בלי טעם ובלי ריח

תסמין הקורונה הנטול טעם וריח, הוא תסמין של ערבה בחג הסוכות. ארבעת המינים נחלקים לארבע קפסולות נפרדות: אתרוג בעל טעם וריח, לולב בעל טעם, הדס בעל ריח וערבה הנטולת טעם וריח. התבחינים האלה בדעת חכמים (ויק"ר ל,יב), מגמתם לאבחן בין חיי תורה ומעשים טובים לחיי חולין ומעשיהם, כשטעם עניינו תורה, כמו "טעמו וראו כי טוב ה'", וריח עניינו מעשים טובים. מסקנת המדרש מפתיעה: "ומה הקב"ה עושה להם? לאבדם אי אפשר. אלא אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת, והם מכפרים אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה".

פשוטו של מדרש מבחין בין ארבעה סוגים של בנים בהגדה של סוכות, שניתן להשוותם לארבעת הבנים בהגדה של פסח. ברם מסקנתו של המדרש אינה מבחינה ביניהם, אלא כוללת את כולם בשווה במילים: "ומה הקב"ה עושה להם". טעם וריח הוא אתרוג של תורה ומעשים טובים. הוא אינו נכלל בקביעה: "לאבדם אי אפשר". אך לולב של טעם ללא ריח, והדס של ריח ללא טעם, נכללים בשאלה ובקביעה גם יחד: "מה הקב"ה עושה להם? לאבדם אי אפשר". רוצה לומר, שתורה בלי מעשים טובים, או להפך, אינם ברי קיום.

הפתרון הוא: "יוקשרו כולם אגודה אחת, והם מכפרים אלו על אלו". בלי איגוד גם הטעם והריח של האתרוג לא משמעותיים. מניין של חצרות קורונה, עדיף לאין ערוך על תפילת יחיד בקורונה. הסיבה מובנת: "מכפרים אלו על אלו". עשרה אנשים הם עשרה חסרונות ועשרה יתרונות. קיבוצם יחד בתפילה, תואם להגדרה התלמודית של "לא ראי זה כראי זה, ומה שאין בזה יש בזה". הצד השווה שבהם הוא, היכולת להרים את התפילה המושלמת המשלימה את עצמה, ולהעלותה לפני כסא הכבוד. מה שאין בתפילת היחיד.

תסמין הטעם והריח של הקורונה, הוא תסמין של תורה ומצוות. אך הוא גם תסמין של תורה וגם תסמין של מצוות. בריאות איתנה של גופנפש היא טעם וריח. טעם בלא ריח או ריח בלא טעם, הוא בריאות לקויה. רק ארבעה מינים אגודים יכולים לגרום לעילוי למעלה. אחדות של בני ישראל תלויה בנתינת טעם ונטילת ריח, נטילת טעם וריח או נתינת ריח ונטילת טעם. הצד השווה שבהם הוא, שקשר בין מטה ומעלה תלוי באגודה אחת שנאמר: "הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ", כדברי המדרש שם. רק כשיש אגודה בארץ יכולות להיות מעלות בשמים.  

ארבעת המינים המנוענעים לארבע רוחות השמים ב"מוליך ומביא מעלה ומוריד", זו תפילה על המים להצמחת הצומח, ותפילה העוצרת רוחות רעים וטללים רעים (סוכה לז). אך רק ערבה באה בתורה כציון למים – "ערבי נחל". דווקא הערבה נטולת הריח והטעם, היא תקנת הנביאים בהושענא רבה, לציון המים המחיים כל חי. עלה הערבה הדומה לפה (ויק"ר שם יד), אומר לנו משהו חשוב: פה מאגד ופה מדאיג. הפה של ארבעת המינים קורא בקול: האגודה שלנו, סמל היא לכל השנה לא רק לסוכות.

