לא עושים עסקים או מחוות לאכזרים. ומי לנו גדול כדוד המלך שזכה ללמוד זאת על בשרו. כאשר שלח דוד שליחים לחנון מלך בני עמון כדי לנחמו על מות אביו נחש העמוני, בוזו המנחמים, זקנם גולח, והם גורשו בבושת פנים מעמון. האם את בנו של נחש האכזר, השטני ,שרצה לעקור לאנשי יבש גלעד שביקשו לעבדו בתמורה לשלום, את עין ימין , צריך לנחם? וכך אומר הקב"ה: "אני כתבתי לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם, ואתה עושה עימם גמילות חסד?! (דברים כ"ג ז) וחז"ל אמרו על כך:"אל תהי צדיק הרבה, זה שולח לנחם בני עמון ולעשות עימו חסד"? סוף בא לידי ביזיון ולמלחמה...(במדבר רבה כ"א ה)
מלל רב נכתב על המחוות האחרונות של ישראל לעזתים כדי שישחררו חטופים. אז כדאי להזכיר נשכחות, שהרי בחדשות של אתמול כבר נעטפים דגים.
לפני שהוחלט על מבצע אנטבה קבעה ממשלת ישראל: נהיה מוכנים לתת תמורת החטופים רק מחבלים ש"אין דם על ידיהם", אבל ברבות השנים נרמס ה'חוק', והחלו שחרורים המוניים וסיטוניים של רוצחים, מה שהביא את המחבלים להכרה שיש כללי משחק אצל היהודים שמשתנים ללא הרף תוך כדי המשחק, ודף ההוראות לגבי הפתיחה איננו קובע איך ייראה הסיום.
לטרור יש אורחות לחימה שונים. ואל לנו לגרום לכך שפעולות מחבלים להשגת שבויים ובני ערובה יהיו פעולות שכיחות. אסירי הפרשה בקהיר ישבו בכלא 15 שנים, יודקה תג'ר ישב בודד בכלא בעיראק כמעט ימי דור. גם אם נעשה הכול וננקוט את כל האמצעים, יהיו מקרים שאנשים ייחטפו או יפלו בשבי. והרי כבר נקבעו נורמות ויודעים כמה אנחנו משלמים. מה נשיב למשפחות הכמהות לשחרור בניהן ?
נשיב להם שנעשה הכול לשחרר את השבויים. זו חובת כבוד שלנו . אם תהיה אופציה צבאית לשחרורם, אפילו היא כרוכה בסיכונים, נפעיל אותה. אם נאולץ לתת תמורת השבויים שלנו - מחבלים עצורים נעשה זאת. אבל לא בכול מחיר ולא בכול תנאי.
היהדות גורסת שחיי יהודים הם ערך עליון, ודווקא משום כך צריך להחיל את עונש המוות על הבאים להורגנו. כל מחבל שבא לפגוע בעורף האזרחי שלנו, ולא חשובות התוצאות – באם עלה הדבר בידיו או לא, חשובה הכוונה – דינו מוות. ניצחון יבוא רק לאחר רדיפתם הבלתי מתפשרת של הטרוריסטים. זו המשוואה: או חיסולם או המשך הקטל של אזרחי ישראל. מדינה במלחמה הורגת את לוחמי האויב בלי מאסר ובלי משפט. זה המוסר הבינלאומי והחוק הבינלאומי, ואין חולק על כך שבשעת מלחמה מותר למפקד להחליט על התנקשות במפקדי צבא האויב. הוויכוח הוא בעצם השאלה אם מלחמה בטרור היא מלחמה. מאחורי הוויכוח הזה מסתתרת שאלה עמוקה יותר : האם מותר לישראל לנצח.
שנו חז"ל "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא", ואין דבר יותר מוסרי מהצלת חיי יהודים. אם צריך להשיג זאת תוך שימוש נורא בעונש מוות, הרי זה צודק ומוסרי. מי שמביא בכנפיו מוות לזולתו - חובה להכותו בכך. ומי שמתנגד לכך טעמו אולי גם מוסרי, אלא שהוא שוכח כי המוות נשאר מהלך בארצנו ובבתינו, אבל הוא חד סטרי, מותר להרוג רק יהודים.
יתכן שגזרי דין כאלה לא ירתיעו את כולם, יש פנטים ויש מתאבדים. אבל יהיו רבים שיירתעו מחשש הגרדום.
תמיד שילמנו בשטח אדמה, תמיד נסוגונו, תמיד נכנענו ללחצים. ותמיד היו אבירי שלום מומרצים שחימשו את האויב. תחת מבצעי העבר שנקראו ש.ת.ש (שן תחת שן) קמו למדינת ישראל מנהיגי צבא שדבררו מדיניות של הכלה וחוסר אמונה, מדיניות של מוסר מלחמה המקדש את הקורבנות. בלי תוכניות התקפיות , בלי תורת קרב. מדינת ישראל צריכה עירוי דם חדש לצבא ונקווה שזה יתממש בזמן הקרוב.
הרב יהודה ליבמן שכל בשמחת תורה את בנו אליקים ואת אחיו שלמה לפני 27 שנים, שלמה נרצח ביצהר בהיותו בן 24. וכך אמר יהודה ליבמן על קבר אחיו ב-י"ג באב תשנ"ח 1998:" עד מתי פוסחים על שתי הסעיפים? אם אוסלו הוא האלוקים, אז לכו אחרי אוסלו, ואם האלוקים הוא האלוקים – אז לכו עבדו את השם, כמו שאמר אליהו בהר הכרמל".
