ציוֹן היא מן המושגים החשובים והמשמעותיים ביותר בתנ"ך. היא מוזכרת בו למעלה מ־150 פעמים, רובן בספר תהילים ובנבואות הנביאים. פעמים ציון היא ארץ ישראל כולה, פעמים היא עם ישראל ופעמים היא ירושלים, אך המשמעות הרווחת ביותר של המילה ציון במקרא היא הר בית ובית המקדש.
נדמיין רגע אדם שלמד תנ"ך בחייו אך מעולם לא שמע על ההיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה. לו הגיעה לאוזני אדם כזה המילה "ציונות" היה ללא ספק מגיע למסקנה המתבקשת כי מדובר בתנועה השואפת להחזיר את היהודים לציון, דהיינו לארץ ישראל, לירושלים ולבית המקדש. גם ברור היה לו שברגע שהציונות תצליח להשיב את הריבונות היהודית על הר הבית ודאי תשקיע את מאמציה בבניית בית המקדש ובהשבת עבודת המקדש לתיקונה.
ונניח שאדם זה גם נוהג להתפלל ו מתוך סידור. לאחר הארוחה הוא מבקש מה' שירחם "על ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך", ובבוקר, בצהריים ובערב הוא מתפלל" ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה ה', המחזיר שכינתו לציון".
לא, לאותו פלוני אלמוני לא היה שום צל של ספק: תנועה הנקראת על שם המילה "ציון" היא תנועה השואפת לבנות את בית המקדש ולהפוך אותו שוב למוקד הגילוי האלוקי בעולם.
בה' באייר תש"ח התגשם חלקו הראשון של החזון הציוני. צאצאיהם של בני ישראל הכריזו על הקמתה של מדינת ישראל בארץ ישראל.
ב־6 ביוני 1967 התגשם חלקו השני של החזון. חיילי צה"ל כבשו את העיר העתיקה ומח"ט הצנחנים מוטה גור הכריז בקשר את ההכרזה המופלאה: "הר הבית בידינו"! בראש כיפת הסלע, בערך 15 מטר מעל מקום "אבן השתייה", הציב חייל אלמוני דגל ישראל. זהו המקום שבו עמד ארון הברית. קודש הקודשים של בית המקדש. סוף סוף חזר להתנוסס דגלו של העם היהודי מעל ציון.
אבל לא חלפה יממה ושר הביטחון משה דיין מסר את השליטה בהר הבית להקדש המוסלמי, "הווקף" בחסות ממלכת ירדן, אותה מדינה שבדיוק ניצחנו במלחמה. למה דיין עשה זאת? הנימוק במילותיו שלו לאותה החלטה גורלית היה: "מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה?"
מוקדם יותר באותו יום השקיף דיין על הר הבית מהר הזיתים. כשראה את הדגל המתנפנף מעל כיפת הסלע דרש להוריד אותו מיד.
אני אסיר תודה לדיין ולשאר אנשי דורו על חלקם בבניין המדינה ובהשבת העם היהודי לארץ אבותיו, גם אם הם עצמם התנכרו למסורות אבותיהם. אולם כעת הגיע זמנה של ציונות דור 2.0, ציונות שמחוברת לציון.
כשמדברים על בית המקדש צריך קודם כל להבין את משמעותו. בניגוד למה שמקובל לחשוב, בית המקדש הוא לא רק מקום פולחן. בית המקדש, כשמו כן הוא, הוא קודם כל בית, ובית, בניגוד לאתר פולחן ציבורי, הוא מרחב פרטי, מקום של קשר וקרבה. בית הוא מקום שבו אישה ואישה חיים יחד, מביאים ילדים לעולם ומגדלים את משפחתם. בית המקדש אינו נבדל משאר הבתים. זהו מקום של קשר קדוש וקרוב בין אדם לאלוהיו, קשר שנועד לבנות מתוך עולמנו המסוכסך משפחת עמים אחת.
"חדר המיטות" של בית המקדש היה קודש הקודשים, מקומו של ארון הברית, הברית הקדושה והנצחית בין ישראל ואלוהיו. מעל הארון עמדו זה מול זה שני כרובי הזהב, נער ונערה על פי חז"ל, ובתוך הרווח שביניהם התגלתה השכינה.
כשאנו מתפללים על בית המקדש אנחנו לא מתפללים רק על הבניין החומרי. אנחנו מתפללים לחיזוק ולהתחדשות של האהבה בין ריבון העולמים וברואיו. אנחנו מתפללים ששכינתו, כלומר הגילוי האלוקי במציאות, תשוב אלינו. אנחנו מתפללים כי אורה של ציון יקרין על כל רחבי תבל, יחבר כל אדם לאלוקיו ולעצמו וידריך את האנושות לחיים ללא עוני ומלחמות.
העולם כולו רוצה באהבה ובחיבור של ציון, ועל העם היהודי הושמה האחריות להגשים את החזון. הגדלת הגילוי האלוקי בעולם היא משימה המוטלת על כתפינו. העולם מחכה שנשיב את ציון אל הציונות.
בפי מתנגדי הציונות (המכונים "פלסטינים") מכונה טבח שמיני עצרת בשם "מבול אל אקצא". חיילים ששהו ברצועת עזה במלחמה שבים ומספרים כי לא ראו בית ללא תמונות או כרזות של הר הבית. אף שרבים מהם הופתעו מכך האמת היא שאלו חדשות ישנות. כבר עשורים רבים שה"פלסטיניוּת" מבקשת להעלים את הציונות מן המפה, וכיפת הסלע מעטרת את סמליהם של מוסדות פלסטיניים רבים, למשל "גדודי חללי אל אקצא", ארגון הטרור המרכזי ביהודה ושומרון. האנשים המקדישים את חייהם להשמדתה של מדינת ישראל השכילו להבין מה שרובנו עוד מסרב להבין – סלע קיומה של הציונות נמצא בהר הבית, תחת כיפת הסלע.
בפני הקוראים החפצים להשיב את ציון אל הציונות עומדות אפשרויות רבות. הנה שתי הצעות:
1. להתפלל במלוא הכוונה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים... ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון". בעזרת כוח הדמיון נצייר בעיני רוחנו את בית המקדש עומד שוב על תילו, במלוא תפארתו, מקום תפילה לכל העמים, משכן של קשר ואהבה, מגדלור המפיץ את אור ה' בכל רחבי העולם ומקדם אותנו לקראת ימי המשיח.
2. לעלות להר הבית ולהתפלל בו. בשנתיים האחרונות חל שינוי כביר ביחס של הרשויות לתפילה בהר הבית. נכון לכתיבת שורות אלו העולים להר הבית יכולים להתפלל שם ללא חשש (במניין!) ואף להשתחוות לפני ה' ולשפוך אליו את ליבם בחופשיות.
בציונות דור 1.0 הר הבית נקנה במלחמה. נראה לי שבציונות דור 2.0 הר הבית ישוב לעם ישראל בעזרת שני דברים אחרים: התפילות שלנו והתשוקה העזה של האנושות לציון.
והדור הזה הוא הדור שלנו, ובמילותיו היפות של חנן בן ארי ("דור"):
דור הלך ודור הגיע, דור יושב על המשבר
הדור הזה כולם חיכו לו, ועכשיו הוא מתבגר
דור רוצה לטעום לגעת, להרגיש עמוק בלב
לאכול מעץ הדעת, ובסוף להתאהב
שבט תשפ"ה, לזכרו של הרבי מלובביץ'.
