מכתב לשופט עוזי פוגלמן

לכבוד  

ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון 

האדון עוזי פוגלמן. 

 שלום רב. 

אבקש להתייחס לתשובת אדוני הנכבד לדברי הגברת איריס ברנשטיין. 

אי אפשר להמנע מלפתוח ולומר, שדבריך אדוני, מזלזלים ומצרפים בחוסר רגישות, את הגברת איריס ברנשטיין, אותנו ואת אויבינו האיומים, לקבוצת "האוכלוסיה שחוותה את מוראות המלחמה". הם מניחים שהכאב והצער גורמים לה לומר את הדברים. ומעמידים את אדוני והמערכת המשפטית שבראשה הוא עומד, מחוץ ומעל לכל אותם שהיא קיימת למענם. 

אפשר היה להסתפק בזה ולפתור את הנאמר, כנאמר מתוך חוסר רגישות. שבנסיבות אלה יחשב כמעט גסות רוח והתנשאות. אבל, אדוני מבין שדברי ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, חשובים הם. ויהיה זה חוסר כבוד וחוסר אחריות לגבינו ולגבי מדינתנו, לפתור אותם בתירוצים שכאלה. לכן אדוני השופט נהיה חייבים למחול על כבודנו ולהבהיר לעצמנו, מאיזה "מקום" כפי שנהוג לומר היום, הם נאמרים. מה היא נקודת המבט? מהן הנחות היסוד?   

אדוני טרח להסביר לגברת ול"ציבור", דבר הידוע אפילו לאחרון העבריינים. בודאי למי שמטריח את עצמו לבית המשפט העליון לשם מחאה. והוא ש"מדינת ישראל... היא מדינת חוק" כלומר כפופה למערכת חוקים. ברור לנו שאדוני ידע שהגברת איריס ברנשטיין נמנית עם יודעי עובדה חשובה זו. למה טרח אדוני להסביר? לאן הוא חותר? 

כפיפות לחוק היא לא תמיד דבר קל, כמו שהזכיר כבודו, אבל מקובל. אדוני אולי ידע ושכח שעם ישראל ה"ציבור". הוא עם שמערכת החוקים לה הוא כפוף, קיימת ופועלת כבר 3300 שנים, יותר מכל מערכת חוקים אחרת. כל מעשה לפרטיו מקימה עד שינה, בשדה, בשדה הקרב, בשוק, בבית המדרש בבית ואפילו בבית פנימה. כל מאכל, כל לבוש, כל דיבור, מעבירים בני עמנו מרצון טוב, תחת עינם הפקוחה של באי כח אותה מערכת חוקים מופלאה. ויכול אדוני להניח שהגברת איריס, שנמנית לא רק עם זוכרי כי אם גם עם שומרי אותה מערכת חוקים, תקבל ברצון אפילו שמירת חוק מדינה "אזרחי". שכן גם על זה היא מצווה. אם כך מה מנסה אדוני לחדש לנו? 

גם העובדה ש"מדינת ישראל שומרת על התחייבויות... שלה" היא לא חידוש, מבחינת הגברת איריס ושאר ה"ציבור". עם ישראל לדורותיו שומר על התחייבות, שנתנה כאמור לפני 3300 שנה. כאן אם יורשה לנו כבוד השופט נבקש להזכיר עובדה חשובה. התחייבות זו ניתנה בשמנו ושלא בפנינו על ידי באי כוחנו בדיעבד. אם כי חשוב להזכיר עם מי נכרתה הברית, למי נתנה ההתחייבות ואחרי מה.  

במקרה המדובר לא הסתירו המחייב כורת הברית ושלוחו, את עובדת היות ההתחייבות ניתנת שלא בפני המחויבים. היא נאמרת במפורש. אם קראנו אזי נפגשנו בפסוקים (דברים כט יג' יד' פרשת נצבים)  "ולא אתכם לבדכם, אנכי כרת את הברית ואת האלה הזאת: כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום:" יש פירושים רבים ברמז, בדרש ובסוד לנאמר. אבל פשוטו של מקרא אומר: נכרתה ברית על ידי אבות אבותינו שמחייבת אותנו. אלה שלא עמדו עמם שם באותו היום. ברית שהיא גם אלה, כלומר קללה. עונשים חמורים וקשים יושתו על ראשו של מי שלא יעמוד בברית הזאת. ואין היא כוללת רק איסורים הגיוניים פחות או יותר. אלא היא תפישת עולם, מסוימת ומיוחדת שלימה ומפורטת. שעומדת כבר 3300 שנים כנגד כל תפיסות העולם שפורחות ושוקעות סביבנו. ממצרים דרך הכנענים לסוגיהם האשורים הבבלים היוונים הרומאים אירופה בחשכת ימי הביניים שלה ובלידתה המחודשת, השיטות הפילוסופיות של שלהי המאה ה-19 ותפיסות תיקון העולם של המאה ה-20. אפילו מול הליברליזם המפתה של שנות ה-60 עמדנו.  

