משהו חדש - ישן

פוליטיקאים ועיתונאים רבים מביעים בימים האחרונים אי נוחות מדרישות הבית היהודי במשא ומתן הקואליציוני. טענת המסחר של הבית היהודי מהליכוד – "תרמנו לכם ארבעה מנדטים בשביל להציל את שלטון הימין! מגיע לנו יותר מאחרים!", נתפסת בעיני רבים כטענה ילדותית ולא כטענה קבילה בשיח הפוליטי.

אך נדמה שהעיסוק האין-סופי על סגנון השיח הפוליטי הרצוי והמצוי השכיח מאתנו את המסקנה הפשוטה והמתבקשת ביותר מנפילתה של מפלגת הבית היהודי, ואולי עוד יותר מכך - ממשפטים חסרי תקדים דוגמת אלה המצוטטים לעיל.

ה"משהו החדש" שאמור היה להתחיל לפי הוגי קמפיין הבחירות הקודמות של הבית היהודי, התברר מהר מן הצפוי כמשהו לגמרי לא חדש. מקסימום לבוש חדש לאותו תוכן מוכר. ה"בית היהודי" לא הביאה שום בשורה חדשה לעולם הפוליטי. הם פשוט בטאו בצורה אוטנטית יותר את עולם הערכים הליכודניקי המוכר כבר שנים רבות.

משעה שהליכוד והעומד בראשו הציגו קו מדיני מתפשר, נוצר מצב שהמשבצת הפוליטית של ציוני-ימני, "לא מתפשר", נותרה ריקה. אל הואקום הזה נכנס בנט לפני כמה שנים. נכון אמנם לומר שהוא לא יכול היה לזכות בתמיכתם הפוליטית של מצביעי הימין שאינם משתייכים לציבור הדת"ל אילולא היה מגיע באווירה לא-מגזרית כ"כ כמו זו שמאפיינת אותו, ועל כך ראוי הוא אולי להערכה, אבל הוא בהחלט לא הציג עולם ערכים אחר מזה שמכירים ליכודניקים נורמטיביים, מעריציו לשעבר של מנחם בגין.

משכך, כל שנותר הוא להסיק את המסקנה המתבקשת שהעליות והמורדות הדרמטיים שעברה מפלגת הבית היהודי, מ-12 מנדטים מכובדים בבחירות הקודמות, דרך העפלה בסקרים של לפני כמה חודשים לרף ה-18 מנדטים ובסופו של דבר למפלגה די מצומקת של 8 חברים בכנסת הבאה, מבטאים יותר מכל את העובדה שאין בבית היהודי תוכן אמתי ואחר מהמוכר אצל שאר המפלגות.

הרי ברור שאם הבית היהודי הייתה מפלגה של בשורה אמונית-ערכית, אם הייתה מסוגלת באמת להביא אל בימת הפוליטיקה עולם ערכים יהודי וקדום שמציג הרמוניה מתבקשת בין העולם התורני לעולם הלאומי והבינלאומי, או-אז לא היו חבריה-מצביעיה נוטשים אותה בקלות שכזו בעקבות סרטון חדש שהעלה נתניהו לפייסבוק או קריאות מטופשות שלו בעצרת "לשלמות הארץ" ימים אחדים לפני הבחירות.

חלילה אינני מתכוון לומר שאין הבדל בין חברי הבית היהודי לרבים מחברי הליכוד. בהחלט אפשר וצריך לומר שחברי הבית היהודי, ברובם, מייצגים נקיות-כפיים וטוהר מידות יותר מאשר רבים מחברי הליכוד וגם אני הייתי מעדיף לראות בכנסת את אורית סטרוק יותר מאשר מנהל קזינו לשעבר מהליכוד. אם לכך התכוונו בבית היהודי כשהכריזו "משהו חדש מתחיל" אפשר היה לסלוח להם יותר בקלות.

אינני מתכוון רק לבכות על מה שאין, אלא בעיקר להצביע על מה שצריך להשלים. בשורה אמונית אמתית צריכה להופיע במרחב החיים הציבורי על מוסדותיו השונים – בכנסת, במשפט ובכלכלה. לא רק לבוש חדש צריכים להציע, אלא בעיקר תוכן חדש, תוכן יהודי מקורי טהור. זוהי אמנם דרך ארוכה, דרך שעתידה לפתח את עולם התורה היהודי לשפה מודרנית ומתקבלת מבלי לסטות אפילו בסנטימטר אחד מהאוטנטיות הדרושה. אך רק בדרך זו עתידים להגיע בסופו של יום למשהו חדש באמת. "דרך ארוכה שהיא קצרה".

ואולי, רק אולי, נשמע מבנט איזה הרהור תשובה בליל המדגמים. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", הכריז כשברקע התוצאות המאכזבות במדגמי הבחירות. אם רק ישכילו אנשי הבית היהודי לקחת ברצינות את ההכרזה הזאת ולא להתלהב מתוצאות רגעיות של עוד כמה מנדטים שעברו אליהם מהליכוד, או להתעצבן כשהם חזרו שוב לביתם, אולי הם יוכלו גם כן להיות שותפים בסלילת הדרך האמתית ליעד הרצוי. אז אולי נוכל להכריז ש"משהו חדש מתחיל".