הזוכים והמפסידים בבחירות

דברים אלה נכתבים אחרי ההכרעה בבחירות, כלומר לא כדי להשפיע− בהנחה שממילא אין לי כל השפעה, לא במאמר ולא בקלפי− אלא כדי להעיר, תרתי משמע, וכדי להאיר את העתיד על פי ההווה.

עלה בדעתי אם כן, שיש מי שזכו ויש מי שהפסידו, ברור, אבל לא מן הסיבה הנכונה. נתחיל ברמטכ"ל לשעבר, בני גנץ.

גנץ זכה בשוויון עם נתניהו, על דרך השלילה בלבד: "רק לא ביבי". לא כי היה גנרל מוצלח או איש עסקים מוצלח. לא כי הוא איש ישר דרך.  אפילו לא מכיוון שקסם במצע עלום ליותר ממליון בוחרים.

כרמטכ"ל, הגיע לתפקיד זה על תקן ברירת מחדל, ובתפקידו זה ניצח על 52 ימי לחימה נסוגה  כאשר "ההוצאה הישירה של צה"ל במבצע צוק איתן עומדת על יותר מ־9 מיליארד שקל" לדברי יעלון, אז שר בטחון ("שקט ייענה בשקט") עכשיו חבר במפלגת גנץ. אלפי טילים נורו אז ע"י החמאס על הארץ. נהרגו 68 חיילים, 5 אזרחים ואזרח זר אחד, ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים, עלות ללא תמורה − חיסול הארגון האסלאמו נאצי− חמאס.

כאיש עסקים היה יו"ר חברה ('המימד החמישי') כושלת, ללא קשר למשכורתו.

כלוחם בשחיתות לכאורה של נתניהו, עשה עיסקה שאולי כן ואולי לא תֵחקר באיזמלי הניתוח בהם משתמשים בחקירות האינסופיות של פעולות נתניהו , עיסקה עם משטרת המפכ"ל רוני אלשיך, ללא מכרז, תוך הצגת נתונים שקריים על החברה פושטת הרגל הנ"ל, וגרימת הפסד למשטרה בסך 4 מיליון ש"ח, וכמעט גם (אילולא פשיטת הרגל) עוד 50 מיליון , בחלקם מיועדים לכיסו של גנץ.

כאזרח, ארבע שנים בהן חי נטול מדים, לא הספיקו לו כדי ללמוד דמוקרטיה מהי. יום לפני הבחירות שמענו מפיו כי "הנשיא יטיל עלינו את הרכבת הממשלה ואף אחד לא יעצור אותנו. לא הציבור, לא הפוליטיקאים ולא אף אחד אחר". מבינים? אפילו לא הציבור...  ואולי פשוט התגנבה לה לאותו דקלום,  פיסקה מדקלום אחר? אבסורד הרי לחשוב שנבחר ציבור יתכוון לומר למצביעים הפוטנציאליים שאינו מתכוון להתחשב בדעתם.

נתניהו זכה (חלקית) לאותו שוויון עם גנץ, אלא שמן הסיבה הלא-נכונה: געוולד. רק לא גנץ-לפיד-אשכנזי-יעלון.

זכייתו לא באה מפני שהוא מסתפק בהודנות חוזרות של הנהגת חמאס-עזה; גם לא בגלל מאות טילים, בלוני נפץ, שנה של נזקים במיליארדים וחוסר בטחון; לא בגלל חשבונות חשמל לערביי יו"ש ועזה, במיליארדים, שמשולמים על ידנו; לא בגלל אספקה שוטפת של מלט למנהרות, ולא מפני שאירח על חשבון מקומנו בבית חולים את אשתו של הנייה.

גם לא בגלל  נתיב האבות, עמונה (2019), מיגרון וכד', וגם לא מכיוון שלא הרס את חאן אל-אחמאר ( אתם מבינים שגם אילו הייתי מקדישה משהו מזמני לבחירות, לא הייתי מצביעה עבור נתניהו).

שקד ובנט גם הם הפסידו מהסיבה הלא נכונה, אעפ"י שהייתה סיבה טובה לחשיבות הפסדם, והיא פרשת דומא.

להבהרה- היוהרה שבהכרזה "למי אתם מאמינים, לאיילת שקד או לבן-גביר", עוד לפני שהמחלקה האנטי יהודית בשב"כ הודתה בעינויים, אחרי שהנערים ועורכי דינם קבעו עובדה זאת, ולפני שביהמ"ש אישר ופסל את הודאתם תחת עינויים.  לו לפחות היו מתנצלים.

אבל לא בגלל אלה הפסידו, אלא בגלל דיירי "הבית" היהודי, אותו לא עוזבים, נקודה. כי מי שנולדו בו, נשארים ב"בית" שפעם היה מפד"ל. רק שמו הוחלף. נאמנות. מסורת. מסיבות קוניונקטורליות נכנסו בו עוד דיירים, פחות עדינים, פחות סימפטיים, אבל מבטיחים רווחים. מחזקים את הבית.

ואולי לא זאת הסיבה להפסדם של שקד-בנט? שהרי לא מעט רבנים "ממלכתיים" (כ-50!) שיש להם השפעה על הצבעת המגזר, גם הם יצאו במחאה נגד ה"מאשימים" את השב"כ הטוב והמיטיב, ועדיין האצבעות הולכות אחריהם.

ועכשיו צַפִו בעתיד למערכת הבחירות הבאה, בה יגיע גנרל נוסף, חכם ומוצלח בהרבה מהאיש האילם, הגבוה תכול העיניים, אבל הבנתו האזרחית צנומה עוד יותר, יאיר גולן: "רוח רעה שוטפת אותנו בשנים האחרונות.היום חובטים בכל דבר ממלכתי. מערכת המשפט, צה"ל, שב"כ, משטרה, פרקליטות המדינה. אלה מוסדות לא פוליטיים, ממלכתיים, הגונים"...  

בפראפרזה על פרסומת הבושם של שרת המשפטים: לי זה מריח פאשיזם.

בניגוד לגנץ,הוא אינו ברירת מחדל. הוא כמעט היה רמטכ"ל, גיבור מלחמה אשר התאים עם זאת לשירות בצבא הפוסט מודרני שנולד למערכת הביטחון לפני כעשרים שנים. רק ההשוואה שלו את המוסר שלנו למוסר הגרמני הנאצי, עיכבה, והוא לא קודם לתפקיד הנכסף. גם על ה"הסבר" של  דובר צה"ל בשמו, חתם רק לפי דרישה: "אמרתי אמת ולא חוזר בי משום דבר, היה נכון וצריך להגיד את זה" אמר לאילנה דיין. הוא "לא חושב שלקרוא לחשבון נפש [בהיותו במדים] זה לא תפקידי".

זאת תפיסת הדמוקרטיה של גנרל ש"מזהה תהליכים" דומים לגרמניה הנאצית. תפקידו דווקא במדים, לדעתו, הוא לדאוג למוסר במלחמה נגד האויב הערבי הניאו נאצי ו"לקחת פרומיל של סיכון  כדי לשמור על צלם אנוש". תרגום: סיכון חייליו , בנים לאימהות יהודיות, כדי לא לפגוע/להרוג אזרחי אויב.