בפרשתנו נלקחת יהודיה בשבי:
(במדבר כ"א א') "וישמע הכנעני מלך ערד.. כי בא ישראל דרך האתרים,וילחם בישראל וישב ממנו שבי"
אחרי 39 שנה במדבר לקראת הכניסה לארץ כזה אסון.
יתכן ואנשים מסויימים [גם מבני דורנו] היו מתייאשים מהסיטואציה
אולי אפילו היו אומרים "נתנה ראש ונשובה מצרימה"
אך תגובת ישראל [שבהחלט מתאימה לרבים מבני דורנו:] היא כזאת:
"וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם.. תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם"
כלומר: בני ישראל נודרים נדר שהם מקדישים את השלל לכבוד ה' [מתחזקים באמונה!]
ושהם מחרימים כלומר הורגים את כל יושבי הערים הנ"ל [טוטאליות קטלנית נגד האויב!]
וכשכך ניגשים למלחמה מנצחים ובגדול:
"וישמע ה' בקול ישראל, ויתן את הכנעני ויחרם אתהם (רש"י: בהריגה) ואת עריהם (רש"י: חרמי גבוה)
ויקרא שם המקום חרמה"
המסר לימינו ברור.
עלינו לחסל את אויבנו עם כל העצמה, ועם כל הנשמה.
כך נפדה את החטופים. וכך ננצח.
יהי רצון שנזכה למנהיגי אמת שבהשראת התורה ילחמו בכל הכח, וביחד ננצח.