אדוני יודע ש"זכות העמידה" הזו, נקנתה בשנות נאמנות עקובות מדם, רוויות עוני והשפלה. אבל ברית היא ברית, התחייבות היא התחייבות. עם ישראל סמך על אבותיו ומחוקקיו ממשה רבנו ועד אחרוני האחרונים, והלך בדרכם. מקבל על עצמו בכל דור ודור, מרצון את ההתחייבות שנתנו אבותיו. 

היו בכל דור ודור כאלה שטענו שהפעם זה אולי שונה. וכדאי לשקול שוב ואולי להתקדם עם שאר האנושות הצועדת אל האופק הטוב המואר באור הקדמה הנאורות וחברותיהן. אבל אנחנו, הישראלים, שזה יהודים שחזרו לארצם, בנים אנחנו ובני בנים לאותם שבחרו לעמוד בהתחייבויות המקוריות שלהם. 

ובכן כבוד השופט רק מלואו של המושג שציינת, "ההתחייבויות הבינלאומיות שלה", מצליח להסביר מדוע טרחת לענות לגברת איריס ברנשטיין. והוא גם הסיבה והמניע לדברי אליך. 

לאור האמור אין אני רשאי להמנע מלהודיעך, להזכירך. שאנחנו, עם הישראלים, איננו פנויים לקחת על עצמנו התחייבויות חדשות ו/או נוספות. ביחוד לא בינלאומיות. ברית כרותה ללאומיותנו עם מוציאנו ממצרים. בל תופר! ובשורשה שלא נהיה בינלאומיים. 

דומה הדבר יותר מכל, לנישואין. אם נקבל על עצמנו התחייבויות אחרות נחטא. לא בביגמיה כי אם בבגידה שאין נוראה ממנה. יהיה זה קצת טיפשי מצדנו להפר את הברית כשהצלחנו, כנזכר לעיל לדחות הצעות אינספור שכאלה, גם כשדחייתנו המנומסת עלתה לנו במחירים כבדים מאוד.  

כאן כדאי אולי שנזכר כולנו, שאין זה מתפקיד המערכת המשפטית לקבל בשמנו התחייבויות. זה רשום אצלכם איפה שהוא בדוק בבקשה. כך שכל ההתחייבויות שקבלתם בשמנו  בטלות והיו כלא היו. 

בנוסף, יסלח לי כבודו אם אומר שזה קצת חובבני למי שהתעסק כל חייו במשפט, ולמערכת כולה, לנסות לקשור בברית חדשה והתחייבויותיה האחרות, את מי שכבר קשור בברית אחרת. וכל זאת בלי ידיעתו. אפילו שופט תורן מנומנם בשעת לילה מאוחרת יפתור אותנו בהינף חותמת משלל ההתחייבויות שקבלתם עלינו ברוב אדנותכם המשפטית, הפרובינציאלית, יסלח לי אדוני, גם אם היא מתכתבת עם האג והרווארד. 

יכולתך אדוני השופט לגרור אותנו, לעמוד באותן "התחייבויות", עומדת כולה על אותם דברים שנואלת להזכיר לגברת איריס. רצוננו הטוב לשמור על שלמות אותה מערכת. זאת שאתה מתגאה בה מול אויבנו. אנחנו סלח לי על ההתנשאות, לא זקוקים להשוואה, כפי שהארכתי להסביר.  

מכיוון שכך ומערכת החוקים וההתחייבויות שלנו בני ישראל, לא עומדת להשוואה. ומחזיקה מעמד בניגוד לכל הגיון הסטורי סוציאלי אנתרופולגי. אני מציע לכבודו להתייעץ עם עמיתיו ואולי לדבוק, במה שכבר עובד, כמו שאומרים ברחוב ובשכונה. כך גם תוכלו לזכות ולתרום את חלקכם לחיבור ההדוק בל ינתק, בין "מדינת" ל"ישראל". לנו, הרשה לי להזדקק שוב לרחוב ולשכונה, החיבור ברור. ואם קראת את דברי ימי עמנו, בודאי ברור לך שמי שלא יצא נשכר מניתוק (חס ושלום) בין שני מושגים אלה, לא יהיה שם "ישראל".