סיפורי התורה אינם סיפורי היסטוריה. התורה מדברת לכל אדם, בכל דור, ובכל זמן. כך גם כשהתורה מספרת על דור המבול, היא מספרת לנו מה שעובר עלינו.
לכל דור יש את המבול שלו. בפרט בדורנו, דור עקבתא דמשיחא, לצד האור הגדול, מבול גדול שוטף את העולם. מבול של בלבול גדול, של מסיחי דעת מעבודת ה', של תאוות ופיתויים שונים. מבול של דאגות וחרדות, מבול של סכנת התמכרות למסכים והרגלים שונים ומשונים, מאיים להטביע את נשמות ישראל, להשכיח מאתנו את תכלית חיינו. לגזול מאתנו את המתיקות העצומה של קרבת אלוקים.
לא רק תרבות זרה וחיצונית שוטפת את העולם, אלא יש גם כאלו המנסים להחדיר רוחות זרות לתוך המחנה התורני. יש שקשה להם להשלים עם רצון ה' ומבקשים לעקור את התורה, להכשיר תועבות, או לפגוע חלילה בטהרת ישראל. מול שטף מים רבים אלו, אפשר להבהל ולהשתומם: האם יש דרך להינצל מן המבול הזה, לחיות חיים אמיתיים של דבקות בה'? האם אפשר להנחיל לדורות הבאים את עריבות ומתיקות טוב התורה?
והתשובה היא: בהחלט! אפשר להיכנס לתיבת נח, ולהינצל!
כך מבואר בזוהר פרשת בהעלותך (דף קנ"ג): רבי שמעון הנחיל לנו את הזוהר הקדוש שהוא כעין תיבת נח, ומי שנכנס אל התיבה, מי שלומד או אפילו גורס זוהר בלי להבין, נשמתו מוארת באור עצום, והוא ניצל מהמבול ששוטף בחוץ! מאירים לו כל מיני אורות מן השמיים, הוא לומד להבחין בין עיקר לטפל, ונחקקת בקרבו ההרגשה שהתרבות הזרה לא מתאימה לנו, כי בליבנו אש! כך מבאר הרמח"ל בתחילת ספרו אדיר במרום: ככל שנזכה להיכנס לתוך תיבת נח, ללימוד הזוהר ופנימיות התורה, כך יהיה יותר הצלה ויותר אור. לימוד הזוהר משמח את האדם, מאיר את נשמתו, מביא לעולם גאולה והשראת השכינה. כך גם נזכה לצאת מן התיבה , להתמודד עם העולם ולא להיבהל, אלא להיות נח לבריות ומאיר פנים. הלוואי ונזכה
