סייעני חמאס

כמו תמיד, השמאל מדבר והימין עושה. 

ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל כינה אותנו, המתנחלים , "סייעני חמאס". ממשלת נתניהו -בנט -שקד -אריאל, מיישרת קו ושולחת את המחלקה היהודית בשב"כ לרדוף את נוער הגבעות, ועל ידי כך לבדל אותם מכלל העדה. שכן, אנשים נוטים להאמין לתקשורת ולשלטונות, יותר מלאדם הפרטי, הבלתי מוכר, במיוחד עם מראהו והליכותיו אינם דומים לשלהם.

"למי אתם מאמינים?" שאל בנט "לבן גביר או לשקד?" איילת שקד יפה, רהוטה, חכמה, מהנדסת בהכשרתה, כוכב עולה בפוליטיקה במחנה הימין בישראל, ושרת המשפטים של מדינת ישראל. 

לעומתה, עומד עורך הדין איתמר בן גביר, קצת כבד, יהודי חכם וחד, אך ממוקם בקצה הימני של המפה הפוליטית ומוקע על ידי המיינסטרים כגזען וחשוך.

הציבור ואנשי מערכות הביטחון והמשפט, האמינו כצפוי לשקד. היום, כל מי שמתעניין, וכך גם פסק בית המשפט, יודע שבן גביר צדק. אז מה? "חוכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". התנצלות בן גביר לא קיבל כמובן. "גמרנו להתנצל" אמרו בנט ושקד.

ההודאות שהוצאו בהליך פסול לכל הדעות, נפסלו באופן חלקי בלבד. החלק האחר הוכשר בטענות ששום משפטן או אדם בר דעת לא מסוגל לעלות על דעתו. 

כביכול, בזמן שבין העינויים או סמוך לאחריהם, ותוך איום שהעינויים יחזרו, ההודאה ניתנה בהסכמה. נו, באמת.   אך לפני שרצים לגנות את השופטים , נשאל את עצמנו לרגע, האם באמת בית המשפט היה יכול לפסוק אחרת? תארו לעצמכם שרוצח משפחת פוגל היה מעונה, ורק על סמך הודאה שהוצאה בעינויים היה ניתן להרשיעו. 

האם היה עולה על הדעת שישוחרר? והרי מדובר באותו הדבר מהצד השני של המפה הפוליטית, אז מה ההבדל? אלו טרוריסטים ואלו טרוריסטים! רוצחי משפחות בשנתן צריכים להיות בכלא, ולעזאזל ההליך.

   | קצת על המלחמה בטרור

טרור הינו הטלת אימה. בהקשר המלחמתי, טרור הינו שיטת לחימה, אשר בה במקום להכריע את כוחות האויב, מטילים עליו פחד וכך מנצחים אותו, או שלא.

כשלעצמה, שיטת לחימה זו אינה טובה או רעה מאחרות. עדיף בכלל להימנע מלחימה, ותמיד צריך לשאול מספר שאלות: האם בכלל מוצדק להלחם? ואם כן, איך מסיימים את המלחמה כמה שיותר מהר, במקסימום הישגים, ובמינימום נפגעים בצד שלנו (הצודק, אחרת לא היה נלחם)? בכפוף לתנאים אלו, איך פוגעים כמה שפחות באלו שאינם לוחמים בצד של האויב? זהו בגדול מוסר המלחמה ודיני המלחמה המקובלים. האם טרור משרת מטרות אלו טוב יותר משיטות לחימה אחרות? לאלוקים פתרונים וכל מקרה לגופו.

גורמים רבים נוקטים בטקטיקות של טרור: ביחסים אישיים, עבודה, עסקים, פוליטיקה, פשיעה, יחסים בינלאומיים, וכמובן, לחימה מול האויב.

המלחמה בטרור הערבי אינה לחימה בטרור כשלעצמו, כפי שלחימה בצבא המצרי אינה לחימה בצבא כשלעצמו. המלחמה הינה מלחמה נגד האויב, האויב הערבי שנלחם בנו על הארץ. אמת, ככלל אנו משתדלים להפחית את הפגיעה בערבים שאינם לוחמים, ואילו הערבים ככלל אינם מבחינים בין חייל זקן ועולל. אך זהו אינו שורש ההבדל. הארץ ארצנו, ולכן מלחמתנו צודקת, ואילו הערבים המתקוממים כנגד ישראל השב לארצו נלחמים להחזיק בגזלתם, ולכן מלחמתם אינה מוסרית. השמאל והימין כאחד אינם יודעים להגיד זאת, ולכן הם המציאו מלחמה אחרת, בטרור עצמו כמושג. מלחמה בה אי אפשר לנצח.

