החיים בגבעה - יומן אישי של "נער גבעות"

גבעת "מגיני ארץ" הוקמה סמוך לכביש העלייה להר ברכה שבשומרון לפני מספר חודשים. מאז התרחשו במקום אין ספור פשיטות ופינויים בידי כוחות צבא ומשטרה, אולם נערי הגבעות הצעירים לא התייאשו ונאחזים בגבעה למרות הכל.

אלישע ירד, בן 16, תושב יצהר וממקימי הגבעה, מתאר בקול היהודי יומן אישי, בו כתב נקודות וסיפורים מחיי הגבעה. על ההתלבטות בין מגורים בגבעה ללימוד בישיבה כמו רוב בני גילו, על הפינויים והרדיפות, הוצאת העדר למרעה לפנות בוקר, השמירות, לימוד התורה והבישולים. 

נס קפה עם חלב ישר מהעז

יום ראשון: שומר שמירה אחרונה ומעיר את החבר'ה לותיקין, החבר'ה קמים ומתפללים. בכל יום יוצאים שני חברה למרעה ומתפללים שם, היום היה תורי ואני יצאתי עם העדר.

אחרי שחוזרים מהמרעה, יושבים על נס קפה עם חלב שחלבנו ישר מהעטין של העז ולומדים קצת. יוצאים לעבוד. חלק יוצאים לעבודות מחוץ לגבעה והשאר ממשיכים בפיתוח הגבעה. לא חסר במה לעבוד בגבעה: לעבוד על החושה (בונים בית מאבנים מקומיות), לתקן את הדיר, לקבור את הצינור מים (שהמים ביום לא יהיו חמים), לסדר שרותי מים בגבעה, לעלות עוד רעיונות לפרויקטים לקידום הגבעה ולעבוד עליהם...

אחרי שעתיים בערך אני חוזר מהמרעה ומתחיל לסדר את הבית שעדיין הפוך משבת. אני נסעתי לשבת וחזרתי במוצ"ש, והחבר'ה שהיו כאן בשבת השאירו את הבית הפוך ומבולגן. אנחנו עושים ניקיון וסדר יסודי של הגבעה, אחרי החופש והשבת, סוף סוף הגבעה נקייה ויפה.

מה אני עושה פה ומה ה' רוצה ממני?

נשארנו רק שלושה חבר'ה בגבעה כי היום נגמר החופש והרבה חזרו לישיבות, אחד הלך לעבוד, ובמשך היום נשארנו רק שניים בגבעה. מצד אחד יותר קשה להיות קצת אנשים - כל דבר שצריך לעשות בגבעה אתה צריך לעשות אותו לבד, במקום שיהיה אנשים אחרים שיעזרו לך. מצד שני סוף סוף יש לך קצת זמן לשבת בשקט ולחשוב - מה אני עושה פה, ומה ה' רוצה ממני.

אחרי חודשיים שיש המון חבר'ה בגבעה [בחופש] והמון רעש ובלאגן, אני מתיישב לחשוב קצת, לדבר עם ה'. אחרי כמה זמן התבודדות אני פותח איזה ספר ומתחיל ללמוד, אה, איזה כיף לשבת בשקט לבד וללמוד, לפעמים רק אתה וה' זה הרבה יותר כיף. יותר מאוחר, יושבים ומחלקים תפקידים בגבעה לקראת השנה הבאה, כל אחד מתנדב לקחת אחריות על דבר מסוים.

יום שלישי: מעירים אותי לשמירה ב-4 לפנות בוקר. "קום קום אתה שומר אחרונה היום, אנחנו קצת אנשים אז יש הרבה זמן שמירה לכל אחד", תעיר אותי לותיקין.

אני קם, מחליף את השומר הקודם והוא חוזר לישון. אנחנו עושים שמירות בגבעה גם בגלל ערבים שאולי ינסו לגנוב את העדר, או לפגע. וגם בגלל המשטרה, אם יעשו לנו פשיטה או פינוי באמצע הלילה. ויש גם עניין שהחבר'ה בגבעה יחושו אחריות על הגבעה, השמירה זה הזדמנות להתבודדות, לימוד עצמי, או סתם לחשבון נפש,

מרק על האש

יום רביעי: הלילה אנחנו בכוננות, חשש פינוי בגבעה. יש הלילה כניסה לקבר יוסף והרבה פעמים המשטרה משתמשת בזה שיש כבר כוחות באזור כדי לעשות פינוי אחרי הכניסה. לפי ההשערות יש סיכוי גבוה לפינוי בשבוע הקרוב. השומר בגבעה מסתכל למטה על החטמ"ר שמתחתינו להשוות אם יש תנועה לא רגילה של כוחות, החברה ששומרים מעירים אותי כל שניה על כל ג'יפ שנכנס לחטמ''ר, בסוף הלילה היה תנועה ערה של כוחות אבל ברוך ה' הלילה עבר בשקט.

