השאלה המורכבת ביותר שהייתה לי במלחמה

הרבה שאלות מורכבות וקשות נשאלתי במלחמה הזו. השאלה המורכבת מכולן נשאלה על ידי קצין במערך הלוחם שנתבקש לקבל על עצמו פיקוד על יחידה שמצילה חיים. הוא מוכן למלא כל משימה חשובה. אשתו והילדים מבינים את החשיבות וגם הם מוכנים שימלא את התפקיד למרות שהוא היה כמה חודשים בלחימה מתמשכת. 

הבעיה הייתה בכך שכדי למלא את התפקיד החשוב שהציעו לו הוא צריך להיות בנמר ביחד עם רופאה וחובשת 24 שעות ביממה. רוב הזמן הם נעו במקומות מאוד מסוכנים כשאי אפשר לצאת מתוך הנמר, בוודאי לא לישון מחוץ לו. לא להתלבש מחוץ לו, וזו בעיה קשה מאוד. 

אני יודע שיש כאלה שיש להם תשובה קלה. לי לא הייתה תשובה כלל. מצד אחד זו חובה עליונה להציל חיים. הוא יודע ורוצה להציל חיים, והצבא ממש מפציר בו לקבל את התפקיד החיוני הזה. מצד שני לקבל את התפקיד הזה זה לוותר על ערכים, וויתור על ערכים פוגע בלחימה. 

הוא ראה את הרופאה והחובשת, נשים שמוסרות את נפשן למען עם ישראל. חיות בתנאים קשים ובסכנת נפשות במשך חודשים. מתנדבות, רחוקות מהבית ומהילדים שלהן. העיקר בשבילן הוא להציל חיים ולתרום למאמץ המלחמתי של כולנו. הוא לא רואה את עצמו חי איתן בחודשים הבאים בצפיפות בתוך תא שטח כל כך קטן. 

המפקדים שלו לוחצים מאוד, כבר כמה שבועות התפקיד הזה לא מאויש. הם לא מוצאים מישהו אחר שימלא את התפקיד החשוב הזה. המפקדים האחרים שהיו בתפקיד הזה פרשו ממנו בגלל הסיבה הזאת או בגלל סיבות אחרות. בסופו של דבר אין מי שממלא את התפקיד החשוב הזה כעת. 

אמרתי לו תעשה תנאי למפקדים שאתה מוכן להתגייס לתפקיד ובלבד שזה לא יהיה בעירוב כזה צפוף. אם חשוב להם שתהיה בתפקיד הזה, שיתאמצו. אם הם דורשים ממך ומאשתך מאמץ, שישקיעו ויצוותו אותך לנמר שיש בו חיילים ולא חיילות. אותו קצין אמר לי שהוא כבר שם את התנאי הזה לפני כמה שבועות. אבל הם לא יכולים לעשות את ההחלפה הזו, יש להם הוראות מגדריות מלמעלה. הוא שואל אותי כעת מה לעשות. האם לקבל את התפקיד הזה, או לא?

שאלתי אותו מה תאמר אשתו אם היא תדע שהוא נמצא עם שתי נשים אחרות בתוך הנמר. הוא הזדעזע. הוא אמר לי שאשתו מפחדת כל הזמן מהסכנות החיים ומתגברת כמו כל הנשים. אם היא תדע שבן הזוג שלה ישן בצפיפות עם נשים שישנות ומתלבשות לידו, יהיה לה קשה שבעתיים, וזה ממש לא מגיע לה. 

לא סיפרתי לו על מפקדים אחרים שהיו באותו מצב, שמתוך אחריות הציבורית, ובלב חצוי, קיבלו על עצמם תפקיד כזה או אחר בצפיפות ובתערובת עם נשים. ואחרי זמן, השאלות שבאו לשאול אותי היו שאלות קשות יותר. זו לא רק השהות האינטנסיבית, זו גם השותפות במשימה, אחוות הלוחמים וקרבת הדעת הגדולה שנוצרת בסיטואציות כאלו פוגעת בזוגיות המקודשת שלהם, וכעת הם צריכים לשקם גם את הזוגיות שנפגעה קשה. 

הבעיה הגדולה היא לא עם הקצינים והקצינות שבאו להציל חיים במסירות נפש. הבעיה היא עם המפקדים בעלי האג'נדות שיושבים בקריה בתל אביב, אלה שישנו על האף בשמחת תורה וממשיכים להנחית פקודות מגדריות שמסכנות חיים. כנראה שהם עדיין לא מבינים כי צה"ל נועד להילחם ולנצח ולא לקדם אג'נדות פרוגרסיביות למיניהן. 

מישהו צריך לומר להם,  אל תחלישו את צה"ל. אל תנסו לחנך את החיילים הדתיים מחדש. אל תנסו לחנך אף אחד מחדש, אף אחד לא מינה אתכם לחנך אחרים ואין לכם שום זכות מוסרית לכך. תזכרו שהמחסום הכי גדול שעומד בפני הציבור החרדי הוא הניסיון שלכם לחנך אנשים מחדש. (אולי אתם רוצים לחסום את הדתיים והחרדים?). מישהו חייב לנער את הפיקוד הבכיר של צה"ל, שמקדם בשעה זו עוד ועוד תערובת שמרחיקה מפקדים טובים מצה"ל. שלא מאפשרת לחיילים קרביים טובים להמשיך ולהתנדב. שלא מאפשרת לצה"ל להפיק את כל כוחותיו. 

מישהו גם צריך לומר לבנות שרוצות להתגייס ולתרום אל תתנו לפרוגרסיבים הללו לחנך אתכם. אל תתנו להם להסליל לכן את החיים. תשימו לב שבלי משים חיילות בעלות מוטיבציה חיובית עלולות להרחיק לוחמים שכל כך נחוצים לצה"ל. החיילות לא רואות את הנזק, אבל הוא נעשה וראיתי אותו יותר מידי פעמים. 

יש לכן דברים הרבה יותר חשובים לעשות. אנחנו עם הנצח ומישהו צריך לקחת אחריות על העתיד. מישהו צריך לקחת אחריות על הדור הבא של עם ישראל. להעניק לו חיים בריאים, ערכים בריאים, אהבת אחים, אהבת תורה. אהבת העם והארץ. ערכים שמבטיחים את העתיד של עם ישראל, וזה תפקיד שחשוב הרבה יותר משירות צבאי.