השנים האחרונות היו סוערות במיוחד כאשר אחרי קורונה הגיע משבר הרפורמה המשפטית ולאחריה או בעיצומה התרחש אסון שבעה באוקטובר שבעקבותיו מלחמה הנמשכת עד עצם היום הזה ואחריתה מי ישורנה. לאחר כמה מערכות בחירות מחוץ לסדר הרגיל נבחרה ממשלת ימין ולכל אורך חייה, מזה כשנתיים, מתגלה ביתר שאת עד כמה זו מוגבלת ביכולתה למשול, הכל בשל קיומה של "מדינת העומק" (בלעז – דיפ סטייט) בה מנגנונים פקידותיים ואחרים שולטים במדינה (מאחורי הקלעים ובאופן חשאי) ולא הממשלה הנבחרת.
אם לדייק, הריני מאמץ את אבחנתו של דוקטור מוטי קידר לפיה בישראל אין "מאחורי הקלעים" ואין חשאיות. כאן המנגנונים הפקידותיים ואחרים שולטים בפועל ביד רמה תוך שהם עושים זאת בגלוי ובהתרסה, באופן לעומתי וכוחני, אגב איום על נבחרי ציבור, חברי ממשלה ונושאי תפקידים – כל אימת שאלה אינם מצייתים לסדר היום הפוליטי/בטחוני/משפטי/כלכלי אותו מעוניינים המנגנונים הללו לשמר ולקדם.
במשטר תקין, בוודאי בכזה המתקרא דמוקרטי, ישנה הפרדה ברורה בין שלוש הרשויות – המחוקקת, המבצעת והשופטת, זה תוך כבוד הדדי ושמירה על גבולות גזרה מוסכמים וברורים. במדינתנו, בדומה לכמה מדינות במערב ובראשן ארצות הברית, מהווה ה-דיפ סטייט גורם משפיע, עד כדי הכרעה בסוגיות רבות ומרכזיות, תוך רמיסת העיקרון הדמוקרטי הבסיסי על פיו העם הוא הריבון, נבחריו מחוקקים את החוקים והגוף המבצע הוא זה הממונה על קביעת המדיניות ויישומה.
קולמוסים רבים נשפכו על תיאור מצב העניינים בארצנו, על חוסר המשילות, על שלטון הפקידים, על כוחם הבלתי מוגבל של היועצים המשפטיים, על עריצות הבג"צ ועל השחיתות הפושה במערכת המשפט ולא רק. כך אנו מוצאים את עצמנו עם ידיים כבולות, מתוסכלים וכואבים כאשר החונטה השלטת אותה איש לא בחר, עושה בנו פעם אחר פעם כרצונה.
במונח חונטה עשיתי שימוש בכתובים לראשונה לפני כעשרים שנה. באותם ימים נחשב המונח כלא לגיטימי, קיצוני ומתלהם. זכור לי בכאב ובתסכול שמאמרי דעה מנומקים בהם פירטתי את מהות החונטה, החברים בה ואופן פעולתה – נפסלו על ידי עורכים שסירבו להכיר במציאות אותה תיארתי ואינני פוסל שאף היה בלבם חשש לבטא באופן חופשי את המילה. היום הכל עושים שימוש במונח עליו חזרתי שוב ושוב עד אשר הפך ללגיטימי.
העוקבים אחר הנעשה במדינתנו בוודאי ערים לכבילת ידי הממשלה על ידי היועצים המשפטיים, להתערבות גסה ושערורייתית של בג"צ בעניינים לא לו, לפסילת חוקים על ידי אותו הבג"צ, להתעלמות השופטים מהחוק ועשיית דין לעצמם ובאופן לא חוקי (ראו מינוי עמית ל"נשיא העליון" לאחרונה), לאכיפה לא שוויונית, למעצרים שרירותיים , לתפירת תיקים ועוד ועוד...
ובכן, לדעת רבים ואנכי בכללם, הגיעה העת לשבור את הכלים ולסרב להמשיך בכניעה מביישת ורופסת בפני החונטה השלטת, זו המניעה תהליכים בהם היא חפצה מחד והמונעת כאלה בהם אינה רוצה מאידך.
כיצד עושים זאת ? סנוניות ראשונות כבר צצו בשטח, ככל הנראה בעקבות הכוחנות השחצנית בה נוהגים החברים בחונטה, כוחנות שהגדישה את הסאה המלאה ממילא מזה שנים. חברת הכנסת טלי גוטליב מסרבת למלא אחר הוראת הרועצת המשפטית להתייצב לחקירה במשטרה תוך טענה נכונה לגמרי לפיה היא נהנית מחסינות מהותית ולא ניתן לזמנה לחקירה הנדונה. חבר הכנסת אלמוג כהן נוהג באופן דומה ומודיע ברבים כי רק מאסרו באזיקים יביא אותו להיחקר. השר יריב לוין החרים את המחטף המביש והלא חוקי בה בחרו חברי החונטה שכינסו עצמם בניגוד לחוק ולא הופיע במעמד המחפיר, כך נהגו גם שומרי חוק נוספים החברים בוועדה לבחירת שופטים.