בוקר. אני ער כבר משלוש וחצי וגמור מעייפות אחרי הלילה הזה. בכל זאת זה יצא לטובה, ככה הצלחתי להתפלל ותיקין. אני יוצא עם העיזים למרעה ומתפלל שם, הכי כיף להיות לבד עם העיזים במרעה. אחרי התפילה אני מספיק לעשות שניים מקרא ואחד תרגום. חוזר מהמרעה ומעיר את החברה שעוד נשארו לישון, החברה קמים ומתפללים.

"מי יכול לעלות למכולת לקנות אוכל לארוחת בוקר?"
"נשאר אוכל מאתמול אז נסתדר"
"בקושי נשאר וגם צריך אוכל להמשך היום"
"טוב סבבה אני יעלה".

'כדאי להתחיל לעבוד לפני שיתחיל החום. הולכים לעבוד בחושה. ברוך ה' הצלחנו להרים היום קומה  והתקדמנו משמעותית. בצהריים בחום מתיישבים ללמוד קצת, כל אחד כמה שהוא מצליח.

יום חמישי: בערב, אחרי כמה ימים שאכלנו לחם ופסטה, מישהו הלך לבית שלו והכין מרק. איזה כיף לאכול סוף סוף ארוחה טובה. התיישבנו ללמוד ביחד עם יהודי צדיק אחד שמגיע כל יום חמישי לגבעה בקביעות ללמוד ביחד עם החברה, השבוע [פרשת כי תצא] למדנו על המצוות בפרשה ועל זה שיש הבדל בין יהודי לגוי בהחזרת אבידה, בפריקת סחורה מבהמה ועוד', חשבתי על זה: אנחנו העם הנבחר! ה' בחר בנו ואנחנו צריכים להיות שמחים בזה ולמלא את תפקידנו כיהודים בשמחה.

עושים לו''ז שמירות בלילה:

- ''אני רוצה ראשונה''

-''לא אכפת לי מתי העיקר באזור האמצע''

-''אני רוצה אחרונה''

-"לא, אני שומר אחרונה כי אני מוציא מרעה על הבוקר''.

מעירים אותי לשמירה האחרונה. אני קם מתיישב על סלע ולובש נעליים. הכלב נובח, אני קם לוקח את הפנס והולך לבדוק. לא רואה כלום, כנראה סתם חזיר בר שעבר ליד. אני אוהב לשמור בשעות הדמדומים של הבוקר, יש איזו שהיא תחושת קירבה לטבע ולה' יתברך ואני אוהב לנצל את הפרק זמן הזה ביום למחשבות תפילה ולימוד.

יום שישי: הכנות לשבת: צריך לעלות למכולת לקנות אוכל, לעשות עירוב סביב הגבעה, ולבשל לשבת...

השבת צריך להשקיע יותר בהכנות, כי יש משפחה שמגיעה לשבת בגבעה. מישהו שכח את המרק על האש ושכח להוסיף עוד עצים למדורה (שעליה אנחנו מבשלים). גילנו את זה רק חצי שעה לפני שקיעה ועשינו מרתון של הבאת עצים וגזעים מלמטה, כדי שתהיה אש מספיק גדולה שנספיק לסיים לבשל. בסוף ברוך ה' הצלחנו ויצא מרק סבבה לגמרי, מבושל וטעים.

פינוי! פינוי!

מוצאי שבת: מלווה מלכה בגבעה, שרנו שירים, התוועדנו, החבר'ה דיברו על עבודת ה', על זה שחשוב להתחזק ב''והיה מחניך קדוש''. שהדיבור בגבעה יהיה מה הוא רצון ה', ולזכור את זה תמיד בכל מה שאני עושה. כמו תמיד עושים הבדלה, סופרים עד עשר וכול מי שהגיע שבת נעלם, (כן. זה מעצבן!) אנשים אוהבים להתאדות מהגבעה רגע אחרי שיוצאת השבת ולהשאיר את הגבעה הפוכה ומבולגנת.

יום ראשון: אני מתעורר בסביבות 7 וחצי בבוקר. השלמתי שינה אחרי שבכל הימים האחרונים כוחות ההרס התחילו להציק בפשיטות באמצע הלילה. אני מתכנן להתחיל להתפלל ופתאום אחד החברה צועק "פינוי – פינוי"! אני קופץ ורואה בעליה להר ברכה כמה ג'יפים של מג"ב ושופל צבאי. אני מניח את התפילין בצד ומתחיל להסליק [להחביא את הציוד כדי שהחיילים לא יגנבו] ציוד חיוני יחד עם כולם. אנחנו רצים עם הציוד לכל הכיוונים, לא משנה לאן, העיקר להוריד את זה כמה טרסות. אם מרחיקים את זה מהבית אפילו בכמה עשרות מטרים, אז אין לשוטרים כוח ללכת להביא את זה - כנראה מי שנלחם נגד רצון ה', ה' לא נותן לו כוח.

