עשור של געגועים למרן

גם אם יהודי מרגיש רחוק מעבודת ה', ירים עיניו אל הקדושים, יתגעגע לחיים של קרבת אלוקים. ערך עצום וחשיבות רבה יש לכיסופים ולגעגועים לחיים של קדושה וטהרה.

כך גם ביחס לארץ ישראל. מבואר ב"אם הבנים שמחה", שאם היו המרגלים מכניסים לעם ישראל במדבר געגועים לארץ ישראל, היו יורשים את הארץ גם אם לא היו ראויים.

בימים אלו בהם אנו מציינים עשר שנים להסתלקותו של מורנו ורבינו חכם מרדכי אליהו זצ"ל, ראוי לציין את אווירת הרוממות שהרב הקרין סביבו, לנסות לבטא ולו במעט את המיית הגעגועים...

הנחמדים מזהב

מורנו ורבנו חכם מרדכי אליהו  זצ"ל לימדנו בדוגמה אישית מופלאה מה המבט הנכון שאמור להיות על העולם, מה עיקר ומה טפל. תנועת הביטול הקבועה שהחווה בידו כשהגישו לו סכומי כסף (אדירים!) כמוה כאלפי שיעורים בפשט הפסוק: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". בנוהג שבעולם שאנשי מקצוע וברוכי כישרונות גובים כסף רב תמורת עבודתם וחוות דעתם. תופעה מופלאה ראינו בקביעות אצל מורנו הרב זצ"ל: כולו היה "עבד לעם קדוש". כאשר היה הרב נוכח בהתרמות לישיבות ומוסדות, גדולה הייתה השפעתו על הציבור. דרכו הייתה לדבר על חשיבות אחזקת התורה בממון אך מעולם לא לקח פרוטה לעצמו! כך כשדיבר בבית הכנסת היכל יעקב מידי שנה על מפעל קמחא דפסחא "אור לאה" ועל החשיבות לתמוך בו, היה זה מלב נקי רק למען עם ישראל. מתוך אכפתיות ודאגה לאלה שאין להם. כך במה שחיזק את התורמים למכון מאיר אף כשלא נתבקש לעשות זאת. כך בישיבת המקובלים בית אל, בהילולת הרש"ש מדי שנה, היה נשאר זמן רב ומברך כל תורם באופן אישי בפנים מאירות. כך בישיבת "בית שמואל" בהילולת חמיו הרב נסים דוד עזראן זצ"ל מדי שנה, היה נשאר זמן רב בהתרמות לאחזקת הישיבה ומאציל מברכותיו על התורמים. וכך בעוד מקומות ובהזדמנויות שונות. מעולם לא עלה בדעתו לבקש אחוזים מן התרומות! 

שמחת המצוות

מורנו ורבנו היה שמח כל כך, נטוע היטב בכל הלכה והלכה, ממקורותיה שבהררי קודש עד למסקנה המעשית. הנהרה שהייתה נסוכה על פניו בשעה שהיה מברר הלכה אין כמותה בעולם... אהה, מי ייתן לנו תמורתו... "ואיכה חשכה אור ההלכה". כל הלכה בכל נושא שהוא העסיקה אותו. בשיעור על "הלכות גאולת ישראל" שנמסר בימי בין המצרים היה הרב מפלפל באריכות על התבשיל שמותר לאכול בסעודה המפסקת... בהלכות ברכות היו דקדוקים רבים ועצומים, תילי תילים של הלכות. בהלכות שבת גם היו דקדוקים רבים מאוד, למשל כשהיה מדבר על סימן ש"א סעיף מ': “כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח, אסור להניחו בראשו אפילו בבית, משום אוהל".

אם היית שומע אותו מדבר על הלכות תוקע תולדה של מלאכת בונה, או על הלכות חלב עכו"ם או בישולי עכו"ם, היו נחקקים הדברים בעצמותיך. היית מבין את חשיבות הדקדוק בכל פרט ופרט בהלכה... פעם כשלמדו בכולל "אור שלמה" שבחברון הלכות חלב עכו"ם, שלח הרב ישראל שליסל שליט"א למו"ר הרב לשאול אותו על הסיבה לאסור חלב עכו"ם בימינו, . שהרי

הרי הטעם האמור בגמרא מסכת ע"ז דף ל"ה "ואלו דברים של עובדי כוכבים אסורין ואין איסורן איסור הנאה – חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו". ובגמרא מובא שהטעם לאיסור חלב עכו"ם הוא שמא יחליף הגוי ויערב חלב בהמה טמאה בחלב הטהורה בלי שישראל רואהו, והלוא בזמננו יש רפתות ענקיות של פרות ואין שום חשש שמא יערבו חלב גמל וכדומה, ואם כן למה לאסור חלב עכו"ם? כשענה הרב לשואל השאלה, ממש גער בו בתקיפות ואמר: "חכמינו אסרו חלב עכו"ם משום חתנות. תראה כמה התבוללות יש בצרפת, והכול משום שלא נזהרים בחלב עכו"ם!" הדברים עשו  רושם רב על השואל שהבין עד כמה הרב זהיר במיוחד בנושא חלב עכו"ם. גם בשיעוריו חקק הרב בלבות שומעי לקחו את הצורך בזהירות רבה מבישולי ומחלב עכו"ם והיה מזכיר את משה רבנו ע"ה שמקטנותו לא הסכים לטעום חלב עכו"ם. רש"י על התורה

