מלכות ברצון

במערכת הבחירות שחלפה, כמו בכל מערכת בחירות, מעודדים ראשי המדינה את האזרחים לממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע בבחירות לכנסת. לכאורה, השיטה הדמוקרטית במיטבה אכן נותנת ביטוי מלא לרצונם החופשי של האזרחים. האמנם?

במחשבה שניה, לא ממש. כולנו יודעים שהבחירה היא רק מתוך האפשרויות הקיימות, עסקת חבילה מפוקפקת... יותר מזה, כללי המשחק קבועים, שהרי איננו בוחרים את שיטת הממשל עצמה. אבל עוד יותר, עצם קיומו של שלטון – כל שלטון שהוא – הוא הכרח ולא בחירה. כל חברה אנושית-תרבותית באשר היא חייבת לקיים מערכת שלטון. בלשון חז"ל "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו" – אנרכיה לא באה בחשבון, כי תמיד יהיה מישהו חזק ואלים שמוכן 'לבלוע' את האחרים, ורק הכוח שמרכזת החברה בעזרת השלטון יכול לשמור ממצב של תוהו-ובוהו. בלשון הראשונים "האדם הוא מדיני בטבע" – הוא חייב לקיים חיי חברה משותפים (מדינה) ולכן חייב מסגרת שלטונית (מו"נ ח"ב פ"מ).

לכן קובעת ההלכה שיש למלכות-מדינה סמכות רחבה לכפות את התושבים כדי לקיים חיים משותפים תקינים – ממערכת מסים, "דינא דמלכותא דינא", ועד לדיני נפשות כמו גיוס חובה למלחמה. לעניין זה, לא משנה כל-כך מהי בדיוק שיטת הממשל – לשולט בשטח יש, עקרונית, את סמכויות השלטון, תהיה זו מונרכיה או דמוקרטיה או כל שיטה אחרת. זהו כורח הקיום האנושי, והבחירה שלנו היא רק בתוך גבולות ההכרח (וכידוע, גם חסידי השיטה הדמוקרטית מודים שהיא רק הבחירה הפחות גרועה...). זה מה יש.

למה מלך?

עכשיו נרים מעט את המבט ונזכיר לעצמנו שראש חודש ניסן הקרב הוא ראש השנה למלכי ישראל. במחשבה ראשונה, מלכותו של המלך היא שיא הכפיה וההכרח – הרי הוא לא מועמד רגיל בבחירות דמוקרטיות וחופשיות. אבל האמת היא שדווקא מינוי מלך מבטא את הרצון שלנו. ומדוע? ראינו שעצם קיומו של שלטון הוא הכרח המציאות, אבל המצוה של מינוי מלך לא באה לפתור את הצורך הקיומי בשלטון. נחזור לקרוא את הפסוקים "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו. לא תוכל לתת עליך איש נכרי..." – כדי למלא את הפונקציה השלטונית, ששותפים לה כל בני האדם, אפשר להסתפק ב"מלך ככל הגויים", ובימינו זו יכולה להיות גם דמוקרטיה. אבל המצוה היא למנות מלך מיוחד אשר יבחר ה', מלך שאנו רוצים בו לא סתם לקיום המדינה אלא כדי שמישהו ירומם אותנו לממד גבוה יותר, מישהו שייצג עבור העם את מלכות ה'. לכשיתמנה המלך הוא יעמוד בראש מערכת השלטון (אפשר גם לצד הממסד הדמוקרטי ומעליו), אבל לא לשם כך ממנים אותו.

נשים לב שבשונה ממצוות אחרות, התורה מדגישה את התעוררות הרצון שלנו למנות מלך, "ואמרת אשימה עלי מלך" ומפרש הרמב"ן: "מצוה שיבואו לפני הכהנים הלוים ואל השופט ויאמרו להם רצוננו שנשים עלינו מלך". לכן אם הרצון בשל ונכון המצוה מתקיימת כראוי, ואם הרצון אינו מכוון מספיק יש עליו בקורת, כדברי הרמב"ם: "מאחר שהקמת מלך מצוה, למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל? לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא" (הלכות מלכים א, ב).

מלכות וממשלה

נושא זה מתבאר בעמקות בספר "דרך מצוותיך" לאדמו"ר הצמח-צדק, והנה מעט מדבריו: "יש טעם פשוט במינוי המלך, שינהיג את העם כראוי, כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, והמלך במשפט יעמיד ארץ להצדיק את הצדיק ולהרשיע את הרשע" – זהו הטעם שנועד לאזן את הכוחות המתגוששים בחברה – אבל יש טעם נוסף ועיקרי: "שהמלך הוא בטל למלכות שמים, וישראל בטלים למלך, הרי נמצא בו ועל ידו הישראל בטלים לאלקותו יתברך וזאת היא עבודת המלך תמיד להיות בו ועל ידו הנבראים בטלים לה' ע"י שהוא בטל והם בטלים אצלו".

עוד מבואר בחסידות שההכרח לקיום החברה נקרא ממשלה, ואילו המושג מלכות במשמעותו האמיתית מתקיים רק מתוך רצון, "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". היום יש הרבה מה להתקדם כדי לתקן את הממשלה בישראל, אבל צריך לזכור שאחרי הכל עלינו לעורר את הרצון למלוכה. ולראש חודש ניסן נאחל: שנה טובה למלכות ישראל.

פורסם לראשונה בעלון גל עיני