את ט"ו באב שלפני 18 שנה - אני לא אשכח.
זו היתה תקופה מדהימה.
זכיתי להיות מהמקימים של משמר המקדש -
שמירה קבועה בכניסה להר הבית.
העמדת נציגות משלנו, שתבהיר לכל מי שבא, כי הוא מגיע למקום הקדוש בעולם, וכי יש כללים לפיהם יש לנהוג במקום.
בכל הזמנים בהם ההר היה פתוח, ניצבו שני שומרים מטעמנו להסביר על חשיבות המקום -
ואף בחלק מהזמן שההר היה סגור לכניסת יהודים ותיירים, השומרים היו נמצאים במקום או עורכים סיבובי שערים (דבר שהיה מאוד מחודש באותו הזמן).
לא מעט אנשים התנדבו להשתתף בשמירה.
היום נפתח בשמירה משותפת של קבוצה גדולה בסמוך לכניסה להר. לשם הגיע הרב יצחק שפירא ראש ישיבת עוד יוסף חי, אשר נתן שיחה בענייני הר הבית. לאחר מכן המשתתפים עלו אל בית שוחרי המקדש, שם היו שיחות מהרב ישראל אריאל, הרב יוסף אלבוים והרב יוסי פלאי. אחרי הסעודה, יצאו כל המשתתפים לסיבוב שערים, כאשר הסיבוב התחיל מימין - בשביל שניתן יהיה להיכנס לשטח הסמוך לכותל המזרחי בלי הפרעות.
בצד זה יש קברות של גויים, והשלטונות לא שמחים לאפשר ליהודים לעבור שם. כאשר הגענו לקבר של שער המזרח, התיישבנו שם, ושמענו שיחה מפי יהודה עציון. השיחה נמשכה זמן רב, אולם היא נפסקה באמצע, כאשר החל לנחות עלינו מטר של אבנים מכיוון ההר. עצם המטרת האבנים לא היה מונע מאיתנו להמשיך, אבל קבוצה גדולה של שוטרים פתאום הגיעה, ודרשה מאיתנו לעזוב את המקום.
אז החלטנו להימנע מלהיעצר, ובזה הסתיים היום המיוחד. אוירת הסיום הצורמת של היום, טשטשה מאוד את האוירה המיוחדת והמוצלחת שהיתה קודם לכן.
אולם מבחינתי, היום הזה התנהל באוירה מרוממת, ששום דבר לא יוכל לטשטש.
הייתי בעננים.
ושמרתי על זה בסוד כל אותו היום.
הייתי בפעילות למען הכלל, וזה לא היה הזמן לספר, על הגאולה האישית שלי כפרט.
כי ביום שלפני זה, שהלכתי לקנות את האוכל לסעודה, לא הלכתי לבד.
ובאותו ערב, אור לט"ו באב, אנחנו החלטנו שהולכים על זה...
ופתאום, הכל כבר היה נראה אחרת.
והקשר בין הגאולה הכללית לגאולה הפרטית נעשה כל כך חד וברור.
ולארגן דברים כמאורס וכנשוי, זה כבר אחרת.
וחודש וחצי אחרי זה, ההר נסגר ליהודים למשך כמעט שלוש שנים.
והמשמר היה צריך לעבור שינויים משמעותיים. ואנחנו עברנו שינויים משמעותיים.
והנה אנחנו זוכים לדור חדש.
ואולי ההחלטה ששמרנו בסוד בלילה לפני האירוע, השפיעה הרבה יותר מכל האירוע המרשים שקיימנו.
כי עכשיו יש כוחות צעירים רעננים, שיכולים לארגן דברים כמו שאנחנו עשינו - ואולי אפילו יותר טוב מזה.
ולפעמים עולים בי ניצוצות שובבים של הילדות.
והנה אני בגן הסוס, במאהל המחאה של תנועת חוזרים להר, יחד עם בתי הבכורה חיבת ציון, רוכבים על הסוס, בדרך לגאולה...
זה הזמן!
הפרויקט מוגבל בזמן, אם לא נגיע ליעד - כל הכסף שגייסנו עד כה ילך לטמיון. הצטרפו עכשיו להקמת מערכת תחקירים שתשפיע במציאות הרבה יותר.
יש תשורות שוות ומעניינות - אל תפספסו!
ואו איזה דיבור. 1 י"ד אב תשע"ח 22:08 יוסק'ה