"לחייל צריך להיות ברור שהוא לא לוקח חלק בזה"

"אני לא משווה, אבל גם אייכמן רק ביצע פקודות", אומר פנחסי בר-און בהתייחס לסוגיית סירוב הפקודה בצבא ובמשטרה. "צריך לחשוב, יש שלב שאתה מבין שאתה לא עושה את מה שהמערכת אומרת לך כי המערכת עושה טעות ואתה לא רוצה להיות חלק מהטעות הזו".

פנחסי לא מדבר תיאוריות, ומכיר מקרוב מאוד את הסיטואציה בה חייל בוחר ללכת אחר ערכיו היהודיים ולא אחר הוראות המפקדים. בעבר כשפלוגת מג"ב ששרתה לצד החטיבה שלו בחטיבת בנימין הופקדה על פינוי המאחז עלי עין הוא הגיע לפינוי - אבל מצד התושבים.

"היה פינוי בעלי עין ואני הגעתי לשם בשביל לתמוך בתושבים. שיררתי בחטמ"ר בנימין, מפקד הפינוי היה הסמח"ט שלי, הפינוי עצמו בוצע על ידי פלוגת מג"ב שעבדתי לצידה בשירות. אני נתקלתי בפינוי בסמח"ט כששנינו היינו משני הצדדים".

זו דוגמא לסרבנות אקטיבית מה שנקרא, לא רק הימנעות מביצוע משימה אלא כביכול "לעבור צד"?

"כן, מצד שני אני לא נקראתי לפינוי. ידעו שאי אפשר לבקש ממני לשתף עם זה פעולה".

"הייתה לי חקירת מצ"ח על זה שאני הדלפתי על הפינוי. התיק נסגר מחוסר ראיות אבל בתחקיר נכתב שאני הדלפתי על הפינוי. ניצן אלון היה אז אוגדונר, הוא נתן הוראה להוציא אותי מהחטיבה ואחרי כחודש באמת העבירו אותי לחטיבה עורפית".

מה המשמעות בעיניך של סרבנות מבחינת המאבק הציבורי - האם יש מקום להעלות אותה על נס או שזה עניין פרטי של כל חייל?

"אני חושב שגם אם אין מאבק ציבורי, מבחינה מוסרית לחייל הפשוט צריך להיות ברור שהוא לא יכול לקחת בזה חלק. לפעמים אמנם עדיף לנקוט בסרבנות אפורה ולא ללכת ראש בראש, לכן גם אם אין מאבק ציבורי אני בתור חייל לא הייתי בשום אופן עוזר לזה, אולי הייתי לוקח יום חופש וכדו' אבל לא הייתי עושה דבר כזה בשום פנים ואופן".

"מצד שני, כשיש מאבק ציבורי אני חושב שזה מתבקש מאוד. למשל כמו בגוש קטיף שהיה מאבק ציבורי אני חושב שנכון לשים את נושא הסרבנות בראש. אני אמנם לא מצפה מכל החיילים לסרב בצורה פומבית, יש לזה מחיר יקר, אבל בכל מקרה צריך להיות ברור שלא נוטלים חלק באירוע כזה".

בחורים מישיבת 'עוד יוסף חי' עורכים בימים האחרונים מבצע הפצות רחב לפלאייר הקורא לחיילים ולשוטרים לסרב לפקודת הפינוי, סביב הפינוי הצפוי של עמונה. אתמול בבוקר נעצרו שני צעירים בצומת תפוח בשעה שחלקו פלאיירים ללוחמי מג"ב. לאחר חקירה בתחנת המשטרה הם שוחררו לבתיהם.