לעתים מרוב עצים לא רואים את היער. כך גם לגבי שקר גס, דבר כחש וכזב אותו אנו שומעים חדשות לבקרים מזה שנים הרבה. כל כך הרבה פעמים חוזרים עליו עד כי הרגישות נעלמה ורבים אינם שמים לב. מפיצי השקר הזה שאין כמוהו חוטא לאמת הם....ראש הממשלה, נשיא המדינה ופוליטיקאים נוספים המחרים מחזיקים אחריהם תוך שהם חוזרים עליו לעייפה פעם אחר פעם.
אם טרם ניחשתם הרי שמדובר בהיגד הבא : "ישראל מאפשרת חופש פולחן ודת לבני כל הדתות במקומות הקדושים". הדברים נאמרים תדיר בחוצפה שלא תיאמן ועצם אמירתם, במציאות חיינו כאן במדינת היהודים, כמוה כזריית מלח על פצע פתוח, לא לפני שהמלח נטחן עד דק על מנת שיחדור היטב ויכאיב ויציק יותר.
המדהים הוא ששכבות רחבות בציבור מקבלות את הדברים בשוויון נפש והדברים מצוטטים כאילו היו אמת לאמיתה . דומה שמקצת ממפיצי השקר הגס הזה אף חוזרים עליו כמי שמתהדר ב"אמת" הזו , בבחינת היות ישראל דמוקרטיה מתקדמת השומרת באדיקות על זכויות הפרט, לרבות אלה של דת ופולחן ובלא הבדל בין בני הדתות השונים.
להווי ידוע שהיהודים מנושלים מהרבה זכויות של דת ופולחן. לא רק שאלה אינן "נשמרות באדיקות" כדברי המשקרים ביודעין, אלא שהצרת ה"חופש" הזה (כולו מדומה ופרי דמיון מתעתע ו/או אשליות שלא מדעת) קשה ומכאיבה. הדברים בולטים שבעתיים עת באותם המקומות בו מקפידה מדינת היהודים על הגבלות קשות ליהודים – באותם המקומות ממש מתקיים חופש פולחן ודת , כמעט מלא וללא כל הגבלות, לערבים המוסלמים החיים בקרבנו.
לשם המחשה בלבד אזכיר שני מקומות בולטים: הר הבית ומערת המכפלה. בשני המקומות הללו היהודים מוגבלים ומצומצמים תוך ש"זכויותיהם" לחופש דת ופולחן היו למרמס. להר הבית מתאפשרת עליית יהודים בשעות מעטות מאד ביממה, דרך שער אחד מפוקח היטב, עם הגבלות נוקשות, בדרך כלל בקבוצות קטנות המוכנסות להר לסירוגין ולזמן קצוב כשהווקפ המוסלמי משגיח על היהודים על מנת למרר את חייהם.
לעומת זה הערבים מגיעים להר הבית ללא שום מגבלה ועולים בהמוניהם, בכל שעות היממה ובכל ימות השנה להתפלל במקום. לעתים קרובות ואף מדי יום ששי מגיעים להר רבבות ערבים, בימי שגרה משחקים שם ילדים ערבים כדורגל תוך שימת הקדושה במקום למרמס רגליהם הטמאות.
במערת המכפלה המצב דומה ורוב ימות השנה סגורים בפני היהודים חלקים חשובים במערה, דע עקא שהערבים "שולטים" (אולי בלי מירכאות) ברוב המתחם ברוב שעות היממה ובכמעט בכל ימות השנה.
היו איפה קשובים למנהיגים החוזרים על השקר כעל מנטרה שחוקה. באומרם את דבר הכזב הם מתכוונים אולי להתהדר בנוצות לא להם, אולי להאדיר ולפאר את המדינה בפני אומות העולם – בכל מקרה, אותנו, היהודים החיים כאן, אי אפשר לרמות. עינינו פקוחות והלבבות דואבים על העוול גם כך, לפחות אל תוסיפו חטא על פשע.
חדלו מלשקר בעזות ובמצח נחושה.
