יריחו – ברית מחודשת

בחול המועד פסח תתקיים פעילות ענפה באזור בית חוגלה הסמוכה ליריחו, לציון הקשר המיוחד בין חודש ניסן למקום הראשון ממנו נכנסו עם ישראל אל ארץ ישראל.

האירועים המתקיימים מידי שנה ונועדו לציין את הקשר של עם ישראל עם יריחו, קשר המקבל משמעות מיוחדת בימים אלה.

 ארנה קובוס, הפועלת שנים לחיזוק המודעות הציבורית סביב יריחו, וממארגנות האירועים, הסבירה בשיחה עם הקול היהודי על חשיבות הפעילות: "דברים גדולים קורים בזמן הזה, החודש הראשון, הוא חודש של שחרור, חודש שבו הפכנו מעבדים לאדם להיות עבדי ה'".

"בי' ניסן, נכנסו בני ישראל לארץ, בכ"ח ניסן, אנו מציינים את יום כיבוש יריחו", מסבירה קובוס. "אלו ימים של התחלה, של כניסה, כל האזור מתעורר לתחיה עם פסח, לידתו של עם בארץ אבותיו. י' בניסן הוא היום בו מתחילה פרשת האהבים של עם ישראל והקב"ה בדירתם המשותפת ארץ ישראל", אומרת בהתרגשות. 

ארנה שוזרת את הזמן עם המקום: "יריחו זה מקום חידוש הברית עם הקב"ה אחרי חציית הירדן. בגלגל עם ישראל כורת ברית עם ה' - ברית מילה. זה מעמד שקורה רק פעם אחת בכל תולדות עם ישראל. האזור כולו מושפע מהמעמד הזה, מחידוש הברית של העם עם הארץ: מעברות הירדן, בית חוגלה, גלגל".

"ביריחו – שם מקום חידוש הנישואין עם הקב"ה, שבעה ימים - שבע הקפות, שופרות ונס גלוי - העיר מתקדשת, קודם היתה העיר הטמאה ביותר. יש לנו כאן כלי איתן להפוך את הטומאה הקיימת לקדושה. וכך מתחילים תולדות עם ישראל, במקום המושפע מברית הנישואין בין עם ישראל וארץ ישראל".

חידוש הברית

ארנה מסבירה כי במקורות, מקבילים חכמי ישראל בין יום הכניסה לארץ לבין יום קבלת התורה: "הכניסה לארץ מקבילה לקבלת התורה, ה' כרת אתנו ברית בהר סיני, וכאן שוב, עם הכניסה לארץ נכרתת הברית בשנית, בדיוק לאחר ארבעים שנה".

"כאן אנחנו מתחילים להריח את הביחד של ה' עם עמו. הכל מתחיל מכאן. יש לקדש את האזור. האזור שומם וחוץ מהחווה שלנו, בבית חוגלה הכל שומם. ישנה עוד דרך ארוכה, אך בשם ה' נעשה ונצליח", אומרת קובוס בבטחון ואמונה.

"אנחנו בתקופה של תנופה: בחמש שנים אחרונות, הצטרפו 22 משפחות בסיוע של תנועת 'אמנה' וכעת אנחנו נערכים לעוד 17 משפחות בע"ה, בתקווה שנצליח להתאחד"

קושי האדמה ואתגר המדבר

ארנה כבר ראתה עליות ומורדות בניסיונותיה ליישב את המקום: "ההתחלה היתה קשה – נלחמו כדי להיות כאן אחרי 'אוסלו', הקמנו ישיבה, הרב גינזבורג עלה לפני 20 שנה, התיישבנו בהיאחזות אלישע, את השטח נתנו לערבים בלי הסכמים, אז גם הועברתי למחנה נבו והתחלנו לבנות שם ללא שום עזרה – גם לא מצד מועצה מגילות שהשטח תחת אחריותה. לצערנו עד היום הם לא מוכנים להכיר בהתיישבות ולא מוכנים לפנות זבל. דווקא מועצת בנימין עושה זאת בעבורנו, למרות שאנחנו בכלל לא בשטח אחריותם. אף אחד לא התכוון ולא תכנן, בהתחלה בכלל רצינו להציל את יריחו, לגאול את הארץ והאזור הזה - זה מקום הברית. היה צריך להמציא את הכל משמיים. עברו 15 שנים עד שהגיעו המשפחות. עם הזמן מצאנו מענה לכל הבעיות: בטחונית, תקציבית, מים, חשמל – המשק הקטן נותן את התפוקה שלו - הכל בגדר נס. אנחנו יושבים כאן על אוצר הארץ: בנינו מרכז מבקרים והתחלנו לשאוב כוחות ושפע".

מעיינות האמונה
"ללא האמונה אין מה לעשות כאן", קובעת קובוס, "נלחמנו נגד הטבע – האדמה היא אדמת ים המלח אבל המים שזורמים מתחת, מי מעיינות תת קרקעיים ובארות, התחלנו לגלות זאת לאט לאט. יש לנו אוצר גדול מאוד. אנחנו מאמינים שעם ישראל יבוא ויגלה ויאהב ויתחבר – כאן המקום בו כרתנו את הברית – כאן החיבור ליסוד ולעיקר.

בימים ההם בזמן הזה
"הימים של פסח הם ימים גדולים", מתארת ארנה: "סיורים ביריחו, בגלגל, בארמונות החשמונאים – בחנוכה האחרון הגיעו אלף איש ברכבים פרטיים וטיילו ברגל, חייבים לחזק שם את הנוכחות היהודית – הערבים בנו שם שכונה על החפירות וממשיכים לבנות על מערות הקבורה והם מיישרים את השטח. לצערי לוקח לנו המון זמן להתעורר".

עבודת האדמה בעיר התמרים

מכל 22 המשפחות שהצטרפו לבית חוגלה, ארנה היא היחידה שמפתחת חקלאות, "עבודת האדמה מהותית להתיישבות. היום ב"ה יש הרבה חוות שקמות גם בשומרון וגם בצפון הבקעה שאנשים מתחברים לאדמה ולצאן, עבודה שמתבצעת על ידי יהודים. לא ניתן ללמוד תורה בלי לעבוד את האדמה – כל החגים שלנו מחוברים לאדמה. זו המציאות, חיבור שמיים וארץ. בע"ה נגיע גם לזה. הנוער מחפש יותר ויותר את הזיקה לארץ בדרך כלשהי" אומרת קובוס.

"בינתיים אני מגדלת תמרים, זיתים ורימונים, אלוורה – הכל בגידול אורגאני, אנחנו רוצים כאן טבע ללא כימיקאלים ויש בזה ברכה ב"ה – אדמת ים המלח מליחה והפירות מתוקים".

לאורך ימי חול המועד יתקיימו סיורים בבית הכנסת העתיק ביריחו, בארמונות החשמונאים, בגלגל, במעברות הירדן, בבית חוגלה ואתרים נוספים.