במה למלא את הכוס ועל מה הייתה ההפגנה?

לפני כ-200 שנים החל תהליך ההתעוררות של עם ישראל מרבצו במשך 2000 שנות גלות.

התחיל תהליך שיבת העם לארצו, יהודים מרחבי העולם החלו לחזור למולדתם ולהקים מחדש את האומה הישראלית במקומה הטבעי.

לאחר מכן, כאשר היגיע הזמן הנכון, קמה מדינת ישראל אשר בה אנו רואים ראשית צמיחת גאולתנו כזכור.

מדוע המדינה הינה ראשית הצמיחה ?

כיון שייעודו של עם ישראל – כפי שמובא ומופיע בספרים, ונוסח באופן מסודר ומזוקק ע"י הרב קוק זצ"ל, אינו להיות רק אוסף של יחידים החיים חיי תורה ומצוות אלא לחיות כעם וכקיבוץ בארץ ישראל, על פי דבר ה'.
(הרי לפני כמה מאות שנים רוב רובו של עם ישראל שמר תורה ומצוות, תופעת החילוניות לא הייתה קיימת, ובכל זאת התיקון טרם הושלם, כיון שחסרה קומה נוספת) .

דהיינו מדינה יהודית החיה ומתנהלת על פי הציווי האלוקי, ע"י עם החי במדינה מודרנית ומתוקנת (ולא רק שאין סתירה אלא כך צריכים להיות הדברים לכתחילה), שכאמור מייצגת את העניין האלוקי בעולם.

כמובן שתהליך זה בהמשכו העתידי אמור להשפיע על העולם כולו – לתקן עולם במלכות שד"י – ולהביא את כלל האנושות להכרה במלכות ה' בעולם.

איך כל זה קשור להפגנה ולתהליכים העוברים עלינו בימים אלו?

עד היום  ובתחילת הדרך התהליך כלל בעיקר את הקמת התשתית – או במילים אחרות בנינו את הכוס המפוארת הנקראת מדינת ישראל.

והכוס אכן מפוארת, חזקה, מפותחת ונוצצת וממתינה בקוצר רוח לכך שימלאו אותה במשקה.

וכעת (כמו כל דבר זהו תהליך) הגענו במידה מסוימת לנקודת השיא –במה ממלאים את הכוס המפוארת אותה יצרנו ?

מה יהיה המשקה אותו תכיל הכוס ?

תהליכי המשפטיזציה אותם אנו חווים בשנים האחרונות הינם חלק ממאבק ערכי, תרבותי ותוכני על דמותה של מדינת ישראל (הכוס) .

כידוע מספרי היהדות, ככל שאנו מתקרבים לסיומו של תהליך תיקון העולם, מתקיימים עוד ועוד ברורים וליבונים לגבי נושאים שונים, הן פנימה בתוך האומה הישראלית והן בחוץ – ע"י העולם כולו.

כיצד צריכה להראות משפחה ?
כיצד צריכה להראות שבת במדינה יהודית ומודרנית ?
איש, אישה פמיניזם ?
הזכות להיות נוכח בהופעה נפרדת מתוך שמירה על כללי הצניעות ?
מהי מערכת הערכים המנחה את פעילות הצבא ?
מהו היחס למיעוטים ?
כיצד מתייחסים לאויב ?
מיהו אויב ?

ועוד ועוד ועוד...

כל אלו הינם נושאים ערכיים ומוסריים ממדרגה ראשונה ויש לבררם באופן עמוק ופנימי בין חלקי העם השונים.

לו היינו חיים בעולם אידאלי, הבחירות ככלי פוליטי היו צריכים להוות את נקודת השיא של ברורים אלו ע"י ייצוג חלקי העם השונים ותפיסותיהם במערכת הערכים שהוזכרה.

זוהי הזירה בה יש לקיים דיונים אלו, זוהי הזירה בה ניתן לנסות ולאחד בין חלקי העם סביב ערכים מוסכמים המתבררים בימים אלו.

אולם כאשר מערכת המשפט - בג"צ על מהפכותיו, פרקליטות המדינה, מערך היעוץ המשפטי – ועוד גופים משפטיים כאלו ואחרים וכן עולם התשקורת מבינים את תפקידם באופן לא נכון ומעוות (והשלטון הנבחר מאפשר זאת), נוצר מצב בו כל מערך הברורים הערכיים הללו, מקבל פרספקטיבה ונקודת מבט של "החור של הגרוש" המשפטי.

במקום שהעם ע"י נציגיו הנבחרים, תוך כדי דיון על אותם נושאים ערכיים, יברר ויכריע, נוצר מצב בו שכבת פקידים משפטיים מוכשרים, מנסה להכריע נושאים ערכיים ומוסריים בכלים משפטיים שאינם מתאימים לכך, ושאף אחד לא קיבל המנדט להכריע בהם ע"י כלים אלו.

בקיצור – מנסים לקבוע באיזה משקה נמלא את הכוס המפוארת מבלי לשתף את כלל חלקי העם להם יש התוקף, הזכות והחובה המוסרית והערכית להחליט בעניינים אלו.

כמובן שמציאות זו קיימת מתוך הבנה שבאופן טבעי ואמוני, רובו של העם אכן דוגל בערכים הנכונים והשורשיים שהובילו את עם ישראל לאורך השנים, ומשום כך מנסים להעביר את ההכרעה בעניינים אלו למגרש קטן יותר.
המגרש המשפטי. שם אין ייצוג לכלל האומה וממילא ניתן לקבוע שם דברים בכלים שהרוב אינו שותף להם.

