לדרשה המפורסמת שהביא ר' חיים ויטאל בספרו ('שער הכוונות' דרושי פסח דרוש ג) ממורו האר"י ז"ל – פסח אותיות פה סח, יש להצמיד דרשה נוספת שלא באה שם – פרעה אותיות פה רע.
פה רע הוא מצרים, פה סח הוא ארץ ישראל. אי אפשר לבוא לפה סח, אם לא לא נמצאים קודם בפה רע. פה סח יכול להיפתח רק אחרי פה רע. כשם שגאולה באה מתוך גלות ואור בא מתוך חושך, כך בא טוב מתוך רע ופה סח מתוך פה רע.
הרוע של פרעה בא מתוך בחירתו החופשית להרע ולהצר. הגזירה הקדומה לאברם העברי 'גר יהיה זרעך.. ועבדום ועינו אותם', לא כללה את הרוע של פרעה. האכזריות הפרעונית היתה מעבר לשעבוד ולעינוי. 'אם בן הוא והמיתן אותו' ו'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', הן שטניות של מוות ורוע אנושי, של רודניות עריצה ורצח עם. פשעים נגד האנושות של בית הין הבינלאומי בהאג, כוללים גם פשעים נגד עמו של העריץ, ואף נגד אויביו.
כדי להיגאל מהרוע אין להסירו בלבד, יש להגביר טוב וחסד, אור ואהבה. התורה תולה את גאולת מצרים בהגדה. לא די בקיום מצוות הלילה, יש להגיד ולהורות, ללמד ולשנן. כך הבין רבן גמליאל במשנה (פסחים י): "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו". וכאן הבן החכם שואל: הרי מדובר במי שקיים את כל המצוות של הלילה: שתה ארבע כוסות יין, אכל כזית מצה, כרך כהלל וקינח באפיקומן, ובכל זאת אם לא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובה.
מדבריו למדים שהמצוות בלילה הזה אינן שלימות אם לא הייתה הגדה. יש עניין של פה סח שבלעדיו אין ערך למצוות האחרות. הסיבה היא 'והגדת לבנך'. מצוות סיפור יציאת מצרים לבניו לאשתו ואפילו לעצמו, הם עקרון בגאולה, שבלעדיו אין העשיה הגדולה והמיוחדת של הלילה הזה שלימה. לדעת רבן גמליאל בלי פסח מצה ומרור אין תשובות בהגדה לבנים השואלים. לא בכדי הצמיד רבי יהודה הנשיא את משנת השאלות שם (פסחים י), למשנת התשובות של רבן גמליאל. נמצא שכל שלא אמר שלושה דברים אלו, לא יצא ידי חובת 'והגדת'.
פה סח הוא פה של חיים (68). את הפה סח של ליל הסדר, יש למשוך לכל השנה. ליל הסדר אחת בשנה הוא ליל אנרגיה המכונן ומזרים חיים לכל השנה. אין בו גילוי חד פעמי, יש בו פתיחה של חיים ההולכים בדרך של פה סח. קורבן הפסח שהיה נאכל על השובע, עניינו היה להשאיר טעם של פסח בפה. כמוהו עניינו של האפיקומן, להשאיר טעם של מצה בפה ואין לאכול אחריו. מזה למדים שיש לשמר את הטעם של פסח לא לחג בלבד, כי אם לכל השנה. כל החיים בנויים על ה'סח' הזה, שלילה אחד בשנה בא להזכיר אותו.
שיחת ההלל וההודיה על גאולתנו ועל פדות נפשנו, נמשכת מאז פריצת המיצרים עד מרחביה של ארץ ישראל. 'ארץ טובה ורחבה' עומדת מול ארץ רעה וצרה. פה רע הוא צרות נפשית שמתבוננת בעצמה, מתוך הכחדה של חיים ורצח עם. רק פה סח היודע לקשור את ההוויה ליוצרה, יכול לחיות מתוך התחשבות ואכפתיות לאחר ולשונה. מי שלא חווה את הפה סח, עלול לחוות את הפה רע. הפרעה נפשית, היא התרכזות בצרכים האישיים מתוך אכפתיות עצמית שאין בה כל התחשבות בזולת. פה סח הוא חיים של ידיעה 'מאין באת ולאן אתה הולך' ומה תפקידך בעולמך.
סיחת חינם היא הבנה שיש להודות שאין בידינו להושיע את עצמנו, ללא עזרה מלמעלה. 'אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים', כמו שאין חבושים במצרים מתירים עצמם ויוצאים לחירות. אין חבוש במיצרי החיים מתיר עצמו ממיצריו, כמו שאין חבושים מתירים עצמם ממחנות מוות והשמדה. פה הסח והמודה, מתפלל ומבקש סיוע ועזרה ממי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלה, יכול להיגאל ולהודות על גאולתו.
לא היינו יכולים להבין את הפה הרע של מצרים, אם לא היינו מבינים את הפה הרע של גרמניה. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מאירופה. בלי ההגדה הזאת, הרי אנו ובני בנינו היינו משועבדים לצורר מברלין. זכינו לצאת ממיצרי אירופה לארץ טובה ורחבה, לשבת בלילה הזה להודות ולהלל בפה סח, לזכור את הפה הרע ולהזכיר לעצמנו שאת התהליך הזה עברנו בדורנו. פה סח של מצרים, הא פה סח של אירופה. ארץ ישראל אחרי מצרים, היא ארץ ישראל אחרי אירופה.
מכאן נוטלים סיח לכל השנה, ומכאן שרים על 'תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך'. ארבע מאות וארבעים שנה אחרי העליה הראשונה לארץ ישראל אחרי מצרים, נבנה בית המקדש הראשון. לוקח זמן לייצב את העם אחרי הגלות וליישב את ארצו. מאות שנים ביציאת מצרים, יביאו גאולה שלישית במהירות גדולה יותר. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