השר לוין אף הודיע כי אינו מכיר במינוי, כי לא ישתף פעולה עם עמית ובוודאי שלא ישתתף ב"טכס ההכתרה" העתיד להתקיים על ידי חברי החונטה המתעלמים מהחוק ומערכי המשטר הדמוקרטי. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע שלא יהיה נוכח.
בעניינים נוספים מתחילים חברי כנסת לפעול באופן עצמאי יותר, גם כאשר הם יודעים כי חוקים אותם הם יוזמים, כמו גם מהלכים שלטוניים אחרים, "יסוכלו" (בניגוד לכל דין) על ידי "בית המשפט הגבוה לצדק". זו ההזדמנות להדגיש כי אין מונח יותר מסולף מזה האחרון שהרי המוסד הזה עשוי מקשה אחת מחברים הומוגניים להחריד שרובם ככולם בעלי אותה השקפת עולם, ליהוק החברים בו מושחת ונגוע בשיקולים זרים למשפט, חבר מביא חבר ונפוטיזם וניגודי עניינים הם לחם חוק במערכת כולה. אשר ל"צדק" אותו הם מתיימרים להנהיג – כל כולו לפי השקפת עולם ליברלית, פרוגרסיבית, אנטי יהודית ופוסט ציונית , עד כדי העמדת עצמם לרשות אויבי ישראל ופעילות ממשית לחיזוק אלה האחרונים ולשמירה על "זכויותיהם"....
וכל זה בלי שנפרט מדי על פועלה השערורייתי של הרועצת המשפטית לממשלה לגביה דומה שכל מהותה לשים רגל מכשילה לכל מהלך, לכל מינוי, לכל מעשה שלטוני של ממשלת הימין.
בתקופה בה היה ניסיון לייצר רפורמה משפטית ארגנו גופים התומכים בחונטה הפגנות רבות משתתפים, קראו למרי אזרחי, עודדו סרבנות בצה"ל ובפועל איימו על ביטחון המדינה ועל שלמות החברה כמו גם על חברי כנסת וחברים בממשלה. את המהלכים מימנו אישים וגופים עתירי ממון (חלקם מחו"ל) הרוצים בקיום ה"דיפ סטייט" ובהמשך שלטון החונטה כדי לקיים בארצנו סדר יום שנועד לאיין את המדינה מיהדותה ולהפכה בפועל ממדינת היהודים למדינת כל אזרחיה. ה"תקשורת" ה"ישראלית" סייעה להוביל את המהלך הכוחני ששם לאל את ניסיונות נבחרי העם לבצע את השינויים הכל כך נדרשים בכדי להשיב, סוף סוף, את המדינה ואת השלטון לידי העם. אני אוהב לצטט בהקשר זה את אמירתו של משה פייגלין שאמר שאם יש משהו שהוא למד בעקבות האירועים בתקופה זו, הרי זה עד כמה קל להפוך אנשים אינטליגנטיים לאספסוף.
ואכן ראינו כיצד הרבה בני אדם שוטפים את הרחובות כשבפיהם הקריאה ד מ ו ק ר ט י ה בעוד שבפועל הם פועלים בעד היפוכה. כן ראינו עשרות "כלכלנים" מנבאים חורבן כלכלי בעקבות "ההפיכה המשטרית", פרופסורים "מלומדים" מתריעים בפני דיקטטורה קרבה ועוד הדוגמאות רבו. כל אלה כאחד היו אידיוטיים שימושיים למהדרין בידי אותה חונטה כוחנית שזיהתה (זיהוי מדויק !!) כי השלטון ללא מצרים בו היא אוחזת מאז קום המדינה מצוי בסכנה מוחשית, עד כדי לקיחתו מידיה והעברתו לעם.
אם חפצי שינוי אנחנו ובאם אנו רוצים להבטיח המשך קיומה של מדינה יהודית ככזו – הרי שעלינו לפרוק עול החונטה מעלינו, "להמרות" צווים והוראות מבית היוצר שלה, לאייש מחדש עמדות מפתח בפקידות, במערכת המשפט ואף בגופי הביטחון, באופן שכולם יהיו נאמנים למדינה היהודית, לעם היהודי היושב בציון לערכיו ולתורתו, וכן - גם למשטר הדמוקרטי על פיו הריבון הוא העם.
