השירים הפופולאריים מספרים מה עבר על עם ישראל מאז שמחת תורה, ותיאר יפה עמית סגל איך עם ישראל התחיל 'גם בשעות החשוכות של הלילה', עבר ל'חרבו דרבו על הראש של נאסרללה' וסיים ב'עוד יותר טוב ועוד יותר טוב'. אמנם שתי דמויות נשמטו, בשגגה כנראה, ובלעדיהן התיאור חלקי וחסר.
שיר הניצחון המוחלט הוא אכן, 'עוד יותר טוב ועוד יותר טוב' ואם מקשיבים למילותיו אפשר לשמוע כאן סיפור ענק הרבה יותר. זה מתחיל ממש בהתחלה: "ה' הוא אבא טוב, והוא תמיד מתפאר בי'' מילים מדהימות שהגיעו 'קומפלט' מבית מדרשו של רבי נחמן מברסלב, וסבו הבעל שם טוב - ישירות אל רחבת הריקודים הישראלית העכשווית, הקופצנית. ''רואה בי רק את הנקודות הטובות'', זו תורה רפ"ב של רבי נחמן, שהיא אולי המפורסמת ביותר שלו. הכל שחור אמנם, אבל יש נקודות אור, וכשמתבוננים בהן – האור גובר ומנצח.
מי שתיווך את התורות המאירות האלו לציבור הישראלי הוא הרב שלום ארוש, שאותו ואת 'השם יתברך' עמית השמיט בטעות. להביט על התנודות הפוליטיות מבלי לראות את המהלך שמניע אותן – זה שטחי חיצוני וחסר. בשלושים השנים האחרונות עם ישראל זז בעקביות ימינה בדיוק אל שתי המילים האלו שעמית צינזר: ''השם יתברך''.
אם באים למצוא את עומק התהליך יש שלושה אנשים שהשפיעו עליו יותר מכל. ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב. הם נטעו בכל יהודי נשמה אלוקית, שמחפשת אלוקות, ורוצה עולם מאמין יותר, מחובר יותר, וטוב יותר. דור בוני המדינה בעט ברבותיו שלימדוהו בחיידר תורה, בעיירה, כי המלמדים היקרים לא יישמו את מגמת התורה לשוב לארץ הקודש. ככה לפחות חשו התלמידים, וזרקו את הכיפה ויחד איתה את השבת ורוב היהדות. אך בעידן שלנו זה נגמר, אנחנו כבר פה בארץ ואין הצדקה לכפירה. להיפך, רבים רבים חשים בפשיטות: ללא יידישקייט אנחנו הולכים לאיבוד במרחבי הפרוגרס וזאבי המזרח התיכון נוגסים בנו ביסים כואבים ומדממים.
זה לא ביבי, וזה גם לא הביביסטים והביביזם, זו היהדות המבעבעת בכל שכבות הציבור הישראלי ומניעה תהליך של התקרבות, של התחממות האמונה איש איש ברמתו ובמקומו, באקלים המתאים לו, ברמה המותאמת, ובמינון הרצוי. היהדות נכנסת עוד ועוד אל הישראליות. זה הסיפור, זו התנועה, זו המגמה, היא איטית וקבועה, היא מגיעה מלמטה, בלי הזמנה מראש, היא מפתיעה ומדהימה. והיא ההסבר היחיד איך בשנה כזו סיוטית של חטיפות ורציחות של פוגרום נוראי ומספר חללים עצום – אנחנו שרים מכל הלב שהשם הוא אבא טוב, והוא מתפאר בנו, ועושה לנו המון טוב. אין לזה כל הסבר אחר מלבד ההתקרבות הזו. קרבה למרות או דווקא בגלל ובזכות הצרות הכבדות והייסורים.
עומק האמונה הוא זה שהוליד גבורה עילאית אצל גיבורי הקרבות המסורים, האמונה הולידה רוח ניצחון סוחפת, גם כשהיה נראה חסר סיכוי. העלבון וההלם, ההשפלה והביזיון לאחר הטבח הוציאו מעם ישראל איכויות נדירות ומדהימות מעומק הלב הבריא הפועם של העם היהודי, לב שהוא ספוג באמונה, קירבה אדירה להשם, ותחושת חיבור עמוקה ופלאית.
אנחנו בדור מדהים של תשובה, דור בו כולנו יכולים ללמוד המון איש מרעהו, ולהתקדם יחדיו. לכל ציבור יש הזכויות שלו, ולכל אחד יש את הפשלות שלו שמולידות הרבה הרבה שפלות. והשפלות מביאה חיבור אמיתי ללא אגו, אהבת אחים פשוטה לפני כל הויכוחים והמשיכת חבל. הפערים קיימים והם לא ייעלמו, הכיוונים מנוגדים, החלומות סותרים, אבל כולנו אחים. בני אב אחד אנחנו, והוא מתפאר בנו! בכולנו! איזה אבא טוב, וכמה נקודות טובות יש בנו. ואיך אנחנו מתקדמים כל הזמן, מתחילים מחדש, ועולים לפסגות חדשות של טוב ועוד יותר טוב.
