בימים אלו חזרה לדיון בכנסת הצעת חוק 'הורים וילדיהם' אשר נפלה בסבב הקודם במליאת הכנסת. אחד הנושאים המרכזיים בהצעת החוק הוא שינוי מהותי של 'שפת השיח' בדיני משפחה כאשר התמקדות השיח היא ב'זכויות הילד' במקום המוקד של 'טובת הילד'.
במחלקה לענייני חברה ורווחה בארגון 'חותם – יהדות על סדר היום', מביעים התנגדות חריפה לנוסח הצעת החוק ושלחו השבוע דף עמדה לח"כים בו הם מפרטים את הסכנה שבשיח שכזה למעמד המשפחה.
"הצעת החוק בחרה בשפת שיח מרחיקת לכת ומשנה סדרי בראשית, המשתיתה את יחסי ההורים וילדיהם על 'שיח הזכויות', הקובע כי לכל מה שהוגדר כ'זכויות אדם' ישנו מעמד של עליונות נורמטיבית הגוברת על כל עיקרון אחר", אומרים בחותם.
"העמדת זכויות הילד במקום כל כך מרכזי הינה בעייתית ביותר שכן הצעת החוק תביא בהדרגה לשינוי השיח הפנים משפחתי, ולהעמדתו על 'שיח זכויות', בו כל אחד עומד בעצמו על זכויותיו מול בני המשפחה האחרים, במקום לטפח 'שיח אחווה', בו כל פרט תופס את עצמו כחלק אורגני של המשפחה השותף באחריות על כל חלקיה. שינוי תודעתי זה עלול להאיץ תהליכים תרבותיים המביאים לפירוק התא המשפחתי בכללו", אומרים בחותם.
בחותם מבהירים כי גם המושג 'אחריות הורית', שהוא ראוי ונכון כשלעצמו, מתפרש בחוק במובן מצומצם ביותר, כ'חובת ההורים לממש את זכויות ילדיהם' ופוטר אותם מן האחריות לדאוג לטובת ילדיהם במובן היותר רחב.
"ההלכה היהודית מעניקה סמכויות רבות להורים, אולם כל זה ניתן להם רק בתור כלים כדי לממש את אחריותם ההורית. ההלכה היהודית מטילה על האב אחריות נרחבת לחינוך ילדיו למוסר, לערכים ולזהות יהודים, כגון: ברית מילה, תלמוד תורה, סיפור יציאת מצרים בליל הסדר ועוד. בנוסף לכך מוטלת עליו האחריות לסייע לו בשמירה על חייו על ידי לימוד שחייה, בהקמת משפחה וברכישת מקצוע ("מי שאינו מלמד בנו אומנות כאילו מלמדו ליסטות")".
בחותם מתייחסים גם לאפשרות שילדים יוכלו לתבוע את הוריהם על "הפרת זכויותיהם" כפי שהועלה בהצעת החוק. "תודעה זו, ככל שתחלחל אצל הילדים, עלולה לפגוע פגיעה חמורה נוספת בסמכות ההורית, ומתוך כך – בטובת הילדים", אומרים בחותם ומצטטים את פרופ' עמוס רולידור שכתב כי הסמכות ההורית אבדה גישות שטענו כי לילדים ישנה זכות מוסרית לעשות ככל העולה על רוחם, גם אם הדבר מנוגד לרצון הוריהם.
"ישנה בעייתיות רבה בהעמדת המוסר החברתי על 'שיח הזכויות' כגורם בלעדי", מוסיפים בחותם. "שיח זה, מעצם טיבו, הוא בעל אופי משפטי, פורמליסטי, כוחני ומנוכר. אף שהצעת החוק מעלה את האופציה של יישוב חילוקי דעות בעזרת התערבות מקצועית או גישור, הרי שבפועל, החוק המוצע מחזק את המגמה לפנות לבתי המשפט דווקא במרחב הרגיש ביותר: המשפחה".
בחותם מוסיפים כי הפירוט של זכויות הילד בחוק המוצע מבוסס על ערכים ליברליים ומשמיט ערכים מסורתיים, ועלול ליצור "'מדרון חלקלק' שראשיתו העדפת הורה המעניק חינוך חילוני, וסופו באיסור על חינוך חרדי או דתי כלשהו (ואולי אף על ברית המילה, הפוגעת, כביכול, בזכותו של הילד על גופו?)".
בחותם רואים בהצעת חוק הורים וילדיהם, המשך למהפכה החוקתית שביצע השופט אהרון ברק, באופן שפירש את חוק יסוד 'כבוד האדם וחירותו' כחוק שבכוחו לבטל חוקים אחרים של הכנסת, ולהשליט את האקטיביזם השיפוטי על סוגיות רגישות בחברה הישראלית. "הצעת 'חוק הורים וילדיהם' מרחיקת לכת ביותר עד כדי שינוי סדרי בראשית. יש בה הקצנה חריפה בתפיסת 'זכויות הילד', ומתוך כך היא עלולה לפגוע במרקם העדין של המשפחה בישראל ושל החברה הישראלית כולה".