כדי לנצח מגפה לא מספיק לעטות מסיכה על הפה והאף. טעם וריח שלא משמשים בתפקידם הנכון צריכים להיות מכוסים. סמל המסכה מראה במרחב הציבורי, על מה יש לשמור מכל משמר. הנשימות באמצעות הפה והאף הן חיים של גוף, שיש לעטות עליו רסן, כדי לרסן את הפה. מצד האמת היה צורך לכסות גם את העיניים במגפה הזאת, למנוע צרות עין. כדי לזקוף גֵו וליישר שדרה (כמו בלולב), יש להשתמש נכון בפה (של ערבה) ובאף ובעיניים (של הדס).

עלי הערבה של הפה, מלמדים לא להוציא מהפה כל דבר. המסכה על הפה מורה לרסן את הדיבור. "ויעשו כולם אגודה אחת" היא תפילה בראש השנה ויום הכיפורים, כדי להחיל אותה כל השנה. אגודה אחת של ארבעת המינים, היא חברה מלוכדת, הבוחנת עם עֵין ההדס את הטוב והנעלה שבכל אחד ואחת, ויודעת לעודד ולפרגן, להודות בפה של ערבה ולנצור לשון. 'לולב' הוא 'חיים', אותיות של זה כאותיות של זה. חיים שיש בהם כבוד לזולת, ויכולת למצוא בכל אחד את הטוב והמועיל.

עין טובה היא יכולת ללמד זכות, ולדעת לקבל גם דברים שלא נוחים. פה טוב ולשון טובה, יודעים לדבר במגבלות. עין טובה יודעת לקרוא ברשתות החברתיות פוסטים ולייקים, כדי ליצור אוירה טובה, מעודדת ומחזקת את הזולת. 'אגודה אחת' היא תפילה מתוך רצון פנימי להתאחד עם הזולת. עין מפרידה כמו פה שלא מכוסה, גורמים לשפל רוחני במקום עילוי. לעצירה של מגפה, צריכים ליטול ארבעה מינים ולא לעזוב אותם גם אחרי החג.

סממני הקטורת יוצרים תמהיל של ריח מיוחד, שלא יכול להיווצר מצֳרי או ציפורן לבדן. ולא זו אף זו אלא  שהחלבנה הנותנת ריח רע, מעורבת אף היא בין סממני הקטורת. לומר לך, שאגודה של סממנים מצריכה התורה, ולא סממן זה או אחר. רק אגודה כזאת מסוגלת לכפר על בני ישראל מפני נגף (במד' יז). "רז זה מסר לו [למשה] מלאך המוות, כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה" (רש"י שם). למדנו מכאן שקטורת כוחה לעצור מגפה של קורונה.

ועוד לימד רש"י (שמ' ל): "מנאה הכתוב  [את החלבנה] בין סממני הקטורת, ללמדנו, שלא ייקל בעינינו לצרף באגודת תעניותינו ותפילתנו את פושעי ישראל שיהיו נמנים עמנו". הרז אומר, שרק אחדות מסוגלת לכפר. פירוד הוא תפילת יחיד. תפילת רבים היא עת רצון (ברכות ח). "מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים? שנאמר: 'הן אל כביר ולא ימאס', וכתיב: 'פדה בשלום נפשי מקרב לי'" (שם). עין של הדס היא עין טובה ולא עין רעה או עין צרה. עין רעה חורשת הזדמנויות לפגוע ולייסר, עין צרה סובלת מקנאה.

מי שמתקשה להריח את הקטורת, ומי שמתקשה לטעום אחדות, סובל מתסמינים של קורונה. ניקח את פה הערבה ונכסה אותו. נחבוט את הערבה ונזכור שפגמנו בפה ובאף. ניקח את עֵין ההדס ונלמד ממנה מהי עין טובה. לב של אתרוג מלמד איך להפעיל פה ועין, כדי שלולב של חיים יזקוף ויְישר עמוד שדרה, לחיים שיש בהם אהבה ואחוה אחדות והתעלות.