מתוך ההפכה

אירועי הדמים בצרפת מזעזעים לב כל יהודי. אך מעבר לכך, מה הם אומרים לנו, היהודים היושבים בציון?

הערה 1: ערבות הדדית

כל אירוע כזה, בו הדאגה הראשונה של כל יהודי בארץ היא מצב אחיו שבחו"ל מדגיש את הערבות ההדדית שלנו. כשקורה משהו בישראל התקשורת בוחרת להתעלם מהזהות של פוגעים ('צעירים') ונפגעים ('ישראלים'), כי היום לא 'פוליטיקלי קורקט' להדגיש שיש הבדל בין יהודים לאינם-יהודים, אבל כשקורה משהו בחו"ל השאלה האולטימטיבית היא האם היו יהודים בין הנפגעים. מתברר שלמרות כל ההבדלים, המרחקים והשוני – בסיס ההזדהות שלנו הוא העם היהודי (וכך גם תופסים אותנו שונאינו).

התזכורת לערבות ההדדית היהודית מחייבת. היא צריכה להופיע לא רק ברגעי סכנה ואסון, בהם היא באה לידי ביטוי באופן מרגש מאד, אלא גם בחיים היום-יומיים. אל מול הנסיון להפוך את מדינת ישראל למדינת-כל-אזרחיה עלינו להדגיש כי השותפים במדינה יהודית מתוקנת הם היהודים בלבד – אלה שמתגוררים בה וגם אלה שמתגוררים בחוץ לארץ (ואילו נכרים הרוצים להסתפח לחזון היהודי יוכלו לקבל מעמד תושב שאיננו אזרח, כפי שקובעת ההלכה על "גר תושב"). השותפות הזו תחזק את הזהות היהודית הן של יהודי ארץ ישראל והן של יהודי חוץ לארץ, ותוסיף לחוסן היהודי אל מול אומות העולם.

הערה 2: עידוד עליה למדינה יהודית

בעקבות האנטישמיות והרמת הראש המוסלמית באירופה בכלל ובצרפת בפרט, ובמיוחד אחרי אירועים כאלה, גובר זרם העליה לארץ ונושא העליה עולה לכותרות.

ודאי שהעליה לארץ הקודש היא משאת הנפש של עם ישראל בכל הדורות, וברוך ה' אנו כבר זוכים לטעום מקיבוץ הגלויות שעליו דברו הנביאים. אך אסור שההתלהבות מעליה תהיה על חשבון היהודים עצמם. הערבות ההדדית מחייבת לתת את הדעת על אלו שיוותרו מאחור משום שאינם מסוגלים לצעד כזה (ודווקא הם החלשים והפגיעים יותר) – וכמו שהתריע הרבי מליובאוויטש שבריחה עלולה להחמיר את המצב ושעל מנהיגי הקהילות והמדריכים הרוחניים לעמוד על משמרתם ולא לזנוח את צאן מרעיתם (בלשונו: "התחננתי לפני כמה מעסקני העליה... שינהלו התעמולה שלהם בין המודרכים ולא המדריכים").

במצב הנוכחי, העליה המדוברת דומה יותר להגירה-בריחה, המסתמכת על תחושה זמנית שאיום הטרור בחו"ל גדול מאיום הטרור בארץ. כדי לעודד עליה אמתית, בעלת חזון, צריכים לחזק את הזהות היהודית של המדינה. כיום הלב היהודי אינו מצליח לזהות במוסדות המדינה את "תפארת ישראל" ואת שלמות התורה אליה הוא מייחל בסתר, והדבר גורם – במודע או שלא במודע – רתיעה מעליה לארץ ישראל. אם מדינת ישראל נוהגת ככל המדינות, לעתים כמתוקנות שבהן ולעתים גם כנחשלות שבהן, אין עדיפות אמתית לעלות אליה. ככל שהחיים הציבוריים במדינה יהיו יהודיים יותר – במיוחד בתחומי החינוך, המשפט, התרבות, המוסר והחברה – יהודי העולם יחושו יותר ביחוד של מדינת היהודים ויתעוררו לעלות אליה (כאשר העליה לארץ נדרשת להיות עליה גם ברוחניות – כניסה ל"פלטרין של מלך", שבו נדרש הידור נוסף בתורה ומצוות).