רש"י על התורה

יכול יהודי לקרוא פירוש רש"י על התורה. אבל אחרי שראית איך מו"ר חכם מרדכי אליהו מדקדק בפירוש רש"י, אחרי ששמעת אותו מרעים בקולו הנעים ובהבל פיו הקדוש דיבור אחד של רש"י על התורה, או אז אתה מבין שהעולם הזה הוא הבל הבלים ורוצה כולך לשקוע אך ורק בעולמה של תורה. פעם אמר מורנו הרב בביתו שכבר שנים כה רבות הוא חוזר על פירוש רש"י לתורה, ובכל פעם הדברים אצלו כחדשים והוא מוצא בהם חידושים. אם שמעת את הרב קורא בכל שנה ושנה לפני פרשת בלק את דברי רש"י על הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" "יתיישבו בארצם בכוח ובגבורה",  הוארו בפניך האותיות של פירוש רש"י הקדוש ונחקקה בלבך חשיבות יישוב הארץ בכוח ובגבורה.

אור החיים הקדוש

בחן האדיר שנסוך על פניו, שעליו נדרשים הפסוק “"חכמת אדם תאיר פניו" והגמרא הקדושה “"אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו", היה מו"ר מדבר על האור החיים הקדוש זיע"א. או אז עלינו לעולם אחר לגמרי. כדור הארץ כולו היה שונה בתכלית בסביבת הרב. מבט אחר לחלוטין על העולם קיבלת מכל רגע ורגע ששהית במחיצת הרב. לאחר שראית את גודל הערצתו לרבנו חיים בן עטר, הרי שרצית גם אתה כל כולך להיות שייך לעולם נשגב זה, “לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם".

בשיעור בבית הכנסת מנחת יהודה היה הרב אומר שכתב רבנו חיים בן עטר בתחילת ספרו שהוא ברר היטב כל דבר עד שכתב אותו ולכן אין לחלוק עליו, ולאחר מכן היה מרעים הרב בקול אדיר ונעים ואומר: "ואור החיים הקדוש כתב שאסור בשום אופן לתת מארץ ישראל לגויים, אז מי מעז לחלוק עליו?" אם זכית לשמוע את מו"ר כך, או אז נתמלא לבך ביחס הרוממות האדיר שצריך להיות כלפי אור החיים הקדוש וכלפי רגבי אדמתה הקדושים של ארץ חיינו; או אז זכית להבין שיחס של חרדת קודש לארצנו הקדושה הוא ציווי אלוקי שאינו קשור כלל לפוליטיקה אלא דברי אלוקים חיים!

הרב היה מספר על עצמו שבילדותו כשהלך להשתטח על ציונו של אור החיים הקדוש בהר הזיתים חשב שרבי חיים בן עטר הוא "רבי של אשכנזים", כי ראה חסידים רבים שבאו לשם. אלא שגדלותו של בעל אור החיים הקדוש נכרה גם מן העובדה שהוא התקבל על כל העדות והחוגים בלי יוצא מן הכלל. והיה הרב מציין את אהבת הבעל שם טוב הקדוש לבעל אור החיים הקדוש, וסיפר בהערצה על כך שספריו של בעל אור החיים הקדוש נפוצו בקרב כל ישראל.היה הרב מזכיר תמיד שהאדמו"ר הקדוש מצאנז היה מחמיר מאוד בהלכות שחיטה והיה סומך על שוחט תלמיד חכם ירא שמים. פעם אחת כשישבו יחד בסעודת שבע ברכות, נתבקש השוחט לומר דבר תורה ואמר דבר תורה בשם "אור החיים" בלי להוסיף את התואר "הקדוש", ובשל כך אמר האדמו"ר מצאנז שהוא איננו סומך יותר על שחיטתו...

והיה מורנו ורבנו מספר בערגה על האדמו"ר הקדוש רבי ישראל אבוחצירה, "הבבא סאלי" ע"ה, שהיה יושב ביום שישי אחר חצות היום מחוץ לביתו כממתין לבוא שבת המלכה, ולומד את כל פירוש אור החיים הקדוש על הפרשה. את הקידוש בליל שבת היה עושה רק לאחר שגמר ללמוד את כל פירוש אור החיים הקדוש על הפרשה.

ואת יראי ה' יכבד

אצל מורנו הרב זצ"ל לא היה "מונופול" על התורה למגזר מסוים בלבד או חלילה עליונות ליוצאי גלות מסוימת על פני יוצאי גלות אחרת, לא זלזול באחרים, לא התנשאות וגאווה. מעולם לא היה אצלו סגנון דיבור מתנשא או שולל ציבור מסוים בעם ישראל, לא הייתה אמירה ש"אנחנו בני התורה ואחרים אינם, ולכן יש להיבדל מהם". הרב העריך וכיבד תלמידי חכמים מכל הסוגים והגוונים. הלוואי ונזכה להמשיך עלינו רושם מאור תורתו וקדושתו. ממידותיו התרומיות ורגישותו. מאהבתו לארץ ישראל. ונזכה בקרוב לביאת הגואל ולבנין אריאל.