בכל שנה ושנה יורד אור עליון ומיוחד שלא היה אף פעם בעולם. השנה החדשה קוראת לנו לגלות את האור שלה. מה לשנת תשפ"ה ולכרם שהקב"ה דואג להשקיע ולטפח?
מלחמה קרקעית ואוירית בלבנון ובעזה, טילים שורקים מאיראן ומתימן, עד שאפשר לשקוע בחוסר המנוחה שהמלחמה הזו מכניסה אותנו. אך אפשר גם להתבונן בשנה החדשה הבאה לפתחנו, אליה אנו נכנסים, מהו הדבר החדש שהיא מביאה איתה? איזה אור מיוחד אנו יכולים להאיר בעולם הזה בתוך כל הכאוס?
בכל שנה בראש השנה, יורד אור עליון שלא האיר עוד אף פעם בעולם, אור שיכול להביא איתו רק טוב. העובדה שגם השנה הזו מגיעה אלינו עם האור המיוחד שלה, מעידה שיכול להיות יותר טוב, על אף כל מה שעברנו בהיסטוריה, בעליות ובירידות. איננו יודעים מה צופנת לנו שנת תשפ"ה, אך מה יכול להיות בכל זאת מיוחד בשנה הזו?
אחת התופעות בהן האור החדש שיורד השנה נרמז, היא בערך של השנה - תשפ"ה (לפרט קטן). הערך המספרי של תשפ"ה = 785. כשמתבוננים לפי הערך המספרי אפשר לראות שאנו תמיד בעליה, כי המספרים רק עולים.
אחד הביטויים המיוחדים המופיעים בתנ"ך השווה לערך המספרי של תשפ"ה, הוא "כרם הוי' צ-באות", תעשו חשבון. את אותו הכרם מתאר ישעיהו הנביא בפתיחת ספרו: "כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן". בעל הכרם-הכורם מטפח את הכרם, מנקש הקוצים, מוציא האבנים, גודר את הכרם ומניח עליו שומר, ואפילו יקב חצב לידו, הכל בכדי ליפות את הכרם. אך מה קרה? בעל הכרם קיווה כי הכרם שבו כל כך השקיע יצמיח לו ענבים טובים ומשובחים, אך במקומם יצאו לו ענבים "באושים" ורקובים.
והמשל הוא כך: "כִּי כֶרֶם הוי' צְבָאוֹת - בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ יְהוּדָה - נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו, וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה". הכרם הוא עם ישראל עימו הוא משתעשע, ממנו הוא נהנה, הוא צופה לנו את הכי טוב, אך אנו מאכזבים אותו. הוא קיווה שנעשה 'משפט' צדק בארץ שלנו אך במקום זה יוצא לנו 'משפח' [ספחת, נגע צרעת, חולי]. כמו כן, ה' קיווה שנעשה 'צדקה' בארץ ישראל אחד עם השני, אך במקום זה עשקנו ומתוך העושק והגזל יצאה בשוק 'צעקה'.
משפט וצדקה הולכים ביחד בתנ"ך. כך למשל גילוי החיבה של הקב"ה לאברהם אבינו: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ הוי' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". מה נותן לנו הדימוי של עם ישראל לכרם, על מנת לעשות כאן בארץ "צדקה ומשפט", הרי לפי מה שאמר ה' לאברהם - זה בדם שלנו?!
הראשון בתנ"ך שנטע כרם הוא נח: "וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם". שואלים, האם הוא הראשון שגילה את עצי הגפן ואת התפוקה שלהם? לא, אך הוא היה הראשון שנטע כמה עצי גפן יחד שיהוו כרם. כרם הוא קבוצה של לפחות חמישה עצי גפן הקרובות אחת לשניה.
המיוחד בכרם הוא האחדות שבו, חמש גפנים יחד הן כבר אגודה. לכך אנו מתפללים ומייחלים בימים הנוראים: "וְיֵעָשּׂו כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם". עד שהגיע נח, נטעו כולם גפנים בודדות והפיקו מהן ענבים לאכילה. אך כשהגיע נח ונטע כרם, אגודה של עצי גפן, הצליח להפיק ממנו יין. לצערנו התוצאה בכרמו של נח לא היתה טובה והתפוקה שלו היתה יין המשכר, אך התפוקה שאנו רוצים להוציא מהכרם שלנו היא יין המשמח. הכרם שלנו יהיה מוצא 'חן'! (נצליח להפוך את 'נח' ולהוציאו מהשכרות, שיחזור להיות "ונח מצא חן").
אנו יכולים להתאסף יחד ולבנות כאן בארץ ישראל דבר מדהים עם יכולות-על. כמה צריך להודות על כך לבעל הכרם! אך לבסוף יצאו ענבים "באושים", היין היה משכר ומסחרר. הלב לא נפתח לגמרי. יש לנו ההזדמנות בראש השנה להתבונן במשפט המופלא הזה, לקוות ולהתפלל מעומק הלב: "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". כל יהודי, אבל כל יהודי! הוא אשכול משובח וטעים בכרמו של הקב"ה, בעזרת ה' שנתאגד יחד לאגודה אמיצה אחת. יאללה, יש לנו שנה שלמה לעבוד על זה...
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה, מתוקה ועסיסית!
