האם יש הבדל בין יהודים לערבים? עמותת רגבים מפרסמת החלטה גזענית לכאורה של בית המשפט העליון, בנוגע להרס מבנים שנבנו על גבי קרקע פרטית. לטענת רגבים בעוד שבמקרים של בנייה יהודית על קרקע ערבית סרב בג"ץ לקבל חלופות להרס הבתים, כשמדובר בבתים של ערבים בג"ץ מציע חלופות אחרות.
ברגבים מספרים כי במקרים רבים הורה בג"ץ על הרס בתי יהודים "גם כאשר אחוזי הבעלות הפרטית בקרקע היו נמוכים מאוד, גם כאשר לא היה ברור בוודאות מי הם היורשים של בעלי הקרקע וגם כאשר המדינה בעצמה היא שבנתה על השטח המדובר - לא נמצאה פשרה מעבר להריסת הבתים ופינוי התושבים".
עוד מספרים ברגבים כי גם במקרים בהם הוצעו פשרות בדוגמת הפקעת הקרקע, חילופי שטחים או אפילו פיצוי נדיב לבעלים הערבי, ההצעות לא התקבלו ובדרך כלל אף נדחו מלכתחילה. בין היתר מזכירים ברגבים את הרס הישוב מגרון ואת הריסתם של מספר בתים בבית אל, עמונה ועפרה, כשבחלק מהמקרים בג"ץ אף סרב לתת ארכת זמן למציאת פיתרון.
אם חשבתם שב'בית המשפט הגבוה לצדק' ישנו יחס של כבוד למקרים של קרקעות פרטיות, תופתעו לגלות את אורך הרוח שמגלה בג"ץ כלפי בתים ערבים שנבנו על קרקע שנקנתה בכספי יהודים. בשבוע שעבר הציע בית המשפט הסכם פשרה למניעת פנוי כפר ערבי-בדואי, שהוקם על קרקע שקנייתה על ידי יהודים מוכחחת על יד מסמכים מהמאה הקודמת.
מדובר בכפר 'אלזרנוג'שהוקם על קרקע ליד העיר אופקים. הכפר נבנה על ידי משפחה ערבית מעזה על קרקע שכאמור, נרכשה על ידי יהודים. בעבר כבר הגיעה המדינה להסכם עם הפולשים, כי בתמורה להרס הכפר יוכשר עבורם שטח בעיר רהט בתוספת פיצויים גדולים.
ההסכם נחתם לפני קרוב לעשרים שנה, אולם נכון להיום הכפר עדיין בנוי ואף מוסיף להתפתח. במהלך השנים תנועת רגבים פועלת רבות להחזרת הקרקע לבעליה הן בחלק המשפטי, והן במאבק ציבורי.
בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בבג"ץ, הציע השופט מני מאזוז את הפיתרון ההגיוני בנותר לדעתו - הפקעת הקרקעות מידי בעליהן היהודים והסדרת מעמד חוקי לכפר.
בתנועת רגבים אומרים כי "לאור ההתפתחות הזו, אנו תמהים כיצד יצא החוטא נשכר? עוד שואלים ברגבים "האם בג"ץ שינה את מדיניותו בעניין קרקע פרטית?".
לגבי מדיניות בג"ץ בקרע פרטית השאלה אכן עמדת במקומה, אך נראה כי המדיניות המנחה את השופטים בנושא לא קשורה דווקא לקרקע פרטית.