אם נלחמים בטרור, ולא בטרור הערבי, אז דינו של טרור יהודי בהכרח שווה לדינו של טרור ערבי. לו שלמה בן יוסף, ראשון הרוגי המלכות, היה עושה את מעשהו היום, היה בוודאי נרקב במרתפי השב"כ וכמוהו כל לוחמי המחתרות. ניתן להתנחם בכך שלפחות לא היו מוציאים אותו להורג, אכן התקדמות מוסרית.

ניתן להתווכח מהי רמת העונש, או אולי הפרס, שצריך לקבל מי שלוקח את החוק לידיו, ויוצא לבדו להילחם באויב הערבי.

נראה שדין שונה לרוצח משפחה בשנתה, למיידה האבנים ולמתנקש במחבל. אולם, כולם כאחד, אינם גרועים מכל פושע פלילי שעשה מעשה דומה.

אין שום הצדקה לפעילות של המחלקה היהודית בשב"כ כנגדם, וצריכים לחול עליהם הדינים וההליכים הפליליים הרגלים, לכל היותר.

הטרור אינו האויב, יהודי שמפעיל טרור כנגד האויב הערבי אולי צריך לתת את הדין, ואולי צריך להמתיק בעונשו.

כך נהגו למשל באנשי המחתרת היהודית ובאינספור חיילים שטעו. 

נוער הגבעות ככלל הם אנשים יקרים וטובים, אוהבי העם והארץ, שלוואי ומחרפים ושונאיהם היו מקריבים עשירית משהקריבו נוער הגבעות  המושמץ למען העם והארץ. ייתכן, שיש שם בחורים שעשו מעשים כאלו או אחרים. ייתכן גם שלא, הרי כרגע ההליך כבר מזוהם לחלוטין. בכל מקרה, צריך באופן מיידי להעביר את כולם לידי המשטרה לחקירה ראשונה או לשחרור, לפסול את כל הראיות שנאספו עד כה, ולפצותם על מה שעברו.

את המחלקה היהודית בשב"כ צריך להוציא מגבעות השומרון כבר אתמול, ולתת לה לעשות את ייעודה: מאבק בריגול, ובעבירות בטחוניות. 

ניתן להעריך שרוב ככל אנשי השב"כ הם אנשים טובים. אולי יש בקרבם עשבים שוטים של סאדיזם, אך זהו בוודאי מיעוט זניח. 

עובדי השב"כ נותנים ימים כלילות למען בטחון אזרחי מדינת ישראל, וכוונותיהם טהורות. אולם הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. בדיוק בגלל זה, במדינת חוק ישנו הליך חוקי להעמדה לדין , ומוכרחים לשמור עליו. למען הדמוקרטיה, היהדות, וזכויות האדם.

אסור לנו לשתוק על התרת דמנו וכבודנו.

עלינו למחות ולהיאבק עד שישוחררו הנערים. למען אסירי ציון לא נחשה, ולמען אסירי ציון לא נשקוט, עד יצא משפטם לאור. 

וכחלק ממחאה זו אני פונה אל מנהיגי הציבור וראשיו: אורי אריאל, מגדולי בוני הארץ בדורנו, הצל את כבודך וכבודנו, והתפטר מהממשלה הרעה הזאת שמענה את בחורינו. סגן השר הרב אלי בן דהן, בנט שקד, וכל מי שזכויות האדם יקרות בעיניו, לכו בבקשה בעקבותיו, הודיעו שאם כל הנערים לא עוברים באופן מיידי לידי המשטרה , כתבי האישום מבוטלים, הראיות נפסלות, והמחלקה היהודית בשב"כ עוזבת את גבעות השומרון, לא תשבו בממשלה. גם ככה כרגע הממשלה נפלה, לא יהיה ניתן להאשים אתכם שאתם מפילים ממשלת ימין, וההתפטרות ההצהרתית הזו חשובה יותר מכל מה שתספיקו לעשות במשרדכם, ואולי יותר מכל מה שעשיתם במהלך כהונתכם.