בעבר לפני שנים הרבה נחשבה רשת השידור "רדיו מונטה קרלו" כמקור אמין ביותר. לעומתה תחנות השידור הערביות היו מאז ומעולם פלטפורמה להפצת שקרעם ותעמולה– כך "קול קהיר" שתיאר ניצחונות צבאיים שלא היו, כך רדיו דמשק וכך ערוצים נוספים שמעולם לא החמיצו הזדמנות לשקר. התקשורת הישראלית הייתה די אמינה, בוודאי יותר מהיום ואם הייתה בשידוריה איזו הטיה הרי שזו הייתה לטובת ישראל.
למרבה הצער והבושה גם באותם ימים רחוקים כאשר דובר צה"ל היה מפרסם דבר ורדיו מונטה קרלו היה מפרסם את היפוכו – נכון היה להאמין לרדיו מונטה קרלו. כמעט תמיד זה עבד כך. ככל שהמטרה הייתה לקדם אינטרס ישראלי, להסתיר מידע שהשתיקה יאה לו או לבצע מניפולציה שבסופו של יום לסייע למדינה הישראלית הצעירה במאבקה לקיום כאן במרחב – התקבלו הדברים בסלחנות או אפילו בהבנה.
התרחקנו מאותם ימים כמעט שני דורות. כיום אינני עוקב אחר רשתות רחוקות אלא מתמקד בנעשה במקומותינו ובעיקר בצבא הגנה לישראל. למרבה הכלימה גם היום אינני יכול לתת אמון בפרסומים שונים היוצאים מפי ראשי הצבא ודובריו, פרסומים שבמקרים רבים נועדו לשרת סדר יום אותו חפצים לקדם ראשי הצבא, גם בהשראת הדרג המדיני. בניגוד משווע לעבר, סדר היום הזה הוא שמאלני ופוסט מודרני, בוודאי שאינו לאומי ומשדר גאווה לאומית בהם יש כדי לחזק את רוח הלוחמים והעם.
פעמים רבות שמענו מהצבא ש"צבע אדום" שנשמע בעטוף עזה הוא תקלה וכי בפועל לא שוגרו טילים מעזה לעבר יישובינו. לעתים, אולי לרוב, זה נכון. אלא שיותר מדי פעמים התווספו לידיעות השקריות עדויות של אזרחים תושבי "עטוף עזה" שספרו על הדי הפיצוץ שהיה בקרבתם.
פעמים רבות מספור פרסם הצבא ש"הגבנו בתגובה קשה ומכאיבה" לשיגור טילים מעזה. בדיקה לאחר מעשה הוכיחה שהופצצו חולות נודדים, פחונים ולעיתים מבנים ישנים. בכול המקרים, כמעט ללא יוצא מן הכלל, לא הרגנו באויב וממילא לא פגענו בכהוא זה ביכולותיו המבצעיות. מי שחושב שהרוצחים הערבים מורתעים מהפצצות הסרק – שיקום......
והשבוע שמענו הברקה נוספת – הטילים ששוגרו לעבר אשדוד ובת ים באישון ליל אינם שיגור מכוון של טילים על ידי רוצחי החמס והג'יהאד אלא "הם תוצאה של ברקים שהפעילו טילים שהיו מוצבים על כני שיגור". (יצוין כי הטילים נורו בהפרש זמן של עשר דקות כך ש"ככל הנראה" מדובר בפגיעת ברק פעמיים.....). הדברים יכולים היו להיות מצחיקים אלא שהם שלנו, של צבאנו, של כוחות הביטחון שלנו, לפיכך יש כאן רק עצב ואפילו קורטוב של שחוק אין כאן.
הסיבות בעטין איבד צה"ל נכס כה חשוב כאמון הציבור מגוונות. ראשית כל מדובר בכשל ערכי וחינוכי של חיל החינוך העסוק עד מעל הראש באינדוקטרינציה פוסט מודרנית מלווה בהטיה שמאלנית מובהקת. במקום לחנך לאמונה בצדקת הדרך, לרוח קרב יהודית ולחתירה לניצחון ולהשמדת האויב עסוקים בצבא בשוויון מגדרי, החלשת הרבנות הצבאית, הרחקת קצינים יראי שמים מתפקידי פיקוד בכירים, לימוד ה"נרטיב" של האויב ושאר הבלים.
הסבר נוסף למה שעובר על הצבא הוא שכל הקצונה הבכירה עברה דרך כור ההיתוך של תפישת עולם שמאלנית, תבוסתנית ומנותקת ממציאות חיינו כאן במרחב. מאז ימי אוסלו מחונכים המפקדים לכך שאין מלחמה ואין אויב. מתקיים סכסוך אותו יש לנהל כאשר האמצעי לעשות זאת הוא הכלה, הימנעות מהפעלת כוח, פעילות בעצימות נמוכה וכיוצא באלה. בהתקיים תפישת עולם כזו הרי שצריך כל פעם מחדש להצדיקה. התוצאה המביכה – ייחוס הפצצת ערינו על ידי האויב ל"ברקים" ועוד הדוגמאות רבות. החינוך הקלוקל הזה בצבא הוא שהביא לכך שמפקד בכיר "מזהה כאן אצלנו תהליכים, כאלה שיו בגרמניה לפני עליית הנאצים יימח שמם לשלטון".
אלוף במיל' יצחק בריק, מי שהיה נציב קבילות חיילים בעבר ולימים מי שחבר דו"ח חמור על העדר מוכנות של צה"ל למלחמה קבע כי בצה"ל התפתחה תרבות של שקר. קשר שתיקה, דיווחים לא אמינים, שקרים בתוך ומחוץ למערכת – כל אלה היכו שורשים עד כי הדבר ניכר גלוי ומן המפורסמות, גם בציבור הרחב.
גם ההנהגה הפוליטית אשמה. זו מרבה להשמיע איומי סרק כלפי האויב. "נכה בהם מכה אנושה", "לא נאפשר הפיכת דרום המדינה לשדה קרב", "ידו הארוכה של צה"ל תגיע לרוצחים", "גם ראשי החמס והג'יהאד לא יימלטו מעונש" ועוד בדותות. חזרה על הדברים בגרסאות רבות ושונות ולאורך זמן מחסלת את ההרתעה הישראלית – התוצאה העגומה מונחת לפנינו.