ולכן ההפגנה שהתקיימה, אינה קשורה כלל לבנימין נתניהו (שאיני מחסידיו הגדולים מצד אחד ומן הצד השני הוא בהחלט ראש ממשלה טוב שבראיה אסטרטגית עשה, עושה ויתכן אף יעשה הרבה טוב למען המדינה וערכיה).

ההפגנה קשורה להבנה שהגענו לנקודה בה צריך להכריע באיזה תוכן ממלאים את הכוס, ולכך שישנה אליטה משפטית ותקשורתית המתעקשת להכריע לכולנו ולחנך את כולנו מחדש, על פי אותם ערכים שהם חושבים אותם לנכונים, וכל זאת כאמור מבלי שיבחרו ומבלי שייצגו את הלב הפועם של כלל חלקי האומה הישראלית.

זו ורק זו הסיבה בגללה הגעתי להפגנה (השקעתי בכך כ-4 שעות יקרות).

זו גם הסיבה, אני מניח, שהרב טאו (להבדיל כמובן ממני הקטן) יצא לרחובה של עיר בניגוד למנהגו, והשתתף בהפגנה. מן הסתם גם הוא כנראה לא הצביע לבנימין נתניהו, ונוכחותו יוצאת הדופן הייתה מתוך ההבנה של הצומת החשובה בה אנו נמצאים.

כמובן שגם תחושת העוול, הבסיסית המתעוררת אצל כל אדם הגון כאשר הוא רואה ומנתח את הסלקטיביות בהתנהגות של המערכת המשפטית.
אולם התנהגות זו אינה חדשה כאמור, וקיימת לאורך שנים (ראו הסעיפים הדרקוניים אותם השיתו על כל מי שהעז למחות נגד ההתנתקות למשל, וכן היחס לכל מי שקורא תיגר מחשבתי על איך צריכה להראות דמותה של המדינה, להב"ה, נוער הגבעות ועוד ועוד).

אולם כפי שניתחנו – הנקודה המרכזית היא התחושה שמנסים להכריע מאבקים ערכיים שטוב וראוי להם שיתבררו במסגרת דיונים ציבוריים עמוקים ולא שטחיים, בכלים משפטיים טכניים המופעלים ע"י שכבת פקידים שלא נבחרה ע"י אף אחד.

ולכן ולאור כל האמור – ראוי היה (וכמובן שאנו נמצאים בתחילת הדרך) וראוי לעתיד שכל אדם השותף לתחושה זו, ובוודאי הציבור המכונה הציונות הדתית (על שלל אגפיה) , ייקח חלק במאבק זה מתוך הבנה שזהו השורש האמתי והמהותי של המאבק בעיצומו אנו מצויים.

כמובן שניתן לטעון – הרי כל אותם אלפים שהשתתפו ודאי לא התכוונו ולא חשבו כלל על אותם תהליכים שניסינו להציג במאמר זה ואם כך למה שנטרח כביכול להתחבר להמון המונע ע"י מחשבות ורגשות אחרים ?

ועל כך התשובה היא – שכולם הינם חלק מתוך תהליך אלוקי המוביל את עולמינו וחיינו ואנו משתתפים בו גם מבלי להיות מודעים לכלל ההיבטים הטמונים בתוכו.

בדיוק כפי שבן גוריון, והרצל היו חלק מתוך תהליך אלוקי עצום, נשגב ומתוכנן, מבלי שהיו מודעים לכך ואם היו נשאלים על החיבור בין מעשיהם לבין תהליך אלוקי, מן הסתם היו כופרים בכל קשר לעניין.

ובכל זאת ואף על פי כן הם היו חלק משליחי ה' להובלת התהליכים הללו.

בנוסף, אותם אלפים הם הם המייצגים את כלל שכבות העם, הבריאות ברוחן והקרובות מבחינת השקפתן לערכי התורה הישרים הצריכים להוביל את חזונה של המדינה היהודית.

טענה נוספת המושמעת–האוטובוס העומד להתדרדר לתהום, תחת דגל משפטי הקובע מה נכון ומה לא, הונהג בשנים האחרונות ע"י לא אחר מבנימין נתניהו, אחד הסובלים המרכזיים מהשיטה המעוותת, אותה יכול היה לשנות או לפחות להתחיל בתהליכי שינוי לאורך שנות הנהגתו. וכיון שלא עשה כלום לשינוי המצב, שיאכל את התבשיל שהוא עצמו הקדיח!

כמובן שזוהי טענה ילדותית ביותר אם מבינים את המהות האמיתית של התהליכים המתרחשים.

לא יתכן שלא ננסה לפחות לעצור את דהירת האוטובוס שכולנו נמצאים בתוכו מליפול לאותה תהום, גם אם הנהג (האחראי על המצב) ינצל גם הוא.

לסיכום – יש להתבונן בעיניים תורניות, פקוחות ועמוקות על התהליכים העוברים עלינו ולהצטרף – כל אחד על פי כוחו, כישוריו ויכולותיו לשלבי תיקון העולם בפניהם אנו ניצבים.

אל לנו לעמוד מנגד – בואו נהיה שותפים פעילים בבחירת המשקה אותו נמלא בכוס המפוארת שיצרנו בעזרת ה' בדורות האחרונים.
אנו נעשה השתדלותנו, וה' הטוב יסייע ויעזור לעמו ישראל, ברחמים.