וכן, ככל שיושבי הארץ ידגישו את קשר האהבה והשייכות של עם ישראל וארץ ישראל הדבר ישפיע גם על יהודי העולם. הביטוי הראשון לקשר האהבה הוא החלת הריבונות על כל שטחי ארץ ישראל שבידינו. ביטויי הקשר המעשיים – נתינת נחלה בארץ לכל יהודי, עידוד והעדפה של עבודה עברית, עידוד ילודה יהודית ('עליה פנימית', שדורשת עידוד מקביל לעידוד העליה ה'חיצונית', בדוגמת חוק השבות וסל הקליטה) ומדיניות סעד מתוקנת יהפכו את המדינה היהודית ליעד אטרקטיבי לעליה ליהודי העולם.

הערה 3: הזמנה לעליה מהפכנית

כשם שתיקון המצב במדינה הוא מפתח לעידוד העליה, כך עליה יכולה להיות מפתח לתיקון המצב. במובנים מסוימים על מי שנולד וגדל בארץ נאמר "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" – הוא שבוי בתפיסת העולם הקיימת במדינה ואף אינו מסוגל לראות זאת. דווקא למי שמגיע מבחוץ, מתוך תודעה של שינוי, יש אפשרות לראות את הפגמים במצב הקיים ולחתור לשינוי ולתיקון.

נכון שפעמים רבות, בשלבי העליה הראשונים, חלק מהיסורים בהם נקנית ארץ ישראל היא ירידה במעמדם החברתי והכלכלי של העולים, והם מקדישים את עיקר זמנם ומרצם להתערות בארץ. עם זאת, הכנה טובה לעליה, שתכלול הכרה לעומק של המציאות הפוליטית והחברתית בארץ וחיזוק תודעת השליחות של העולים, תאפשר לנו להרויח את כחות השינוי והתיקון של העולם. גם באופן אישי, עולה שיגיע מתוך תודעה כזו 'ישתחרר' מתחושת התלישות ואף הנזקקות של המהגר ויחוש מהר הרבה יותר שותף שוה זכויות במה שמתחולל בארץ.

צבור העולים מצרפת הוא דוגמה טובה לצבור איכותי מאד, בעל תודעה ציונית ואולי אפילו בעל אנרגיות שנשתמרו מהמהפכה הצרפתית... אם ישכיל הצבור הזה להפעיל את חוש הבקורת המפותח שלו ולבנות ציונות אמתית ובעלת חזון של מדינה יהודית – הוא יעשה לנו הרבה טוב.

חצי הערה: עצה לאירופאים

בשולי הדברים, גם התייחסות קצרה להקשר – הרמת הראש האלימה של המהגרים המוסלמים באירופה: מחד, יש תחושה מסוימת של שמחה לאידה של אירופה, שאדמתה הארורה רוויה בדם יהודי, וגם בימים אלה היא מנהלת מדיניות אנטישמית. מאידך, מי שדואג באמת לשלום האנושות חייב להיות מוטרד מתרבות השויון והרב-תרבותיות האובדנית הממיטה חורבן על אירופה וחודרת גם אלינו (וכמובן מעלית האיסלאם הרצחני, המאיים עלינו ישירות). לכן יש להעיר כי דווקא תורת ישראל נותנת את הגיבוי המוסרי לאומה להגן על הזהות והתרבות שלה. ההלכה מלמדת כי אפליה מדתית כנגד תרבות זרה או חדירה שתלטנית של מהגרים איננה גזענות פסולה אלא אמצעי הגנה לגיטימי.

דרך חיים – הדרך לממש את החזון

בכל התחומים שהוזכרו פועלת תנועת דרך חיים:

התנועה קוראת ליהודים מכל העולם להצטרף כחברים, מתוך ההכרה שארץ ישראל שייכת ליהודי כל העולם ומתוך רצון לחזק את הקשר בין יהודי כל העולם.

התנועה חותרת למדינה יהודית שתהווה מוקד משיכה – רוחני וגשמי – ליהודי כל העולם.

התנועה מעודדת את יהודי כל העולם להיות שותפים פעילים לתיקון המדינה, ואחד מיעדיה לפתוח סניפי הכנה-לעליה שידרבנו את העולים ארצה להגיע כשליחים של שינוי ותיקון.

וגם בהקשר הבין-לאומי, חזון התנועה הוא שמשרד החוץ במדינה היהודית יהווה "אור לגוים" כך ש"מציון תצא תורה" לא רק בשיטות לוחמה בטרור, אלא גם בעמידה מוסרית איתנה (כזו שבסופו של דבר חוסכת תופעות שליליות של שנאת זרים ומלחמות כל-בכל ומרבה שלום בעולם).