בתוך כל הבלגאן יש פה כמה בחורים שרצים לשביל גישה לשים חסמים ושרשראות צמיגים כדי לעכב את הכוחות. גומרים לשים את החסמים ולהסליק את הציוד. אני מתקשר לתושבים באיזור שיגיעו למחות ולעזור, כדי שהסיכויים לעצור את הפינוי יגדלו.

תוך כמה דקות מגיעים עוד חבר'ה מהישוב הסמוך, הם מחלקים פה עמדות בין כולם, שניים על הגג, עוד כמה בתוך הבית, ואחד על המצלמה לתעד את האלימות של השוטרים בפינוי. הרוב נשארו בחוץ כדי לעכב את הפינוי כמה שיותר. השופל מתחיל לפנות את החסמים ויש כאן חבר'ה שהולכים לחסום אותו.

פתאום אחד המג"בניקים קפץ על אחד הבחורים, חטף לו את המצלמה, והתחיל לתקוף אותו. הכלב של הגבעה ראה שתוקפים את אחד האנשים שהוא מכיר, אז הוא הגיע ונתן ביס ברגל לתוקף, שהיה במקרה המפקד של הפינוי (לא יהודי). הוא נשלח לבית חולים.

גבעה או ישיבה?

יום שלישי: אנחנו קמים מאוחר. החברה הלכו לישון ממש מאוחר בגלל שהיתה תנועה ערה של כוחות באזור, אני קם ב-8 בבוקר, מתפלל ומוציא את העזים למרעה.

היום החבר'ה קמו בלי הרבה כוח וכבר כמה שעות הם יושבים סתם בלי לעשות כלום, חוץ מלהעביר חוויות ולדבר על ההווי בגבעה. אני חושב לעצמי: מה זה מועיל בכלל להיות בגבעה, אם לפעמים אנחנו לא עושים כלום במשך חצי מהיום? אולי כבר עדיף ישיבה, או איזה מקום אחר שבו נוכל לנצל את כל שעות היום?

בערב התוועדנו על זה כמה חבר'ה סביב מדורה. אחד החבר'ה אמר ש"אפילו כשאנחנו לא עושים כלום בגבעה, כל עוד אנחנו בגבעה אז אנחנו מרימים דגל של אנשים שרוצים לקדם גאולה. באמירה ברורה שאנחנו הולכים עם ה' עד הסוף. וגם אחרי הכול, לגור בגבעה זה לא הכי קל, אז מפעם לפעם זה קצת מרענן שיש איזה יום שסתם יושבים כולם ביחד ומדברים אחד עם השני, מבלי לעשות איזה משהו מיוחד".

אני חושב לעצמי: מה מפריע להם, שהם משקיעים כל כך הרבה מאמצים, כסף ומשאבים בשביל חיסול תופעת ''נוער הגבעות''? כנראה שהם לא מסוגלים להתמודד עם מישהו שאומר להם את האמת בפרצוף, מישהו ששואף למלכות ישראל בשונה ממה שיש פה היום.

שלוש פעמים בשבוע מגיע אבא של אחד החבר'ה, או איזה רב לתת שיעור בגבעה. זה ממש נחמד ומחזק לראות שיש המון תמיכה גם מאנשים מבוגרים שעוזרים לנו כל הזמן ותומכים בדרכנו.

תפילה במחבוא 

יום חמישי: יושבים בבית בגבעה. לפני כמה ימים שמו לנו צו שטח צבאי סגור על הגבעה. צו שאוסר שהייה בגבעה ומי שתופסים אותו, נעצר ומקבל הרחקה מהגבעה.

אז אחד מהחבר'ה יושב כל הזמן על כסא בחוץ, מסתכל על החטמ"ר לראות אם מגיעים כוחות.

מתיישבים לאכול. אני נוטל ידיים ואוכל כמה ביסים, פתאום מישהו מבחוץ צועק פשיטה. כל החבר'ה מזנקים, תופסים את התיק שלהם ובורחים לכל הכיוונים לנסות להתחבא איפה שהוא. הימ"ר והיס"מ רצים לכיוונינו גם מלמעלה וגם מלמטה. אני רץ איזה כמה מאות מטרים. מאבד קשר עם השוטרים ומתחבא מאחורי איזה שיח.

עכשיו אני צריך לחכות כאן איזה חצי שעה לפחות עד שהכוחות יגמרו לחפש חבר'ה בגבעה ויתקפלו.

את הזמן שאני מבלה במסתור מאחורי הסלע אני מנצל לתפילה לה' יתברך שיסיר את שונאי ישראל, ושנוכל ליישב את ארצינו בשקט ושלווה. אני מנצל גם ללימוד. פותח משניות ומתחיל ללמוד.

אחרי חצי שעה בערך, אחד החברה מתקשר ואומר שאפשר לחזור. חוזרים לגבעה ומנסים להמשיך את "השגרה".

נוער הגבעות מזמין לביקור: