מאז תחילת המלחמה נגד חמאס בתגובה למתקפה הברברית נגד ישראל, שמענו את הזעקה שיש לשנות קונספציות ישנות ופגומות. ממלחמת המכבים נגד יוון נוכל ללמוד מה חייבות להיות כמה מהתפיסות החדשות הללו. הרי כל יהודי חוגג את חנוכה, בין אם הוא דתי או חילוני, ימני או שמאלני. המכבים הם הגיבורים הלאומיים שלנו. אז בואו נלך בדרך שלהם! מה הייתה זעקתם לאומה? "כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי! "
כולנו ראינו סיפורים בתקשורת כיצד חיילים מבקשים לקבל ציצית כחלק מציוד הקרב שלהם. זו התחלה טובה, אבל זה בהחלט לא מספיק. האם לא יהיה נחמד לראות גם את שלושת מנהיגי קבינט המלחמה שלנו עוטים כיפות וציצית? בנוסף, סיום הנאומים לאומה במילים "בעזרת השם" חולף, אינו שינוי תפיסה. במקום זאת, כל נאום צריך להתחיל בהכרה שהשם הוא המנהיג האמיתי שלנו ושהניצחון הוא של בעל המלחמות באמצעות ברכתו לכוח הצבאי שהוא הוריש למדינה היהודית שנולדה מחדש.
שידורי חדשות בטלוויזיה צריכים לקבל השראה מהדוגמה הזו. נשים צריכות להתלבש בצניעות, כל רקע אולפן צריך להציג שלט מקיר לקיר עם "שמע ישראל..." וכל שידור צריך להתחיל בדבר תורה כדי להזכיר לצופים שהשם הוא שעושה את החדשות ולא עיתונאי התקשורת.
היוונים השתדלו לנתק את קשרינו עם השם. הם אסרו על קיום מצוות ולימוד תורה ואילצו יהודים להכריז "אין לנו קשר לאלוקי ישראל". כשם שהמכבים נלחמו נגד הכפירה הזו, עלינו למחוק את התפיסה הזו היום ולהיאבק בגבורה על כבוד תורתנו ועל קיומה ברחבי ארצנו. ההלניזם המודרני חייב להימחק. בדיוק כפי שהמכבים נלחמו נגד הדומיננטיות של התרבות היוונית, עלינו להחליף את הנורמות והאופנות המעוותות של אירופה ואמריקה, הליברליזם והפרוגרסיביות בתרבות יהודית אמיתית. עלינו לוותר על הפילוסופיות והאלים של המערב ולהתרחק מהרדיפה שלהם אחר פריצות ותנועות לא מוסריות. למשל, כדי לשמור על הטהרה והקדושה של האומה היהודית, כשם שהמכבים קידשו מחדש את בית המקדש המזוהם על ידי היוונים, על גאוני הייטק וחברת רפאל לפעול לפיתוח מערכת "כיפת ברזל" המונעת כניסת פורנוגרפיה למרחב האווירי שלנו, לבית היהודי ולכיס של כל נער. באופן דומה, משטרת ישראל לא תאשר עוד מצעדים הומוסקסואלים ומסיבות טבע עם דגמי ענק של בודהה. אין ספק שאסור להוקיע נפשות שוגות אלו על מעשיהן, כי הם כמו ילדים שנפלו בשבי הגויים והובלו שולל על ידי הפיתויים של ההלניזם של ימינו המטופחים על ידי אויבי השם וכת של אליטיסטים בינלאומיים עם תאוות כסף וכוח, בתקווה, כמו היוונים, למחוק את ה' מהעולם, חס ושלום.
אין ספק שלא ניתן להחליף את התפיסות השגויות והטרגיות הללו בכפייה. אלא יש להקים תכנית לאומית חדשה של חינוך לתורה ולציונות הן לציבור הדתי והן לציבור החילוני, לצד רפורמה משפטית גורפת. התיקון הלאומי הזה ייקח זמן אבל התהליך חייב להתחיל לפני שהתנהגותנו המופקרת תביא לעוד התקף של אזהרה וחוסר שביעות רצון אלוקיים, חלילה.
רק חידוש רוחני כזה יוביל לשינוי המושגים התועים. אולי זהו השיפוץ הרוחני שהובטח על ידי ה', לב הבשר החדש, והאור החדש שיאיר על ציון אותו חזו נביאי ישראל. זוהי הדרך לאחדות האומה הנחוצה נואשות. אך אחדות זו אינה יכולה להתקיים ללא העלייה ההמונית של כל היהודים לארץ המולדת. לא ניתן להשיג את אחדות האומה בזמן שמיליוני יהודים עדיין מפוזרים בכל העולם. בישראל אנחנו עם אחד - לא מחוצה לו, שבו אנחנו כמו העצמות היבשות הפזורות בנבואת יחזקאל הממתינים לקום לתחייה. התפיסה השגויה והמקובלת שיהודים יכולים לחיות בארצות הגויים חייבת לעבור תיקון מוחלט. כפי שהזהיר ז'בוטינסקי לפני עשרות שנים, עלינו לחסל את הגלות לפני שהגלות תחסל אותנו. מעבר לכל ספק, ריבונו של עולם משתמש במלחמה בעזה כדי לעורר את היהודים ברחבי העולם לעובדה הבלתי נמנעת שהם מיעוטים שנואים ומיעוטים לא רצויים, כפי שההיסטוריה הוכיחה שוב ושוב. החלפת ראשים של כמה נשיאי מכללות באמריקה לא תשנה דבר. האנטישמיות המתפרצת היא לא משהו שאפשר לרפא עם פלסטר. אין עתיד ליהודים מחוץ לארץ ישראל. ללא עלייה המונית ההתבוללות ההולכת וגוברת תחסל את התפוצות וצה"ל לא יוכל לעזור למעוזי הדת הנותרים בעת תקיפת אנטישמים מטורפים.
לבסוף, כפי שמדגיש הרמב"ם, המכבים נאבקו להשבת הריבונות היהודית על ארץ ישראל. היום, כתוצאה מהמלחמה, החזיר ה' את צבאות ישראל לשלוט בעזה. בעתיד הקרוב, אנו עשויים למצוא את עצמנו השליטים החדשים של ביירות. סוריה, ירדן וסיני הן גם שלנו. וכשם שמלחמת ששת הימים ביססה מחדש את שליטתנו על כל ירושלים ויהודה ושומרון, כך גם המלחמה הזו תוביל בתקווה את ישראל לשנות את תפיסתה השגויה לגבי "השטחים" ולהביא את הריבונות הישראלית לכל יש"ע. יש למחוק את התפיסה המוטעית לפיה הסכסוך הבלתי פוסק עם הערבים נובע מהימצאותם של יישובים יהודיים ביש"ע, ולהחליף אותה בהבנה שללא ההתיישבות היהודית כל "הגדה המערבית" הייתה הופכת לעוד עזה לִפנֵי שנים. ומה הפתרון? הרחיבו את ההתיישבות היהודית והזמינו את הערבים לעבור לסעודיה או לאמריקה, האומה ההומניטרית הגדולה שכל כך אוהבת את ילדי ישמעאל.
אין ספק שהשינוי הגורף לא יהיה קל. אבל, "אם תרצו אין זו אגדה".
