונים מאוד שונים על העצומה הקוראת לחיילים ושוטרים לסרב פקודה. נפתח גם עמוד פייסבוק שבו חיילים הביעו את נכונותם לסרב לפקודה שכזו באם תינתן להם".

"עיקר החידוש שיצא מהמאבק הזה הוא שיש לציבור כוח. גם בהסכם שהתגבש לבסוף עם נציגי בית הכנסת אפשר לראות את ההשפעה האדירה של המאבק. למרות שאני מתנגד להסכם גם במתווה שגובש לבסוף, אי אפשר להתעלם מכך שמדובר למעשה בכניעה של הממשלה", מדגיש הרב אלישמע, וטוען כי בניגוד למאבקים קודמים בהתיישבות שהסתיימו בפשרה, כאן המאבק התנהל בעקשנות והפשרה באמת גובשה רק ברגע האחרון: "בפעמים הקודמות שגובשו הסכמים בין הממשלה לבין נציגי ההתיישבות זו הייתה למעשה יוזמה של אנשי ההתיישבות. במקביל למאבק שהתנהל כביכול בשטח נרקמו הסכמים מאחורי גבם של הפעילים. כאן זה ממש לא היה כך. אני יכול להעיד שעד יום ראשון אף אחד מאנשי בית הכנסת לא דיבר על הסכם. רק אז, אחרי שנציגי הממשלה יזמו את ההסכם, כפי שניתן לראות בבקשת המדינה מבג"ץ - מתוך הבנה שהמאבק הוא רציני ביותר וללא פשרות, הסכים רב בית הכנסת לדון בעניין והגיע לישיבה שנמשכה כשבע שעות. עד כדי כך נלחצו בממשלה".

בנוסף אומר הרב אלישמע כי היה ניכר שלנגד עיניהם של אנשי בית הכנסת עמדה כל העת טובת הכלל. "היה ברור שהם לא חושבים מה טוב להם ומה הם ירוויחו באופן אישי. כל הזמן הם חשבו מה נכון לעשות ומה המשמעות הציבורית של הדברים, במקביל לפסיקה הלכתית שהייתה כל הזמן נר לרגליהם - מה מותר ומה אסור".

הרב אלישמע טוען שמהדברים יש ללמוד גם לעתיד. "ישנה אווירה בשנים האחרונות שלציבור אין שום כוח, אין טעם למאבקים. לכן פעם אחר פעם אנחנו נתקלים בהסכמים שיוזמים אנשי ההתיישבות עצמם, מעין 'תן לי יבנה וחכמיה'. במאבק הזה הוכח שאפשר אחרת. יש ברוך השם ציבור של אנשים שמאמינים שבג"ץ הוא לא הסמכות העליונה בעולם והחלטה שלו היא לא עובדה מוגמרת שצריך לדעת איך לחיות איתה. לציבור יש כוח ולמאבקים יש כוח. אני מקווה שבמקרים דומים שעומדים לפתחה של ההתיישבות, כמו עמונה למשל, ישכילו לאמץ דרכי פעולה דומות".